הוא: מאמי! בואי, בואי תראי! היא: או, סוף סוף חזרת עם הצעצוע לילדי… אימא’לה! הוא: מדהים, נכון?! היא: מה זה. הדבר הזה. הוא: מדהים שהצלחתי להשיג את זה, הא? היא: מה זה… הדבר הזה. הוא: זה מקורי, את מאמינה? לא סיני ולא בטיח! היא: אתה לוקח את זה עכשיו בחזרה לחנות. הוא: מאמי, זה לא הזמן לבדיחות. עכשיו תראי כאן… היא: אתה. לוקח. את זה. עכשיו. בחזרה. לחנות. ומבקש. את כל. הכסף. בחזרה. ...
היא: מאמי… הוא: כן? היא: מה אתה עושה? הוא: על הלפטופ… הלינוקס עושה לי בעיות. היא: חשבתי על משהו… הוא: לא יודע איך לתפעל את ה-GNOME הזה. היא: הילדים הלכו לישון מוקדם היום… הוא: מישהו יודע איך עושים אייקונים על השולחן עבודה פה? ...
בואו נודה בזה: מי באמת רוצה לבלות עם הילד שלו כל היום? מיהו אותו אדם מוזר בעל סיבולת אינסופית, המוכן להיות יממה רצופה עם צאצאו? יש לנו בבית סימן מוסכם: אם אנחנו לא רוצים למכור את הילדים ב-ebay לפחות פעמיים ביום - כנראה שהם פשוט חולים. אני, למשל, תמיד אהבתי לדמיין את הגמד והגמדה כוולוסירפטורים מפארק היורה - חכמים, פועלים בצוותים ויודעים לפתוח דלתות. כאשר אתה הורה לילד על הרצף האוטיסטי (תגידו, אתם תתעצבנו אם אכתוב “אויטיסטי”? כי אני עושה כל הזמן את אותה שגיאת כתיב, ונראה שזה דווקא יכול להתאים) אזי בנוסף לכושר סיבולת, אתה נאלץ לפתח כישורים להבנת ופיתוח קודים. ...
(הערה: במסגרת ניקוי אורוות, נכתב פוסט זה לאחר חיטוט ברשומות ה-Google Keep ושעשוע ממה שמצאתי שם) ידידתי משכבר הימים, אריאלה גויכמן, מתעניינת רבות באופנה, היסטוריה ויחסי הגומלין ביניהן. יום בהיר אחד, היא מפרסמת בפייסבוק את התחינה הבאה: לכל מי שקרא את “משחקי הכס” בעברית, שתי שאלות דחופות: איך קוראים לארץ שמשתרעת מעבר לחומה, ואיך קוראים ל white walkers בעברית? תאמינו או לא זה קשור לכתבת אופנה שאני עומדת להגיש 🙂 כמו כל אדם מן היישוב שאלתי את עצמי מייד: כתבת אופנה? על משחקי הכס? WTF? מסתבר שהיא באמת הכינה כתבה למגזין אופנה (כאן), אשר עסקה בחזרתם של ימי הביניים לאופנה העכשווית. ...
נכתב במסגרת סדנת הכתיבה של רוני גלבפיש ופורסם לבסוף בבלוג זה. הסיפור עוסק בגידול ילד על הרצף האוטיסטי ומבוסס על חוויית ההורות שלנו, ונכתב זמן מה לאחר שבננו אובחן על הרצף האוטיסטי. בניגוד לשאר, זהו אינו סיפור מהז’אנר הספקולטיבי
(בהמשך לפוסט הקודם אודות חופשתינו בארץ המגף) הוא, גמדה ומדוזה גמדה: אבא, אני לא נכנסת למים! אני מפחדת שיגיעו מדוזות! הוא: אל תדאגי, מתוקה, זה לא יקרה. הן יודעות כמה יקר פה. הוא, היא ושופט הוא: מאמי, אני צריך שנייה ללכת. היא: אתה לא הולך לאף מקום. אין מצב שאני משתלטת על הגמדים לבדי. הוא: אז מה אני אעשה? היא: במים. הוא: ומה אני אגיד לשופט? היא: צודק, אולי זה באמת לא רעיון כל כך טוב. ...
הערה מנהלתית אם תלחצו על התפריט למעלה (אייקון שלושת הפסים מצד ימין) תראו שבצד שמאל התווספה אפשרות להירשם לעדכונים לבלוג במייל. סליחה שרק עכשיו נזכרתי… אז הגענו אז הגענו לעיר נופש איטלקית שנקראת ביביונה, המרוחקת כשעה מונציה. אף לא ישראלי אחד, שזה כבר טוב. מה יש לעשות פה? בריכה, ים ולהתלונן על החום. יש הרבה חנויות לתיירים, בתי קפה לתיירים, מסעדות לתיירים וגלידריות. גם הן לתיירים. גלידה מצוינת, באמת. וקרה. אם מקרבים את הגלידה לאוזן, אפשר לשמוע אותה מתלוננת על החום. “בחייאת, אח שלי, תאכל אותי מהר, תגמור את זה כבר. לא בא לי לסבול.” ...
הוא: בואי נראה “דולהאוס”. היא: אני לא רואה איתך “דולהאוס” עוד פעם. הוא: כולה שתי עונות קצרות. היא: אני. לא. רואה. איתך. “דולהאוס”. עוד. פעם. הוא: אז אולי באפי? היא: אני לא רואה איתך באפי, עוף מפה! הוא: טוב, הלכתי לקרוא. היא: מה אתה קורא? הוא: תסריטים של “דולהאוס”. היא: מה קורה באמת עם הכרטיס שאתה פותח לי באשלי מדיסון? הוא: אני קורא “היה יהיה”. יוצאת מהדורה חדשה עוד מעט, ואני קורא בינתיים מהדורות ישנות. ...
הוא: תגידי, מאמי… היא: מה? הוא: אני יכול לשאול אותך משהו? היא: זה דחוף? צריך להשכיב את הילדים לישון. הוא: זה ממש חשוב. היא: אתה יודע מה השעה? הוא: כן, אבל אני לא רואה איך זה קשור. היא: טוב נו, תשאל כבר. הוא: בטוחה? היא: החלטת לשגע אותי? הוא: אז תקשיבי… ב"בבילון 5"… היא: אוי, אלוהים. הוא: איך קראו להוא עם התספורת המצחיקה? היא: לונדו, נודניק, ושאלת אותי את זה כבר אלף פעם. ...
ראשיתו של הבלוג הזה, כמו הרבה דברים טובים בחיים, נעוצה בסדנת כתיבה מקסימה שהשתתפתי בה. שם באמת התחלתי לסגל הרגלי כתיבה שונים ומשונים ואפילו לסיים כמה סיפורים (משונים אף הם - אל תשאלו). לאחרונה, לאחר כתיבת סיפור אשר נדחה וקיבל תגובות טובות פחות מהמצופה, נזכרתי בעצה חשובה מאוד שמנחת הסדנה נתנה לנו בסיומה. אני מדבר כמובן על העצה לחקות את הסופר האהוב עלינו מילה במילה, לכתוב ספר שיפנה למכנה המשותף הנמוך ביותר, לשים על הכריכה תמונה של בחורה מצודדת עם בגד המכסה טפח ומגלה טפחיים, לשים באמזון ולגרוף בוכטות. ...