מעשה ביווני (לא חשוב מאיזו עדה)
השהות בחברת היוונים הזכירה לי בדיחה יוונית מקאברית, אותה שמעתי מפי בחור יווני בלתי נשכח שפגשתי במהלך נסיעת עבודה לטורקיה לפני מספר חודשים.
הבחור עובד כמומחה בתחום מסויים עבור ספק שלנו. הוא התבלט כאדם מחוספס בלשון המעטה, בעל חוש הומור חסר עכבות.
"חולשתי היחידה בחיים," כך אמר לי, "היא שאיני מסוגל לסתום את הפה. תמיד יש לי מה לומר, ולא משנה מי השומע. כולל אפילו," הוסיף בחיוך מריר, "הבוס הקודם שלי."
הבדיחה שסיפר לי הוכיחה בדיוק את זה. היא הולכת כך:
הימים ימי מלחמת העולם השנייה הנוראה. יוון נכבשה על ידי הנאצים. בהיותם מסודרים ושיטתיים, שכרו הנאצים אנתרופולוג שיערוך סקירה מדוקדקת אודות העם המוזר והפרימיטיבי.
האנתרופולוג מיהר להתמקם בכפר נידח, ובכל יום קיים תצפית בשעות קבועות ותיעד מה ראה. באחד הימים הוא כבר לא יכל להתאפק לנוכח המחזה הבא: איכר רוכב על חמור ומאחוריו, קשורה אחריו בחבל, אישתו הסוחבת סלי מצרכים.
"אתה לא מתבייש?!" זעק האנתרופולוג המלומד, "היא אמורה לשבת על החמור בנוחות ולא אתה, פרימיטיב!"
היווני ענה לו במטר קללות וגידופים, כצפוי.
מיהר האנרופולוג להגיש דו"ח מפורט אודות "הבהמות הפרימיטיביות וחסרות השימוש לרייך", כהגדרתו.
עברו מספר שנים, והנאצים ראו כי המלחמה נוטה לרעתם. הם הבינו כי המציאות החדשה תיאלצם לסגת מיוון.
בהיותם, כזכור, שיטתיים ומסודרים, ביקשו לבדוק האם שהותם כשליטים על העם היווני הביאה תמורה חיובית כלשהי. מיהרו, איפוא, לשכור מחדש את האנתרופולוג המלומד.
ישב האיש שוב באותו הכפר, ולנגד עיניו נגלה המחזה הבא: אותו איכר, אותו חמור ואותה אישה, אך הפעם צעדה האישה בראש ולא מאחורי החמור.
צהל האנתרופולוג וקרא: "אהא! אני רואה שישנו לפחות שינוי מהותי אחד - הפעם אתה מכבד את אשתך ונותן לה לצעוד מלפנים!"
רטן האיכר וענה לו: "שילכו להזדיין הגרמנים ושדות המוקשים שלהם."
