Posts

היום הראשון גבירותיי ורבותיי, אני גאה לקחת על עצמי את התפקיד. נשבע לכם. למה אתם מסתכלים עליי ככה? כן, אני מודע לאתגרים הרבים. אני מודע למחדלים, לשאננות, לבלאגן. וזו בדיוק הסיבה מדוע אני מעוניין לחתום על חוזה חדש, חוזה שיושתת על אמון, שקיפות ושיתוף פעולה. מה זאת אומרת “עם מי לחתום”? איתכם. הלוא ישנם שני צדדים לכל צורה שלטונית מתוקנת המבוססת על מערכת חוקים הוגנים המיושמים על אוכלוסייה אזרחית, ואתם האזרחים. רגע, למה אתם צוחקים? בסך הכל אמרתי שאני מוכן ליצור יחסי אמון ולא להנחית עליכם הוראות לא הגיוניות. ...

אזרחי ישראל, אנו ניצבים לפני אתגר קשה ביותר שאותו צלחנו, וכל העולם מתקשר אלינו עכשיו ושואל איך עשינו זאת בזמן שאנו שוב מתמודדים עם האתגר שכבר לא קיים כי ניצחנו אותו. לכן אנו קוראים לכולם לצאת לחופים ולהישאר בבית. אחרי הביקור בחוף אליו יצאתם בזמן ששמרתם על ההנחיות להישאר בבית, אתם יכולים לשבת במסעדה האהובה עליכם, אותה מסעדה אשר נסגרה ביום שישי בזמן שנשארה פתוחה, ואשר סגרנו הלילה ב-05:00 כי בוודאי שהיא תיפתח כרגיל ב-10:00. ...

מלאכי המוות עומדים על הרציף מחכים לרכבת מחכים לקטיף אין טעם לציפייה אין כל דילמה בהינף יד נשלחים כולם שמאלה “זו סתם שפעת,” מגחך דוקטור א’. “זה גורם לאוטיזם,” מסנן דוקטור ב’. “חיסונים זה של נאצים,” דוקטור ג’ משוויץ, “תסמכו עליי, היתה לי אימא באושוויץ.” לילה חולף, שחר מפציע המשלוחים לא פוסקים להגיע יש להם ביקוש יש מעוניינים תשמחו לדעת שיש להם משווקים מעולים הם מתחלפים, הפראיירים עד שהם מתים ...

“ערב טוב, מר פוטר.” הארי קפץ והביט סביבו. בהתחלה לא שם לב אליה. היא לבשה גלימה שהשתלבה בדיוק עם דוגמת המפה בשולחן מאחוריה. “ערב טוב,” אמר באיפוק. “ובכן, שב,” היא אמרה והצביע לכיון שולחן קטן מכוסה מלמלה שלידו ניצב כיסא עץ פשוט. דף קלף ריק הונח על השולחן, כנראה לכבודו. “אה…” אמר הארי בלי לזוז ממקומו, “רציתי… לפני שנתחיל, כלומר, לבקש שתוותרי לי על העונש. יש לי מבחנים לקבוצת הקווידיץ’.” ...

הוא: היי, מה את עושה? היא: מלמדת את הילדה טארוט. הוא: אה. היא: היא ביקשה. הוא: ברור. היא: לגמרי בעצמה. הוא: ומה הממצאים עד כה? היא: הקורונה תימשך עד… הוא: נו באמת, את מי זה מעניין? היא: אתה רציני? הוא: למה את לא בודקת… היא: אני לא בודקת אם אתה זוכה בגפן השנה. הוא: אני בכלל לא מבין מה התועלת בפיתוח פרדיגמות מדעיות אם לא משתמשים בזה לטובת הכלל, וכשאני אומר “טובת הכלל” אני מתכוון כמובן לתועלתי האישית. ...

(מבוסס על זה, כמובן) יורם יקר, כתבתי לך טוקבק אך לא ענית למרות שהקפדתי לציין כל שטות שעשית כל תחזית, כל השערה, כל מה שלכאורה לך ידוע כל מה שקישקשת בלי שיהיה לך מושג רעוע אבל חוץ מזה עזוב, מה איתך? מה שלום החסידים שלך? ראיתי שהצטברה מהם כמות שמתי לב שרובם זקוקים להסתכלות ההוא שפוחד מביל גייטס, ההיא שמאשימה אנטנות נפגעי שבבים, שונאי קפיטליסטים… היי, ראית את כל האנטי חיסוניסטים? רשימת העוקבים שלך הולכת מדחי אל דחי קשה להבין מי שם נוכל ומי סתם פסיכי דרך אגב יורם, כטוקבקיסט פרופר איך אני בתור ראפר? למדתי את זה מ“המילטון”. ...

פעם אחת היה עץ… והעץ היה יהיר. וטרחן. והוא לא אהב לענות לעניין. הוא נהג להתנשא על ילד קטן אחד, בגלל שבעבר העץ היה מנכ"ל משרד הבריאות למשך פחות משנה וזה הספיק לו כדי להרים את האף. וכל יום הילד היה בא ומשחק בצל, ואוסף עלים וענפים, והעץ היה מתקן אותו בהתנשאות כי פעם אחת הילד אמר את השם שלו בצרה במקום עם פתח. והילד התרגל לעץ, והעץ היה יהיר. ...

בכל הפולמוס על אסטרטגיית יציאה, לא ברור לי מדוע איש לא הציע את הפיתרון המובן מאליו: שילוב ילדים בשוק העבודה. ומדוע לא? הרי אם היצורים הבלתי נסבלים לא מדבקים או נדבקים (לכאורה ובכפוף לפסק דין חלוט), מדוע לא להחזיר עטרה ליושנה ולהשתמש בשירותיהם? זה עבד בלונדון הויקטוריאנית ברמה המוניציפאלית, ואין שוב סיבה שזה לא יעבוד בישראל 2020 ברמה הלאומית. קודם כל, אין מתאים מהם להפעיל ציוד כבד. הפרחחים חסרי החינוך נכנסים ומשתחלים לכל חור, ולכן אין שום סיבה שלא יתמקמו בנוחות בתא נהג של D-9 או מכבש אספלט. הרי פקחים גם ככה אין, אם או בלי קורונה, אז מה זה כבר משנה מי נמצא מאחורי ההגה? ואם הם נתקלים בבעיה, הם פשוט מחפשים פיתרון חסר תועלת באפליקציה וממשיכים הלאה, לתאונת הבטיחות הבאה. ...

ברוכים הבאים לכנס עולמות: המקום בו מסכות משמשות לקוספליי בלבד, ואקטואליה היא תת ז’אנר בהיסטוריה חלופית. הכנס השנה היה מאתגר במיוחד מחמת גודש האירועים, ועם כמות בלתי נתפסת של שיפורים ושיפצורים שהוכנסו לפעילות על ידי הנהלת הכנס. כבוד! וכמובן תודה ללילי שהזכירה לי לעשות סיכום כנס כדת וכדין. אז… שנתחיל? טלפורטר חדי העין שמו לב לטלפורטר שהוצב ממש מול הקופות, על מנת להקל על המבקרים. כל מי שהגיח ממנו מצא עצמו מייד בתור לאיסוף הכרטיסים, מה שהשאיר לו לפחות שעה להתלונן על כנס שהכניס טלפורטר לפעילות, אבל עדיין לא הצליח להתגבר על בעיית הדפסת הכרטיסים בבית עם ברקוד. ...

ילדים! בואו הנה… עכשיו! דיברתי עכשיו בזום עם הבית ספר. כן, הבית ספר שלכם. כן, הוא עדיין קיים. נשבעת לכם שהוא עדיין קיים. לפעמים גם אני מתחילה לחשוב שהעלימו אותו בחשכת הפנדמיה. תקשיבו, ותקשיבו לי טוב: אנחנו נכנסים לשגרת לימודים מרחוק. תנו לי להסביר לכם איך הדבר הזה הולך לעבוד. קודם כל, נראה שמשרד החינוך החליט לתת לכם מסלול התמחות בקולנוע, כי אין שום דרך אחרת להסביר את הסרט שהם חיים בו. עלאק יש פה הורה או תלמיד שיעשו את מה שהם מבקשים, אבל ניחא. אם הם לקחו משהו חוקי למחצה שעושה להם טוב, מי אני שאוריד להם? ...