הטקסט הזה הוא גרסה מעט ערוכה ויותר מסודרת של פוסט שכתבתי בפייסבוק בעקבות תשפוכת הטמטום השבועית של גלית דיסטל אטבריאן. למען הסר ספק, הפוסט לא עוסק בדיסטל כמו שהוא עוסק ביצירתו של פיליפ דיק. האמירה הדבילית להפליא של גלית דיסטל השבוע הציתה דיונים וממים משני סוגים: כמה דיסטל מגוחכת. ניתוח כזה או אחר על המטריקס. אז זה נכון … עוד

הוא: אוקיי, מצאתי לך קינדל. היא: סופסוף! ספר לי. הוא: אז ככה: הייתה אופציה בין הדגם הישן יותר לחדש, אבל בסוף הלכתי עם ההמלצות והזמנתי לך את החדש. היא: מה ההבדל? הוא: חוץ מתאורת לילה? הוא 7 אינץ'. היא: הוא... מה אמרת? הוא: החדש הוא 7 אינץ', והישן הוא רק 6 אינץ'. היא: אה. הוא: המוכר הסביר לי ש-7 אינץ' משמעותית יותר טוב … עוד

הוא: מאמי... היא: מה עכשיו? הוא: יש לי בעיה אקוטית עם הסידור של הספרייה. היא: אקוטית. הוא: אני מתלבט. היא: אני באמת רוצה לדעת על מה? הוא: אני עומד פה כבר שעה שלמה... היא: רגע, שעה? הוא: ואין לי מושג באיזה אות לשים את "היה יהיה". היא: שעה. הוא: זה לא אות. היא: שעה שאתה עומד מול המדף כשהבית הפוך?! הוא: חשבתי … עוד

למדתי בבגרות לאנגלית על "זיכרון גורלי". תודו שזה לא משפט ששומעים כל יום. היה לי בתיכון מורה נפלא לאנגלית, בחור יליד ניו יורק (אם אינני טועה) שכאשר עלה לארץ הקודש הבין כי הדבר היחיד שהוא יודע כמו שצריך ושאינו כרוך בקשיי שפה הוא, ובכן, אנגלית. כך התקבל הבחור לעבוד כמורה לאנגלית, כנראה בזכות העובדה (ואני אומר … עוד