פרנויה

לפני שנה פרסמתי באתר בלי פאניקה את הסאטירה המקאברית “רעבים”. הייתי, איך לומר, די מודאג מהתפשטות הקורונה וארבעת החודשים הראשונים של הסגר יצרו אצלי גלים חדשים של פראנויה. התוצאה הייתה סיפור שהוא בחלקו מותחן פראנויה, בחלקו סאטירה קישונית, ובחלקו נונסנס מבהיל. מאז היה לנו עוד סגר, ועוד אחד, ועוד אחד, ואז חיסון, ואחריו… וריאנט הדלתא, ששוב גורם לכולנו לדבר על סגרים. ברקע הויכוחים והדאגה מעליית מחודשת של מספר החולים, יצאה איילת שקד, שרת הפנים, בהצהרה מעניינת. כלומר, יש כאלה שיקראו לה “מעניינת” לעומת אחרים שיקראו לה “ריאליטי הישרדות”, “התאבדות קולקטיבית” או “רולטה עם סיכויים משופרים בכיוון ההפוך לקבוצות סיכון”, אבל למה לריב עכשיו? העיקר שיש דיון. ...

אתמול השכנה בדירה ממול אכלה לבעלה את הראש. משם הדברים יכלו רק להידרדר. סיפור מגיפות שלא קשור לשום מגיפה אקטואלית ששמעתם עליה. זהו סיפורי הראשון המתפרסם בבלי פאניקה. נכתב עבור פרויקט 20 שנה של האתר

פורסם ב"היה יהיה 2017". בעולם בו הפיתוח הטכנולוגי יצא משליטה, צעיר מתוסכל הנזרק על ידי בת זוגו קונה רובוט מתוחכם ונקלע למצב לא צפוי

הוא: רגע אחד! היא: מה קרה? הוא: תפסתי אותך. היא: סליחה? הוא: על חם. (פאוזה) היא: אתה כותב "הוא והיא" חדש, נכון? הוא: זה חמור מאוד מה שהולך כאן. היא: האופן בו אתה פותח את הדיאלוגים האלה לאחרונה נשמע מאוד מאולץ… הוא: זה משבר חריף. היא: …ולא אמין באופן כללי. הוא: אני רוצה לדעת מה זה הלייק הזה. היא: מה הבעיה? הוא: את עשית לה לייק בפייס. היא: נו? הוא: היא מהקהילה. ...

הוא: מאמי, אני צריך לשתף אותך במשהו. היא: לא, אתה לא. הוא: זה שיתוף חשוב. היא: לא מעוניינת. הוא: באמת? היא: באופן שוטף. הוא: אבל זה נוגע לגפן. היא: אתה עדיין משתף. הוא: יש לי בעיה עם ההצבעה לגפן. היא: כבר שיתפתי שאינני מעוניינת להשתתף בשיתופך. הוא: אני לא יודע למי להצביע. כולם היו טובים השנה… היא: אין לך שותפים אחרים לשיתופים? הוא: ואני לא מצליח להתמקד בבחירה. היא: זה בגלל שאתה עסוק בשיתופים. ...

היא: אז איך היה הפיילוט? הוא: היה אחלה! היא: באמת? הוא: כן, היה ממש קשה ובעייתי. ההרצאה לא הייתה טובה. היא: רגע, אבל הרגע אמרת ש… הוא: היה מצוין, ממש זרם וכולם נהנו. היא: אני לא מבינה. הוא: מה יש להבין? היתה הרצאה טובה וממש בעייתית, והפיילוטאים התלהבו מאוד וממש הפריע להם הכל. היא: אתה מפתח אלרגיה להיגיון? הוא: תראי, הכותרות לשקפים היו ממש מצחיקות… היא: אוקיי, אז הכותרות היו טובות. ...

מעשה בכמה כותבות/ים שהתכנסו בצימר למשך שבוע, למטרת כתיבה מרוכזת נטולת הפרעות (Writing Retreat). עד מהרה גילו כי קיים בצימר אורלוגין המקפיד להרעיש מדי שעה עגולה (24 שעות ביממה!), מטס חיל האוויר המשייט מעל ראשם וכן נפח העובד ממש מול חלונם. סבלנותה של אחת הכותבות (אשר לא אציין פרטים לגביה למעט טבעוניותה ואיבתה הרבה לעגבניות) נמתחה עד הקצה כבר ביומיים הראשונים. אני מעריך שקיימות 2 השלכות אפשריות מבחינתה לשבוע הזה: כתיבת רומן, או פציחה במסע רצח סדרתי של שענים. אלו קורותיה, המבוססות באופן חופשי על תרגום ז’בוטינסקי ל"העורב" האלמותי של אדגר אלן פו. ...

הוא: אני לא מאמין! היא: מה קרה? הוא: אני פשוט לא מאמין! היא: אלוהים אדירים, מה קרה? הוא: תראי את זה! היא: את מה?! הוא: את זה! באדיבות “מדע גדול בקטנה” (פאוזה) היא: אתה רציני? לא ידעת את זה? הוא: מה, את ידעת? היא: ברור, כולם יודעים. הוא: ממתי?! היא: מתמיד. הוא: והסתירו ממני?! היא: ברור. זה לא כזה קשה. יש הרבה דברים שאתה לא יודע. ...

המזרקה המכוערת ניצבה על במת מוגבהת והשקיפה על שני הרחובות הראשיים שהצטלבו מתחתיה. דומה כי הרעש שבקע מהרחוב הסואן, אפוף העשן, התאמץ להסתירה מהעולם. ועדיין, עמדה המזרקה, מתריסה בפני... יאללה, הרדמת אותי. רגע... מי אמר את זה? אני, אני אמרתי את זה. אולי תכתוב משהו אחר? הסיפור הזה לא הולך להשתפר. אבל... אמרתי שהסיפור הזה לא הולך להשתפר, כמו זה שהתחלת לפניו וזה שאתה הולך לכתוב אחריו. מהשולחן של העורך ישר למגרסה. ...

הוא: מאמי, אני צריך להתייעץ איתך. היא: לא עכשיו, אני בשיחת ניחומים. חברה שלי במשבר. הוא: מצויין, אז יש לך זמן בשבילי. היא: היא נפרדה מחבר שלה, דביל. הוא: אז תראי, הסתיימה הסדנה. היא: אף פעם לא הסבירו לך את החשיבות של ניחום חברה אחרי פרידה? הוא: את חושבת שקבוצת כתיבה תתאים לי? אני ממש מתלבט בין קבוצה לכתיבה סולו. היא: סולו. הממ… סולו… כן, זה כמו שהאן סולו ינחם את לוק על אובדן היד שלו. הנה, זה החשיבות זה של ניחום חברה! ...