היא: מה יש לראות בקולנוע? הוא: או, אני שמח ששאלת. היא: אוי ואבוי. הוא: יש ת’ור החדש. היא: משהו יותר מתאים לילדים. הוא: אבל ת’ור… היא: משהו שלא ארוך יותר משעתיים. הוא: יש "המסור" החדש. (פאוזה) הוא: את לא מרוצה בגלל שזה מסור ולא פטיש? היא: אני בהחלט מזהה כאן פטיש. הוא: “איש השלג”. היא: זה מוגבל מעל 16. הוא: כמו "המסור", ולא הייתה לך אתו שום בעיה. (פאוזה) הוא: את קהל קשה. “בלייד ראנר” החדש. ...
פיתחו את השמפניה, תירו בקונפטי, ושימו אלבום של איירון מיידן או AC\DC בווליום הכי גבוה שאפשר: הבלוג הזה מתפרסם מאז יולי 2015… והפוסט שלפניכם הוא הפוסט המאה. מאה פוסטים, גבירותיי רבותיי, ואפילו לפיקארד יש משהו לומר בנושא: נקמה גיקית. אי לכך ובהתאם לזאת, ומכיוון שלא התארגנתי על “הוא והיא” הולם לשבת הסוערת הצפויה לנו (ומאחר ואני מאוד אוהב למחזר את עצמי) קבלו את מצעד הפוסטים הנקראים היותר בבלוג: ...
בקצה רחוב הארבעה יש מקום מדליק לשם אפשר לבוא ופשוט להיות גיק יש שם אוהל גדול עם כמה דוכנים רק תקפידו להיות בתור של האיסוף מראש (כי התור השני לא נעים) יש שם אנשי סגל מרוטים ומתנדבים נלהבים וקוספליירים מקצוענים ומרצים על קוצים עם פוינטר ושקופיות מכינים הרצאות בכל הצורות וכל האזרחים עוצרים… ולא ממש מבינים. כנס פסטיבל אייקון! המקום בו קיר הפייסבוק שלך מתעורר לחיים, ואי אפשר לחסום אף אחד. כמו כן, זה נראה גם שלכולם יש משהו על הראש. או בתוך הראש. או צומח מהמצח. לא חשוב. ...
אילוצי החיים עיכבו אותי ולכן הפוסט מתפרסם קצת יותר מאוחר ממה שתכננתי, ובכל זאת: כנס אייקון למדע בדיוני, פנטזיה, משחקי תפקידים וכל מה שביניהם מתקיים בשבוע הבא (חוה"מ סוכות) בפעם ה-21 (!). יאי! נושא הכנס השנה: “תרבויות”. תוכלו למצוא אותי באירועים הבאים: כשהנבל הוא הגיבור יותר בדיוני ממדע מי אני? מה אני? סופרות מדברות ניווט באוקיינוס הסיפורת הקצרה “גברת, השתגעת?!” – בין הארלי לבלטריקס מין, מגדר ומולטיסקסואליות ביצירותיו של ג’וס וידון אבן ירח: חידון הערפדים הגדול מוהאהאהאהא! על-חושי: גיבורי על בינינו? ...
למדתי בבגרות לאנגלית על “זיכרון גורלי”. תודו שזה לא משפט ששומעים כל יום. היה לי בתיכון מורה נפלא לאנגלית, בחור יליד ניו יורק (אם אינני טועה) שכאשר עלה לארץ הקודש הבין כי הדבר היחיד שהוא יודע כמו שצריך ושאינו כרוך בקשיי שפה הוא, ובכן, אנגלית. כך התקבל הבחור לעבוד כמורה לאנגלית, כנראה בזכות העובדה (ואני אומר זאת בזהירות) שאנגלית היא שפת אימו. מי היה מאמין. סל (כך שמו בישראל) היה המורה הטוב ביותר שאי פעם היה לי בבי"ס, בעיקר בזכות העובדה שהוא לא נצמד לרשימה היבשושית של יצירות מומלצות מטעם משרד החינוך. הסתבר לי שמשרד החינוך חייב אותו ללמד אותנו מכסה מסוימת של סיפורים קצרים, מחזות וכיו"ב, אך לא באמת חייב אותו אילו יצירות ספציפיות לבחור. כך קרה שנחשפנו לעולם מגוון של יצירות: “דיינר”, “תרגילים בהתבגרות” (דרמת התבגרות נפלאה משנות ה-70), המחזה המצוין “בחורים טובים” (כמובן שראינו את הסרט הבלתי נשכח) וכמובן… יצירות ז’אנר. ...
היא: אוף. כל השעונים בבית מאחרים. הוא: מה, כולם? היא: צריך לכוון אותם. הוא: זה לא יעזור. יש לנו דליפת זמן. (פאוזה) הוא: דליפה. (פאוזה) הוא: הזמן שלנו דולף. אוזל. בגלל זה אנחנו מאחרים לכל מקום ומפספסים הרבה דברים. היא: בגלל הזמן. הוא: שדולף. היא: אה. הוא: צריך לבדוק את זה. היא: את הזמן שדולף? הוא: דולף? הצחקת אותי. זה חתיכת שפך. האימאימא של האקסון ולדז של כל הזמן שאי פעם נזל והלך קיבינימט. ...
די, אני לא יכול יותר. אני חנוק, נמאס לי. לאן הגענו? מה הולך פה? וזה לא רק השנים האחרונות. זה משהו שכבר מתפוצץ באיטיות עוד מהניינטיז. אתם מבינים, בניינטיז היה ריח של שינוי באוויר. נכנסו פה לאטרף, הייתה אופוריה. היה מדהים. כולם היו בעננים… עד שברגע אחד זה נגמר. באמצע הניינטיז, ואתם יודעים בדיוק על מה אני מדבר, זה נגמר. וזה לא שאי אפשר היה לצפות את זה. זה היה ברור לאיפה זה הולך. כולם יגידו לכם "מה, מי חשב שדבר כזה יכול לקרות בכלל?!" ואני אומר: זיבי. אפשר היה לדעת וחצי. כל דבר נגמר בסוף. מי שלא ראה איך זה הולך להסתיים היה עיוור. וחרש. ואהבל. ...
הוא: מאמי… היא: כן? הוא: אם היית אומרת לי לפני 11 שנה שעוד 11 שנה אני אהיה איתך בחופשה ביוון עם עוד 2 ילדים… היא: כן…? הוא: אז הייתי קם ובורח מייד, כי הילדים האלה מעצבנים. היא: וואללה. הוא: אבל לגמרי. היא: תכל’ס צודק. בפעם הבאה נעשה חופשה רק אנחנו! הוא: עם בלקג’ק וזונות! (פאוזה) הוא: אני מצטער, זה היה בזבוז של רפרנס. היא: נשים את הילדים אצל… הוא: סרסיי לאניסטר! ...
השהות בחברת היוונים הזכירה לי בדיחה יוונית מקאברית, אותה שמעתי מפי בחור יווני בלתי נשכח שפגשתי במהלך נסיעת עבודה לטורקיה לפני מספר חודשים. הבחור עובד כמומחה בתחום מסויים עבור ספק שלנו. הוא התבלט כאדם מחוספס בלשון המעטה, בעל חוש הומור חסר עכבות. “חולשתי היחידה בחיים,” כך אמר לי, “היא שאיני מסוגל לסתום את הפה. תמיד יש לי מה לומר, ולא משנה מי השומע. כולל אפילו,” הוסיף בחיוך מריר, “הבוס הקודם שלי.” ...
עבדכם הנאמן ומשפחתו שוהים כרגע בחופשה בזקינטוס. להלן סיכום אקראי. זקינטוס זקינטוס הוא אי יווני מקסים הממוקם בקצה המערבי ביותר של יוון. או המזרחי. כנראה. נראה לי. תהרגו אותי, אין לי מושג. עלינו על מטוס ופתאום הגענו. קסם. אוכלוסיית האי נאמדת בכאין-לי-מושג. התל"ג הוא לא-אכפת-לי. ענפי הגידול העיקריים כאן הם יין, זיתים, שאנטי והרבה יותר מדי בריטים עם בירה ביד שהחליטו לבלות כאן את חופשת הקיץ שלהם כי נמאס להם מטארדיסים. ואכן, במשך הימים האחרונים לא נתקלנו כאן בטארדיס אחד מחורבן. ...