ואו, זה היה שבוע מתיש… ולא רק בגלל העובדה שהייתי צריך להעביר הרצאה באשכול 2 ביום חמישי 20/10 בשעה 14:00 מול אולם מלא. אה, רגע… בואו נתחיל מהתחלה. כנס! חגיגת הגיקים השנתית “אייקון”, הכנס השנתי למדע בדיוני, פנטזיה, משחקי תפקידים וכל מה שביניהם הגיעה לסיומה. רגע לפני שיבשו ממני הזיעה, אבק הדוכנים וזוהר הקוספליי, ולפני שיפוגו זיכרונות מהאירוע הכל כך תוסס הזה, אנסה להעביר לכם את רשמיי. תגידו, כבר אמרתי שהרציתי השנה? ...
היא: אלוהים, אני לא יכולה יותר. הוא: מה קרה? היא: הכלב. הוא: שלנו? היא: גם. אבל בעיקר של השכנים. הוא: מה איתו? היא: הוא לא מפסיק לנבוח. הוא: ומה הבעיה עם שלנו? היא: הוא מסריח. הוא: אני לא שומע שום רעש מהשכנים, ושלנו לא כזה מסריח. היא: זה בגלל שהאף שלך סתום. הוא: רגע, אבל… היא: גם האוזניים שלך סתומות. הוא: עוד משהו? היא: באופן כללי אני חושבת שמשהו לא בסדר אצלך. ...
אז תגידו… פגשתם כבר את ישראמן? בחדר לא גדול במיוחד, אי שם במדינת ישראל, התחוללה בצהרי היום מערכה מרובת נפגעים הקרויה “ועדת השמה”. ובקרב מדמם זה נכחו זוג הורים (אשר נשבר להם הזין) וחברי ועדת השמה נכבדים (אשר חיו בסרט). ובעיצומה של הועדה, חטפה האם קריזה באופן סופי ומוחלט, התרוממה מכסאה ושלפה את הסמרטפון שלה. “אני מתקשרת אליו.” “רגע, חכי שנייה,” נרעש האב, “אמרנו שנעשה את זה רק אם…” ואז סתם את פיו כשראה את המבט בעיני בת זוגו. האם חייגה למספר המבוקש תוך שהיא מפנה לחברי הועדה הבעת פנים. סילביו דנטה יעזור לי להמחיש לכם על איזו הבעת פנים אני מדבר: ...
אזהרת ספויילרים כבדים, אכזריים וקשים מנשוא (!!!) לסיפור “גרטרוד בישלה דייסה” מאת יעל פורמן. הוא: מאמי, תשמעי רגע משהו: גרטרוד בישלה דיסה. נתנה לאבא. נתנה לאמא. נתנה לקובי. נתנה לשפרה. נתנה אפילו לצלילה הכלבה… היא: איבדת אותי בקובי. הכל בסדר? …ורק ליוכבד הקטנה לא נשאר. כעסה יוכבד הקטנה. שמה יוכבד בסיר מנה של סולת. ערפה יוכבד את ראשה של גרטרוד ושפכה מדמה לתוך הסיר. הכינה לעצמה יוכבד דיסה חמה ומתוקה וישרור שלום בביתה. ...
מוקדש לכל אוהבי “המוסד” של אסימוב באשר הם. היא: אז עדיין לא הבנתי למה “השמיימי”. הוא: גם אני לא. אף אחד לא מבין. היא: זה ממש מוזר. למה להוסיף את “השמיימי” הדפוק הזה? הוא: מבינה עכשיו על מה בוזבזו שנות הטיפש-עשרה שלי? היא: “השמיימי” זה… זה… זה פשוט לא עובד! הוא: תהרגי אותי, לא מבין על מה הוא חשב. היא: הרי יש בערך מאה שמות אחרים שאפשר היה לתת לספר הזה! ...
פורסם ב"היה יהיה 2016". זוג נשוי פלוס שניים שעבר לגור במושב, עומד בפני כוח מסתורי המפורר לאיטו את התא המשפחתי על רקע חקירת תאונה מסתורית בתחנת החלל הבינלאומית
כבכל שנה בחול המועד סוכות, ממשמש, מגיח ומפציע חג עובדי כת השטן הידוע כ"פסטיבל אייקון". האירוע מיוחס לכת השטן בעיקר בגלל כל אותם אנשים שקפצו עכשיו בצעקות "זה לא פסטיבל, זה כנס!!!". סנובים – לכו הביתה. וכבכל שנה, עבדכם הנאמן מתייצב באייקון. משנה שעברה אני מנסה לסגל לעצמי מנהג קבוע הכולל כתיבת סיכום כנס וסיפור לשנתון. השנה הגדלתי לעשות ואני מתכבד להכריז בפניכם על… הרצאה ראשונה שאני מעביר באייקון ושמה בישראל: “צער גידול נבלים”. ...
אז תגידו… פגשתם כבר את ישראמן? בבית תכנה עלום שם אך משגשג (הבה נקרא לו: “בית התכנה של מייק רו”), נפער ביום בהיר אחד חור בתקרה. ומאותו חור בצבץ לו ישראמן, מיודענו. והישראמן, כרגיל, אינו רגוע והווריד הרגיל מפעפע ברקתו, עת צועק גיבור העל קללה אחר קללה. עמדו מולו רועדים מהנדסי ומהנדסות התכנה המסורים, והאינסטלטור שבא באותו יום לתקן נזילה בשירותים. תפס ישראמן את אחד האנשים באופן אקראי ואמפתי וצעק עליו "מי הזבל שפיתח את טרמינל 2012?!" ...
הבלוג הזה החל את דרכו לפני כשנה וחודש, ומניינו עומד על 53 פוסטים (לא כולל זה). ממוצע של בערך פוסט לשבוע. לא רע. היו לי פה פוסטים משעשעים (רוב הזמן) ומדי פעם גם מעט רציניים. אבל… זה בעייתי להחזיק בלוג היום. ואני מאשים את הפייסבוק. נחזור קצת אחורה: לפני כעשור פלוס-מינוס, הייתה סצנת הבלוגוספירה הישראלית בשיאה. זירה תוססת של בלוגים, חלקם טובים וראויים וחלקם סתם בלוגי אווירה של נערות בנות טיפש-עשרה. וכולם ניהלו דיאלוג פורה ובלתי פוסק שהתנהל בזירה של פוסטים, טראקבקים וזליגה לפורומים, אשר נתנו היזון חוזר משל עצמם ליצירת עוד תוכן בבלוגים וחוזר חלילה. ...
בקיצר, חזרנו ממש עכשיו מחופשה בצימר בראש פינה. אלו קורותינו. (אזהרת נישתיות: הקטע הבא יהיה לא מובן לכל מי שלא קרא לפחות את שני הספרים הראשונים בסדרת “הקאנטוס של היפריון” מאת דן סימונס.) במקום ושמו “הגליל העליון”, מעבר לשלטון מרכז הארץ, ממתין צימר בראש פינה. ישנם כאלה החוששים ממנו, ישנם העובדים אותו וישנם אלה שנשבעו להשמידו. ערב יום הדין, ארבעה עולים לרגל (עבדכם הנאמן, מלכת היופי, גמד וגמדה) יוצאים לעלייה לרגל האחרונה, לפני שהברברים יפלשו ותפרוץ האים-אימא של כל המלחמות, עת נפתחים קברי הזמן וגורלה של האנוש… ...