מקאברי

אודות המחזמר הנפלא והמרושע Heathers (“מלכות הכיתה”)

תראה, אני אגיד לך ככה. בכל זאת, המשפחה שלי הייתה מראשוני המתנגדים. מה זה “מראשוני”? בן אדם, אני מדבר איתך על מורשת משפחתית. בוא נגיד שלואי פסטר היה עובר לצד השני של הרחוב כשהיה רואה את סבא רבא שלי. סבא שלי היה מצייץ שרופא שנותן חיסון זה מנגלה, עוד מלפני שהיה מנגלה. אבא שלי הרים משק חקלאי רק מזה שהיה יצרן דחלילים. אבל אין ספק שהיום דברים השתנו. תשמע, זה לא הגיוני שאתה מטיף כל החיים לאנשים להתנגד, ואז פתאום מישהי שאתה מכיר אשכרה מקשיבה. מי חשב על מקרים כאלה בכלל? מה זה הפורמט הזה? ...

מלאכי המוות עומדים על הרציף מחכים לרכבת מחכים לקטיף אין טעם לציפייה אין כל דילמה בהינף יד נשלחים כולם שמאלה “זו סתם שפעת,” מגחך דוקטור א’. “זה גורם לאוטיזם,” מסנן דוקטור ב’. “חיסונים זה של נאצים,” דוקטור ג’ משוויץ, “תסמכו עליי, היתה לי אימא באושוויץ.” לילה חולף, שחר מפציע המשלוחים לא פוסקים להגיע יש להם ביקוש יש מעוניינים תשמחו לדעת שיש להם משווקים מעולים הם מתחלפים, הפראיירים עד שהם מתים ...

אזהרת ספויילרים כבדים, אכזריים וקשים מנשוא (!!!) לסיפור “גרטרוד בישלה דייסה” מאת יעל פורמן. הוא: מאמי, תשמעי רגע משהו: גרטרוד בישלה דיסה. נתנה לאבא. נתנה לאמא. נתנה לקובי. נתנה לשפרה. נתנה אפילו לצלילה הכלבה… היא: איבדת אותי בקובי. הכל בסדר? …ורק ליוכבד הקטנה לא נשאר. כעסה יוכבד הקטנה. שמה יוכבד בסיר מנה של סולת. ערפה יוכבד את ראשה של גרטרוד ושפכה מדמה לתוך הסיר. הכינה לעצמה יוכבד דיסה חמה ומתוקה וישרור שלום בביתה. ...

מעשה במורדוך ציגלוביץ’, אזרח שומר חוק, אשר התייצב לאזכרה בבית עלמין מטופח ומלבלב. והימים ימי קיץ לחים וקופחים, והשעה היא שעת אחר צהריים שמשית. מורדוך עמד ליד המצבה והשתתף בחגיגת האבל כאחרון האזרחים הממושמעים. אולם לצערו הגדול של מורדוך, חלה הקפדה יתרה במנהגי המקום. “קיבינימט,” הוא זעק בליבו, “לא זאת בלבד שהמנוחה היקרה אחזה בשם ארוך ובלתי ניתן להגייה, הרי שהמשפחה היקרה מתעקשת לאיית את כולו עם אותיות מפסוקי התהילים, ללא קיצורים!" ...

יוסף ניסה לזהות את הגופה של אביו, אבל לא הצליח (בעיקר כי זו לא הייתה הגופה של אביו). חוץ מזה הכל כבר היה מתוקתק: בית העלמין, המשפחה בחוץ, הקור המקפיא, גיסו, משה, שעמד בפינה חדר הטהרה (בשביל הסולידריות) ועובד החברה קדישא המסור שעמד אתו ליד הגופה ונזף באשתו בסלולרי על זה שהיא מתקשרת אליו באמצע העבודה. “תתקשרי בקדיש פעם הבאה, כשאני יכול לענות ואף אחד לא ישים לב." יוסף כחכח בגרונו. משה השיב בכחכוח משלו (בשביל הסולידריות) ואיש החברה קדישא (שאיני יודע מה שמו, אז פשוט אקרא לו "קדיש” במלעיל) כחכח אף הוא, אך לא בשביל הסולידריות אלא כדי לפלוט מוכטה. ...