הוא: מאמי, כתבתי משהו חדש, רוצה לקרוא? היא: לא. הוא: ננסה שוב: כתבתי משהו קצר, רוצה לקרוא? היא: אה אוקיי! הוא: "האיש האחרון בעולם יצר שיבוט כדי שיארח לו לחברה..." היא: כן… הוא: "...ואז נרצח על ידו כי הוא היה פסיכוטי." היא: סליחה? הוא: מה את אומרת? היא: מה זה היה עכשיו? הוא: הסיפורונים האלה נורא …
עוד טקסט מסדנה. במקרה שלפנינו, המשימה היתה לכתוב יומן של דמות. החוקים היו ברורים: לכתוב כל יום, 5 דקות על השעון ולא להפסיק. אני מודה שמעט ייפיתי וליטשתי לפני שהעליתי לכאן. ההשראה ל"טקסט בהפרעה" הזה הוא סיפורו המצוין של גיא בוסקו "מלדרה מוטרדת", המופיע במהדורת 2015 של "היה יהיה". מדובר בסיפור מבריק אודות גיבורת על, …
עוד חנוכה, עוד "מאורות". סתם, על מי אני מנסה לעבוד? זו פעם ראשונה שלי במאורות. איכשהו הצלחתי לפספס אותו שנה אחרי שנה. לא עוד. השנה אפילו הייתי חרוץ והצלחתי לתרום סיפור לפרויקט הסיפורים של הכנס! כבוד! דרך אגב, בפוסט זה כללתי התייחסות פרטנית לכל אחד ואחד מהסיפורים שהוגשו לפרויקט. נושא הכנס (והפרויקט) השנה: …
אז החלטת להרוס לעצמך את החיים. כלומר, ללכת לסדנת כתיבה. אנחנו גאים בך. קבל לחיצת יד כנה, חיבוק ועו"ד טוב המתמחה בצוואות ופתיחת כספות לאחר התאבדויות מסתוריות. בואו נצא מנקודת הנחה שבאמת אין עם מי לדבר. החלטת וזהו. השד יודע למה, אבל זה המצב. החלטת להיכנס למשימת הקזת הדם העצמית הנקראת "כתיבה יוצרת". המוטו …
הוא הכל התחיל כשעבדתי בבית (בעיקר שיחקתי בסמרטפון) ונתקלתי בפוסט ממש חשוב (על יודה). הגמדה הייתה בקרבת מקום ולפתע המילים הנפלאות ביותר בגלקסיה יצאו מפיה: "אבא, מה זו הבובה הזאת?" הייתי בשוק. זו הזדמנות של פעם בחיים להציל את נשמתה לפני שאני מאבד אותה לנסיכה סופיה לנצח. "מתוקה, זה יודה. והוא מאוד …
היא: מאמי, אתה פנוי? הוא: לא ממש, קצת עסוק. היא: אני צריכה שתכסח את הדשא. הוא: לא עכשיו, אני ממש עסוק. היא: מה אתה עושה? אויש, נו באמת, עוד פעם "הוא והיא"? חשבתי שגמרנו עם זה! הוא: סורי... זה מה יש. כשאין רעיונות תמיד חוזרים למה שמכירים. חוץ מזה, זה עושה הרגשה טובה. היא: וזה יותר חשוב מלכסח את הדשא? הוא: היי, …
את שרגא פגשתי כשהוא הופיע אצלי בתוך פח האשפה. על אמת. יצאתי החוצה להוציא את הזבל, ואיך שפתחתי את הפח שמעתי אותו צורח: "חכה רגע, אל תזרוק עלי את הז..." ובדיוק בנקודה זו זרקתי עליו את הזבל. הקיצר, אחרי שהוצאתי את השקית (אלוהים ישמור מה שהילדים שלנו מוכנים לאכול) הצצתי פנימה לפח. שרגא הוא אדם נמוך קומה ולא מרשים …
עוד מושב של כנס הגיקים הלאומי, הידוע כ"אייקון", הסתיים השבוע. כמו שחפרתי בעבר, השנה הכנס היה בעל משמעות מיוחדת עבורי. אולי זו הסיבה שהשנה החלטתי לנסות למצותו עד תום, ולכן את שלושת ימי הפסטיבל ביליתי בנסיון נואש למקסם כמה שיותר אירועים, באופן שהשאיר אותי מותש מהרגיל. החום והלחות באשכול לא היטיבו עימי (וכפי …
הוא: מאמי! בואי, בואי תראי! היא: או, סוף סוף חזרת עם הצעצוע לילדי… אימא'לה! הוא: מדהים, נכון?! היא: מה זה. הדבר הזה. הוא: מדהים שהצלחתי להשיג את זה, הא? היא: מה זה… הדבר הזה. הוא: זה מקורי, את מאמינה? לא סיני ולא בטיח! היא: אתה לוקח את זה עכשיו בחזרה לחנות. הוא: מאמי, זה לא הזמן לבדיחות. עכשיו תראי כאן... היא: אתה. …
היא: מאמי... הוא: כן? היא: מה אתה עושה? הוא: על הלפטופ… הלינוקס עושה לי בעיות. היא: חשבתי על משהו... הוא: לא יודע איך לתפעל את ה-GNOME הזה. היא: הילדים הלכו לישון מוקדם היום... הוא: מישהו יודע איך עושים אייקונים על השולחן עבודה פה?
(הערה: במסגרת ניקוי אורוות, נכתב פוסט זה לאחר חיטוט ברשומות ה-Google Keep ושעשוע ממה שמצאתי שם) ידידתי משכבר הימים, אריאלה גויכמן, מתעניינת רבות באופנה, היסטוריה ויחסי הגומלין ביניהן. יום בהיר אחד, היא מפרסמת בפייסבוק את התחינה הבאה: לכל מי שקרא את "משחקי הכס" בעברית, שתי שאלות דחופות: איך קוראים לארץ שמשתרעת …
הוא: בואי נראה "דולהאוס". היא: אני לא רואה איתך "דולהאוס" עוד פעם. הוא: כולה שתי עונות קצרות. היא: אני. לא. רואה. איתך. "דולהאוס". עוד. פעם. הוא: אז אולי באפי? היא: אני לא רואה איתך באפי, עוף מפה! הוא: טוב, הלכתי לקרוא. היא: מה אתה קורא? הוא: תסריטים של "דולהאוס". היא: מה קורה …
הוא: תגידי, מאמי… היא: מה? הוא: אני יכול לשאול אותך משהו? היא: זה דחוף? צריך להשכיב את הילדים לישון. הוא: זה ממש חשוב. היא: אתה יודע מה השעה? הוא: כן, אבל אני לא רואה איך זה קשור. היא: טוב נו, תשאל כבר. הוא: בטוחה? היא: החלטת לשגע אותי? הוא: אז תקשיבי... ב"בבילון 5"… היא: אוי, אלוהים. הוא: איך קראו להוא עם התספורת …