אוטיזם

בואו נודה בזה: מי באמת רוצה לבלות עם הילד שלו כל היום? מיהו אותו אדם מוזר בעל סיבולת אינסופית, המוכן להיות יממה רצופה עם צאצאו? יש לנו בבית סימן מוסכם: אם אנחנו לא רוצים למכור את הילדים ב-ebay לפחות פעמיים ביום - כנראה שהם פשוט חולים. אני, למשל, תמיד אהבתי לדמיין את הגמד והגמדה כוולוסירפטורים מפארק היורה - חכמים, פועלים בצוותים ויודעים לפתוח דלתות. כאשר אתה הורה לילד על הרצף האוטיסטי (תגידו, אתם תתעצבנו אם אכתוב “אויטיסטי”? כי אני עושה כל הזמן את אותה שגיאת כתיב, ונראה שזה דווקא יכול להתאים) אזי בנוסף לכושר סיבולת, אתה נאלץ לפתח כישורים להבנת ופיתוח קודים. ...

נכתב במסגרת סדנת הכתיבה של רוני גלבפיש ופורסם לבסוף בבלוג זה. הסיפור עוסק בגידול ילד על הרצף האוטיסטי ומבוסס על חוויית ההורות שלנו, ונכתב זמן מה לאחר שבננו אובחן על הרצף האוטיסטי. בניגוד לשאר, זהו אינו סיפור מהז’אנר הספקולטיבי

לא זו הדרך בה רציתי להציג עצמי, או את הבלוג. רק אתמול גמלה בי ההחלטה לפתוח בלוג, ולפתח את הכתיבה לתחביב קצת יותר רציני ממה שהיה עד עכשיו. הייתה לי תכנית איך לפתוח את המסע הזה - “שלום, אני נמרוד. עשיתי בחיים ככה, תכננתי לעשות דבר אחר, חשבתי על ככה וככה והנה אני פה.” אבל זה לא ייצא לפועל באופן הזה. אולי בפעם אחרת. אחרי שארגע מעט. אחרי שאוציא קיטור. ...