אוטיזם

סיפור ביקום “ישראמן”. מי היישות המסתורית העוקבת אחרי אלעד ומשפחתו? פורסם לראשונה ב"היה יהיה 2020"

הוא: רגע, מי שר המשפטים עכשיו? זאטוטה: לא יודעת. הוא: מאמי, אולי את יודעת? היא: לא זוכרת. זאטוט: ניסנקורן. (פאוזה) הוא: מה… מה אמרת, חמוד? זאטוט: ניסנקורן. הוא: את ראית עכשיו מה שאני ראיתי? היא: הוא רואה את כל החדשות, למה אתה מצפה? הוא: אני לא בטוח שאפילו אימא של ניסנקורן זוכרת שהוא שר המשפטים. זאטוטה: הוא זוכר הכל! הוא: אין מצב. תגיד, חמוד, מי שר החינוך? זאטוט: גלנט. הוא: מה הולך פה? ...

פורסם לראשונה באסופת “היה יהיה 2018”. סיפור ראשון עם ישראמן, חביב הבלוג (בניגוד לפינת הדחקות שהיתה עד עכשיו). לאלעד יש חבר מעט משונה שאוהב לעזור לו בדרכים בעייתיות… יש לציין שהסיפור ממש לא מבוסס על חוויותיו של אף אדם אותו אתם מכירים או לא מכירים. מועמד לפרס גפן 2019 בקטגוריית הסיפור הקצר

ברוכים הבאים לכנס עולמות - חגיגה ססגונית ליצירות דמיוניות ומופרעות, המתקיימת בזמן בו נהוג לאכול מצות בגלל יצירה דמיונית ומופרעת עוד יותר. הכנס נערך (כמדי שנה) בחוה"מ פסח, ועסק הפעם בנושא “פרידות”. השנה העברתי הרצאה שעסקה בנושא מאוד קרוב אליי… אולי קצת יותר מדי. שנתחיל? אתגר הכנס השנה היה מאתגר במיוחד, עקב הגעתנו בהרכב מלא ביום השני, אותו היום בו הייתי אמור להרצות. התכנית הייתה לראות עד כמה הילדים יהנו מפרויקט “יום לימודים בהוגוורטס” המקסים, אשר אורגן על ידי תמי קיס פפו במסגרת רצועת התוכן לילדים ההו-כל-כך-נחוצה-בכנס. ...

…ואז יום אחד אבחנו לנו את הילד על הרצף האוטיסטי. הסוף. טוב, לא באמת הסוף. אבל מתישהו, אחרי תקופה ארוכה שנדרשה לי לצורך עיכול הנושא, התחלתי להרהר. כלומר, לחשוב בכל רם. כלומר, לחפור למלכת היופי. כלומר, היא החליפה את המנעול ומאז אני צריך להציג תעודת זהות כשאני רוצה להיכנס הביתה. כשהילד שלנו אובחן כבעל צרכים מיוחדים, נחשפנו לקהילה שלמה של הורים בסיטואציות דומות. ואז ניסיתי להבין - איך זה מתבטא ביצירות שאני אוהב? ואני לא מדבר רק על אוטיזם אלא גם על פיגור שכלי, מוגבלויות פיזיות, עיכובים התפתחותיים כאלה ואחרים, וכו’. זה נראה כמו נושא שיהיה מרתק לחקור ולראות מה יש לז’אנר לומר. התוצאה היא ההרצאה אותה אני מתעתד להעביר בכנס עולמות הקרוב. ...

היא: אז איך היה בלונדון? שמעתי שביקרת גם במוזיאון של שרלו… הוא: אני רוצה להבין למה שרלוק לא אספרגר אלא סוציופת בתפקוד גבוה?! (פאוזה) היא: אהא, זו הולכת להיות שיחה כזאת. בפעם האלף: אתה לא סוציופת בתפקוד גבוה. הוא: אבל קניתי מאג לקפה שזה מה שכתוב עליו! היא: זה מפתה מאוד, אך עדיין לא הביוגרפיה שלך. הוא: אז מה אני? היא: מפלרטט עם הרצף. הוא: ההגדרות האלה מבלבלות אותי. היא: תקרא DSM ותעזוב אותי בשקט. ...

כידוע למי שעוקב אחרי הבלוג (המספר נמוך מדי מכדי שאנקוב בו ואעשה מעצמי צחוק), הגמדון בן השש שלנו מאובחן על הרצף האוטיסטי. מדי פעם אני מוצא עצמי מוציא קיטור ופורק תסכולים שונים ומשונים בסוגיה. אני רוצה לשתף אתכם בכמה חוויות שהצטברו לאחרונה השופכות אור על הגמדון, ובאופן כללי על ההתמודדות עם הדבר הבאמת לא ברור הזה שקרוי “הרצף האוטיסטי”. דרך אגב, אם יש דבר אחד שאפשר לקבוע בוודאות היום לגבי מה שאנו יודעים על הרצף האוטיסטי, הוא שאנחנו לא יודעים כלום על הרצף האוטיסטי. כמו שציינתי בעבר בכמה מקומות, כאשר מדובר בילדים על הרצף כל מקרה לגופו. אז הנה מדגם (בכלל לא מייצג) מאצלנו. ...

היא: אלוהים, אני לא יכולה יותר. הוא: מה קרה? היא: הכלב. הוא: שלנו? היא: גם. אבל בעיקר של השכנים. הוא: מה איתו? היא: הוא לא מפסיק לנבוח. הוא: ומה הבעיה עם שלנו? היא: הוא מסריח. הוא: אני לא שומע שום רעש מהשכנים, ושלנו לא כזה מסריח. היא: זה בגלל שהאף שלך סתום. הוא: רגע, אבל… היא: גם האוזניים שלך סתומות. הוא: עוד משהו? היא: באופן כללי אני חושבת שמשהו לא בסדר אצלך. ...

אז תגידו… פגשתם כבר את ישראמן? בחדר לא גדול במיוחד, אי שם במדינת ישראל, התחוללה בצהרי היום מערכה מרובת נפגעים הקרויה “ועדת השמה”. ובקרב מדמם זה נכחו זוג הורים (אשר נשבר להם הזין) וחברי ועדת השמה נכבדים (אשר חיו בסרט). ובעיצומה של הועדה, חטפה האם קריזה באופן סופי ומוחלט, התרוממה מכסאה ושלפה את הסמרטפון שלה. “אני מתקשרת אליו.” “רגע, חכי שנייה,” נרעש האב, “אמרנו שנעשה את זה רק אם…” ואז סתם את פיו כשראה את המבט בעיני בת זוגו. האם חייגה למספר המבוקש תוך שהיא מפנה לחברי הועדה הבעת פנים. סילביו דנטה יעזור לי להמחיש לכם על איזו הבעת פנים אני מדבר: ...

זה מתחיל משאלה תמימה בפורום. או מחקר חדש. וזה במקרה הטוב. כי לפעמים זה יכול להתחיל משמועה שמישהי שמעה מהשכנה של בת דודה שהייתה עם גיסתה בצבא, שיצאה פעמיים עם רופא אף-אוזן-גרון, שברור שהוא מבין בזה דבר אחד או שניים, הוא הרי דוקטור ושלא יספרו לה סיפורים. זה יכול להתחיל גם מכתבה בעיתון של המדינה. או העיתון של אלה שחושבים שהם המדינה. או העיתון של אלה שכותבים רק כדי שלאלה מהעיתון של המדינה יצאו העיניים. או העיתון שבכלל כותב לאלה שלא יודעים לקרוא, אז מה זה משנה מה הוא כותב. את הכתבה יכתוב אחד שהוגדר לפני 5 דקות כ"ככתבנו לענייני בריאות/מדע/טכנולוגיה" רק בגלל שההוא שהיה הכתב עד עכשיו ננעל בשירותים, והמפתחות אצל הג’ינג’י. הג’ינג’י כבר לא עובד בעיתון. הוא עובד עכשיו בעיתון של ההוא שפעם היה בעיתון של המדינה ועכשיו הוא בעיתון שעוטפים איתו דגים, למה הנייר שלו פחות מחוספס ויותר טעים. ...