Posts

שעון קיץ, העלייה בטמפרטורות וביעור החמץ מבשרים לגיק הישראלי המצוי על בואו של כנס עולמות, המתקיים השנה בתאריכים 12-13.4 ונושאו יהיה "התחלות". אני מניח שכולכם מכירים את מודל חמשת השלבים של מרצים בכנס: התלהבות התפכחות בהלה תחנונים תכנית להגנת עדים (פרטים נוספים על בהלת הרצאה - כאן) לצערי נשברתי בשלב התחנונים, וככל הנראה אכן ארצה בכנס. מדובר בהרצאת "אימת הפריקוול ונקמת הריבוט" העוסקת במערכת היחסים ההפכפכה של הקהל עם אתחולים (ריבוטים) וקדימונים (פריקוולים). אני מתכוון לסקור לא מעט דוגמאות ליצירות כאלה שנעשו במרוצת שני העשורים ולראות איפה הן הצליחו ואיפה כשלו. בקיצר – לא מעט דחקות על סרטים גרועים. מובטחים ספויילרים בשפע. ...

היא: אז איך היה הפיילוט? הוא: היה אחלה! היא: באמת? הוא: כן, היה ממש קשה ובעייתי. ההרצאה לא הייתה טובה. היא: רגע, אבל הרגע אמרת ש… הוא: היה מצוין, ממש זרם וכולם נהנו. היא: אני לא מבינה. הוא: מה יש להבין? היתה הרצאה טובה וממש בעייתית, והפיילוטאים התלהבו מאוד וממש הפריע להם הכל. היא: אתה מפתח אלרגיה להיגיון? הוא: תראי, הכותרות לשקפים היו ממש מצחיקות… היא: אוקיי, אז הכותרות היו טובות. ...

פורסם במקור כסטטוס ארוך בפייסבוק, לרגל חגיגות 20 השנה ל"באפי קוטלת הערפדים". כמו כן, ספויילרים אפשריים (למי שאיחר ב-20 שנה). אוקיי, בואו נדבר על באפי ועליי. תירגעו, תירגעו. זה לא מה שאתם חושבים. ובכל זאת – מה הקטע עם באפי? ולמה חגיגות 20 השנה ל"באפי קוטלת הערפדים" צריך להיות כזה ביג דיל? ולמה אני חופר, כרגיל? כשהייתי בתיכון, הפציעה בערוץ 2 סדרת רכש חדשה שיועדה לבני נוער, ושובצה בהתאם (בשעה שש או שבע בערב, אם אינני טועה). ...

היא: …אבל למה בלי תמרים? הוא: בבית הזה לא יקום ולא ייאפה אוזן המן עם תמרים. היא: אני באמת לא מבינה את זה. הוא: “התמרים הן קוטלות הבינה. התמרים הן המוות הקטן המביא כיליון מוחלט על אוזן המן האלוהי. אעמוד בפני התמר וטעמה העיסתי המאוס. אניח לה לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר תחלוף על פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבה. במקום שעבר התירוץ העלוב לפרי לא יהיה דבר. רק אני אוותר.” ...

הוא: יש בעיה עם הילדים. היא: איזה בעיה? הוא: רעש. היא: הם ילדים. הוא: הרבה רעש. היא: גם ממך יש פה יותר מדי, אבל אתה לא שומע אותי מתלוננת. הוא: אני מנסה להכין הרצאה פה! היא: אוי אלוהים. התחלנו? הוא: איך אני אמור למצוא דרכים לקטול את "אימת הפאנטום" בתנאים האלה? היא: אויש, אני זוכרת שעשינו את המרתון הזה! הוא: אני זוכר את הטראומה שאחזה בי כשאמרת שאשכרה נהנית ממנו. ...

היא: מאמי, איך הגומייה לשיער החדשה שלי? הוא: נפלאה! היא: באמת? היא פשוט נראית לי קצת מוגזמ… הוא: את לגמרי נראית כמו יומן ראנד! היא: אז הגומייה שלא סגורה על עצמה גורמת לי להיראות כמו מישהי שאין לי מושג מי היא, אבל העיקר שאתה מרוצה? הוא: אח, יומן ראנד, פנטזיית גיל הנעורים המוקדם שלי… היא: לפחות אני בחברה טובה. הוא: מאמי, אולי בכל זאת תלבשי…. היא: אין מצב שאני לובשת אדום. ...

הוא: היי, את חייבת לשמוע משהו ש… מה הולך פה? היא: הילד. הוא: אני רואה. הוא נרדם? היא: כן. סוף סוף. הוא: איך הצלחת? היא: שמתי אורפאן בלאק והוא נרדם מייד. הוא: אני מזהה כאן המון פוטנציאל. היא: בוא לא ניכנס לזה. הוא: תארי לך מה יקרה כשנשים לו באפי… היא: אני לא רוצה להיכנס לזה. הוא: או iZombie… היא: אני לא רוצה להיכנס לזה. הוא: או זהות בדויה… היא: אני לא רוצה להיכנס לזה! ...

הוא: מאמי, מה נסגר עם החופשה בקינימו? היא: אנחנו לא הולכים לקינימו. הוא: סבבה, מתי אורזים? היא: אנחנו. לא. הולכים. לקינימו. הוא: הפספורטים בתוקף? היא: מה מסובך להבין ב"לא הולכים"? הוא: אח, כל כך בא לי לנסוע לשם! היא: מה יש לך לחפש שם? (פאוזה) הוא: אוקיי, עלית עליי. היא: נו באמת, אתה לא הולך… הוא: אני עוזב הכל והולך לעבור קורס כהני מוסד. היא: כהן מוסד. הוא: הגלימות הלבנות שלהן מגניבות לגמרי. ...

ישראמן פרץ, כהרגלו, לתוך הדירה מהחלון. הוא התנשף בכבדות, פניו אדומות והווריד הרגיל ברקתו רטט בעצבנות. הוא הביט סביב. על הספה ישבה הסופרת הארורה עם הלפטופ. היא הרימה את עיניה וסידרה את משקפיה. היא הביטה באורח הלא קרוא, גילגלה עיניה ונאנחה. “אפשר לעזור, אדוני?” “שלום לך, דוקטור,” אמר הישראמן בעיניים קרועות לרווחה (הערת המחבר - ישראמן הוא אלוף הארץ בפרצוף קיר), “את לא זוכרת אותי?” “וואללה לא,” ענתה הסופרת (והרופאה) המכובדת. ...

פורסם בפרויקט הסיפורים של “מאורות 2016”, ומתרחש ביקום של סדרת “המוסד” מאת אסימוב. פקיד מכס אפרורי ומאובן מתקשה להסתגל לשינויים הפוליטיים המאיימים להחריב את אורח חייו ותפיסת עולמו