ובאותה מדינה מתוקנת בה התרחש המאורע, התגלתה אחריות אולם לא נמצא אף אחד שיקח אותה. אמנם לרשויות דווח על מספר מקרים בהם אנשים התמוטטו ופונו לחדר המיון עת הוצע להם החפץ החשוד, אולם לא היו רופאים בנמצא על מנת לקבוע את סיבת האירוע. פקיד ממונה החליט לשים את התפלצת בבידוד, תחת השגחה צמודה. הצליחה לברוח. הוקמה וועדה, בוצעו תחקירים, הוגשו מסקנות, אבל אף אחד לא רצה לחתום עליהן. “רגע, ומה עם האחריות?” שאלו העיתונאים, “מצאתם אותה?” ...
האיש האחרון בעולם ישב בחדרו, כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת. זה היה מעט מוזר, אך מכיוון שכבר כמה זמן לא היה משהו חדש באינסטגרם נאנח האיש ופתח. אל החדר פרץ אדם עם שיער אסוף וברק בעיניים. “אהא, מצאתי אותך!" האיש האחרון בעולם לטש בו מבט. “זה לא קשה במיוחד,” מלמל, “אני בכל זאת האחרון בעולם." "והיינו יכולים להיות עוד, אם לא ההגמוניה של ישראל הראשונה!" שתיקה מביכה שררה לרגע בחדר, ובסופה ענה האיש האחרון "יודע משהו? נזכרתי שתרמתי בעבודה." ...
היום הראשון גבירותיי ורבותיי, אני גאה לקחת על עצמי את התפקיד. נשבע לכם. למה אתם מסתכלים עליי ככה? כן, אני מודע לאתגרים הרבים. אני מודע למחדלים, לשאננות, לבלאגן. וזו בדיוק הסיבה מדוע אני מעוניין לחתום על חוזה חדש, חוזה שיושתת על אמון, שקיפות ושיתוף פעולה. מה זאת אומרת “עם מי לחתום”? איתכם. הלוא ישנם שני צדדים לכל צורה שלטונית מתוקנת המבוססת על מערכת חוקים הוגנים המיושמים על אוכלוסייה אזרחית, ואתם האזרחים. רגע, למה אתם צוחקים? בסך הכל אמרתי שאני מוכן ליצור יחסי אמון ולא להנחית עליכם הוראות לא הגיוניות. ...
תזכורת: אז… פגשתם כבר את ישראמן? - קראת לי, קמב"ץ? - כנס, ישראמן. - מה העניין? - בקצרה: אתה מורחק מעולמות. - מה זה?! - לצמיתות. - השתגעת?! איזה מין כנס מדע בדיוני זה אם גיבור העל הישראלי לא מאבטח אותו? - קיבלתי עליך תלונה חריפה מהאגודה אחרי אייקון והם לא רוצים שתאבטח יותר אף אירוע, אף פעם. - שטינקרים מסריחים. - סליחה? - אה… אמרתי שכנראה חלה טעות מצערת והייתי רוצה ליישר את ההדורים. ...
אזרח מודאג: הלו, משטרה? משטרה: כן. אזרח מודאג: שלום, רציתי לדווח בהקדם האפשרי על הרצח אותו אני עומד לבצע. משטרה: כן הבנ… סליחה? אזרח מודאג: זה בסדר, סלחתי. משטרה: רגע אחד… אדוני עומד לבצע רצח? אזרח מודאג: בוודאי, וכמו כל אזרח אחראי אני מדווח. חוק זה חוק. משטרה: זו בדיחה? אזרח מודאג: חס ושלום. אני לא מתבדח לעולם על עיסוקי. משטרה: אתה עשית את זה יותר מפעם אחת? אזרח מודאג: בוודאי, למה לקטוע רצף הצלחות? כשהולך אז הולך, ככה אבא שלי תמיד היה אומר. ...
הוא: מאמי, את לא מאמינה. היא: מה קרה? הוא: זה נורא מה שהולך פה. נחצה קו אדום. אפוקליפסה, מבינה? א-פ-ו-ק-ל… היא: כן, אני יודעת איך מאייתים את זה. הוא: בקיצר, שיתפתי עוד פוסט של זהבה גלאון… היא: כן…? הוא: והיא עשתה לי לייק. היא: ואו… אתה צוחק עלי. הוא: וזו כבר פעם שנייה ברציפות שזה קורה. את מבינה מה הולך פה? היא: בטח שאני מבינה מה הולך פה! הוא: באמת? ...
יוסף ניסה לזהות את הגופה של אביו, אבל לא הצליח (בעיקר כי זו לא הייתה הגופה של אביו). חוץ מזה הכל כבר היה מתוקתק: בית העלמין, המשפחה בחוץ, הקור המקפיא, גיסו, משה, שעמד בפינה חדר הטהרה (בשביל הסולידריות) ועובד החברה קדישא המסור שעמד אתו ליד הגופה ונזף באשתו בסלולרי על זה שהיא מתקשרת אליו באמצע העבודה. “תתקשרי בקדיש פעם הבאה, כשאני יכול לענות ואף אחד לא ישים לב." יוסף כחכח בגרונו. משה השיב בכחכוח משלו (בשביל הסולידריות) ואיש החברה קדישא (שאיני יודע מה שמו, אז פשוט אקרא לו "קדיש” במלעיל) כחכח אף הוא, אך לא בשביל הסולידריות אלא כדי לפלוט מוכטה. ...