Posts on הכותב המתוסכל

זה לא יכול לצמוח שוב (סיפור)

Mon, 14 Sep 2026 12:14:15 +0300

פורסם באסופת “היה יהיה 2026”. סבתו של שחר הורישה לו מתנה. שלוש שנים אחרי שהוריו נרצחו בעוטף, הוא משתמש בה

לקראת אייקון 2026

Thu, 10 Sep 2026 13:43:34 +0300

לקראת כנס אייקון: פלאות ומה אני עושה שם

בחזרה לתיקים באפילה

Thu, 09 Apr 2026 00:00:00 +0000

“תיקים באפילה” שורדת את מבחן הזמן - אלו אנחנו שלא

כמולמות 2026

Sat, 04 Apr 2026 19:44:06 +0300

אודות הכנס הוירטואלי “כמולמות 2026”

בקשת עזרה

Tue, 23 Dec 2025 09:24:53 +0200

פרופיל הפייסבוק שלי נחסם - מישהו בקהל יכול לעזור?

מלחמות הקומפיילרים

Mon, 15 Dec 2025 08:52:09 +0200

מצעד השיימינג הגדול לשפות תיכנות

מסעה האחרון של התקווה (סיפור)

Fri, 12 Dec 2025 00:00:00 +0000

משהו מוזר מתרחש על ספינת החקר “תקווה”, חוץ מזה שנגמר להם הגראס. נכתב עבור כנס מאורות 2025

נובמברונים 2025

Sun, 30 Nov 2025 08:00:00 +0200

סיפורונים שנכתבו במסגרת פרויקט “סיפורונובמבר 2025”

זה לא החות'ים (סיפור)

Sun, 12 Oct 2025 12:52:04 +0300

פורסם באסופת “היה יהיה 2025”. שרון מגלה שמה שהתרסק בשטח הפתוח הצמוד לבית שלו אינו טיל חות’י, אלא משהו אחר לגמרי

לקראת אייקון 2025

Wed, 17 Sep 2025 12:57:27 +0300

מה אני הולך לעשות בפסטיבל אייקון 2025

רסיסי אקטואליה 19/7/2025

Sat, 19 Jul 2025 12:32:23 +0300

רסיסי אקטואליה והגיגים סאטירים לתאריך 19/7/2025

רסיסי אקטואליה 2/7/2025

Wed, 02 Jul 2025 11:05:16 +0300

רסיסי אקטואליה והגיגים סאטירים לתאריך 2/7/2025

תכתוב כאילו אתה אני

Wed, 25 Jun 2025 10:26:26 +0300

ביקשתי מצ’אט GPT שיכתוב כמוני. לא תאמינו מה קרה

המחיר האישי

Sat, 21 Jun 2025 13:09:21 +0300

סיכום נאומיו האחרונים של ראש הממשלה

שש דרגות של הפרעה

Mon, 16 Jun 2025 14:36:10 +0300

זהירות, זוהי הפרעת אמת

רסיסים כלביא

Sun, 15 Jun 2025 10:57:04 +0300

רסיסים והגיגים על המלחמה באיראן

רסיסי אקטואליה 3

Mon, 09 Jun 2025 09:19:18 +0300

רסיסים והגיגים אקטואלים לתאריך 9/6/2025

ברוכים הבאים לכיפת הרעם

Tue, 13 May 2025 09:33:43 +0300

אודות המחזמר הנפלא והמרושע Heathers (“מלכות הכיתה”)

זה לא קרה בכלל אף פעם (סיפור)

Sun, 27 Apr 2025 12:54:01 +0300

פורסם באסופת “היה יהיה 2024”. הסיפור עוסק במתקפת השבעה באוקטובר, ובהתמודדות עם טראומות, מוות ואובדן. משהו מוזר קורה בדירה של עמית. משהו שהיה מעדיף לשכוח, כאילו לא קרה מעולם. מועמד לפרס גפן 2025 בקטגוריית הסיפור הקצר

נובמברונים 2024

Sat, 30 Nov 2024 00:01:00 +0200

סיפורונים שנכתבו במסגרת פרויקט סיפורונובמבר במהלך חודש נובמבר 2024

לקראת אייקון 2024

Tue, 24 Sep 2024 12:36:37 +0300

אודות הרצאה שלי בכנס אייקון 2024

הכל בגללו

Sun, 01 Sep 2024 12:59:00 +0300

כמעט וניצחנו, אבל אז הגיע הפילוג

המטריקס של גלית

Sat, 24 Aug 2024 12:46:52 +0300

סקירה קצרה על פיליפ ק. דיק בעקבות אמירתה הדבילית של גלית דיסטל אטבריאן

רסיסים 31/03/2024

Sun, 31 Mar 2024 13:05:16 +0200

רסיסי אקטואליה לתאריך

רסיסים 26/03/2024

Tue, 26 Mar 2024 11:15:38 +0200

רסיסי אקטואליה לשבוע של 28-3-2024

האיש שיכול הכל

Mon, 25 Mar 2024 12:31:26 +0200

מעשה ביואב קיש, האיש שיכול הכל

הפרויקט של ארטמיס (סיפור)

Thu, 29 Feb 2024 13:08:45 +0200

הסיפור “הפרויקט של ארטמיס” שפורסם לראשונה בשנתון האגודה באוקטובר 2023. סיפור נוסף בסדרת ארטמיס. המשך קורותיהם של נועה ואלכס בתחנת החלל “ארטמיס” ומאבקם באויב הנורא ביותר הידוע לאדם: פרויקט אינטגרציה

נובמברונים 2023

Thu, 30 Nov 2023 00:00:00 +0000

סיפורונים שנכתבו במסגרת פרויקט סיפורונובמבר במהלך חודש נובמבר 2023

מרקדאון, בייבי

Sun, 19 Nov 2023 14:42:12 +0200

אודות שפת Markdown ותפקידה במחוללי אתרים סטטיים

גו, הוגו, גו!

Tue, 07 Nov 2023 00:00:00 +0000

למה דווקא הוגו?

זה רק אני ומחולל האתרים שלי

Sun, 05 Nov 2023 00:00:00 +0000

מבוא למחוללי אתרים סטטיים

רסיסי ברזל

Wed, 01 Nov 2023 00:00:00 +0000

אזהרת טריגר

זהו פוסט פריקה מבולגן ולא מעודן במיוחד, הנכתב על מנת לתת ביטוי למה שהצטבר לי בבטן בשבועות האחרונים.

זו אינה תקופה רגילה, אז גם הפוסט לא יהיה רגיל. יהיו כאן התייחסויות לאירועים אקטואלים, כלומר טריגרים למלחמה, אלימות וזוועות.

מטילדה

כחלק ממאמץ האסקפיזם הביתי, צפינו לאחרונה בגירסת המיוזיקל של “מטילדה”. אני מודה שמאז הצפייה אני כבר לא פוחד מסינוואר כמו שאני פוחד שגב’ טרנצ’בול תתגנב לחדר השינה שלנו בלילה, תעשה לי קוקיות ותעיף אותי כמו כדור ברזל שצורח בהיסטריה.

עשו זאת בעצמכם

Wed, 25 Oct 2023 00:00:00 +0000

נפלה בחלקנו הזדמנות פז של פעם בחיים, חברות וחברים, לנהל מלחמה בשיטת “עשה זאת בעצמך”, ויכני הברק אם אזלזל בגודל האירוע.

הרי ידוע לכל בר דעת מחומר כזה או אחר, שאנו עם עצמאי מלידה. עצמאי במידה כזו שהשכלנו להטיל ספק בשטות כי אנו מוקפים ישות שלטונית מתפקדת. הרי לו הייתה כזו היינו מגיבים בהתקף אלרגיה חריף. מנגנון מתפקד זה בכלל מהגויים, והיה צריך להישאר שם.

לא צריכים טובות מאף אחד. קסדות? מביאים מאיביי. אפודים? עלי אקספרס. נשק? מסתובב בדרום כמו זבל. צריך רק להתכופף ולהרים, אבל תבדקו קודם שזה לא שייך למישהו שעובד בפרוטקשן.

אחריות

Wed, 18 Oct 2023 00:00:00 +0000

ובאותה מדינה מתוקנת בה התרחש המאורע, התגלתה אחריות אולם לא נמצא אף אחד שיקח אותה.

אמנם לרשויות דווח על מספר מקרים בהם אנשים התמוטטו ופונו לחדר המיון עת הוצע להם החפץ החשוד, אולם לא היו רופאים בנמצא על מנת לקבוע את סיבת האירוע.

פקיד ממונה החליט לשים את התפלצת בבידוד, תחת השגחה צמודה. הצליחה לברוח. הוקמה וועדה, בוצעו תחקירים, הוגשו מסקנות, אבל אף אחד לא רצה לחתום עליהן.

“רגע, ומה עם האחריות?” שאלו העיתונאים, “מצאתם אותה?”

נובמברונים 2022

Wed, 30 Nov 2022 11:19:47 +0000

סיפורונים שנכתבו במסגרת פרויקט סיפורונובמבר במהלך חודש נובמבר 2022

החיים שלנו… תותים?

Fri, 18 Nov 2022 10:27:42 +0000

אחרי יום

@AdminShelTootim: ברוכים הבאים לכל המצטרפים! אנו מבקשים מכולם לשמור על כללי הקהילה ולכבד שאר החברים. נשמח אם תתרמו לפטריאון שלנו.

@AntiHakol: סליחה, אבל אפשר לדעת מממן אתכם? אני רק שואל שאלות, זה הכל

@AdminShelTootim: ובכן, אף אחד. זו קהילה של מתנדבים.

@Habeitarist: שמאלנים

אחרי שבוע

@AdminShelTootim: שוב שלום. אנו שמים לב שיש מעט אי הבנות בקשר לכללי הקהילה. אנו מבינים את הפערים, אך בכל זאת מבקשים שתכבדו את המקום.

בודפשט (סיפור)

Thu, 16 Sep 2021 20:42:41 +0000

סיפור ביקום “ישראמן” המתרחש במעוז “בודפשט” בזמן מלחמת יום הכיפורים

רעבים – גירסת הבמאי של המציאות

Sat, 14 Aug 2021 10:50:39 +0000

לפני שנה פרסמתי באתר בלי פאניקה את הסאטירה המקאברית “רעבים”. הייתי, איך לומר, די מודאג מהתפשטות הקורונה וארבעת החודשים הראשונים של הסגר יצרו אצלי גלים חדשים של פראנויה. התוצאה הייתה סיפור שהוא בחלקו מותחן פראנויה, בחלקו סאטירה קישונית, ובחלקו נונסנס מבהיל.

מאז היה לנו עוד סגר, ועוד אחד, ועוד אחד, ואז חיסון, ואחריו… וריאנט הדלתא, ששוב גורם לכולנו לדבר על סגרים.

ברקע הויכוחים והדאגה מעליית מחודשת של מספר החולים, יצאה איילת שקד, שרת הפנים, בהצהרה מעניינת. כלומר, יש כאלה שיקראו לה “מעניינת” לעומת אחרים שיקראו לה “ריאליטי הישרדות”, “התאבדות קולקטיבית” או “רולטה עם סיכויים משופרים בכיוון ההפוך לקבוצות סיכון”, אבל למה לריב עכשיו? העיקר שיש דיון.

הוא והיא #63

Mon, 26 Apr 2021 13:06:56 +0000

הוא: אני הולך לכספומט.

היא: מעולה, תודה רב… זה מה שאתה לובש?

הוא: מה הבעיה?

היא: אתה לא יוצא ככה לרחוב.

הוא: בטח שכן.

היא: זו פיג’מה.

הוא: זה מכנסיים של באטמן.

היא: זו פאקינג פיג’מה.

הוא: של באטמן.

היא: וככה אתה הולך לצאת לרחוב?

הוא: סליחה, אבל נראה לך שכשבאטמן היה יוצא להציל את גות’אם…

היא: שיט, התחלנו.

הוא: מישהו היה מעז לומר לו “מה זה המכנסיים האלה, באטמן?”

בגידת האינטלקטואלים

Sun, 25 Apr 2021 09:17:03 +0000

אפשר להתחיל לדבר על הלקח הכואב ביותר של שנת הקורונה, והוא מה שאני קורא לו בלית ברירה "בגידת האינטלקטואלים".

מול הקונצנזוס האפידמיולוגי שהתעקש, כל עוד לא היה חיסון בטוח ויעיל, על מדיניות קשוחה של סגרים, מסכות, היגיינה ושמירת מרחק שהוכיחו עצמם בעקביות, ניצבו מכחישים עם תארים. מדענים.

חלקם רופאים, חלקם אף רופאים עם התמחות באפידמיולוגיה, חלקם חוקרים בתחומים משיקים וחלקם חוקרים ידועי שם בתחומים אחרים לחלוטין. כולם כאחד יצאו כנגד מדיניות הסגר. כולם כאחד טעו.

מכתב מעמוס

Sun, 28 Mar 2021 11:02:50 +0000

בנות יקרות,

הצטערתי לקרוא את ציוציכן אך בתור התחלה, הרשו לי להיות לרגע לא כלכלי ולהצהיר כי בעוד שאתן מאוכזבות עד מאוד מציוציי האחרונים, גם אני מאוכזב מכן עד מאוד. מילא כיבוש, זה משהו שקיים לתפיסתי במרחב הערטילאי בו אני חי, אבל הטרדות? מיניות? ב"הארץ"? איני אומר שאני חש שאט נפש מכן, כפי שאמרתן שאתן מרגישות כלפי, אבל כן, אני בהחלט מאוכזב מן הקלישאיות והפוליטיקלי-קורקטיות של עמדותיכן.

האם ייתכן שאתן רואות בנו דברים שאין בנו, ואינכן רואה דברים שישנם? או שאולי אני רואה ב"הארץ" דברים שאין בו ולא רואה מה שיש. או שאולי בעצם, אני כן רואה מה שאין אבל יש, ולא רואה מה שיש אבל אבל אין. אבל אולי בעצם מעולם לא ראיתי דבר שהיה או לא היה, אבל כן בחרתי לראות את מה שבעצם כן היה. הנקודה שלי, בנות יקרות, היא שאני יכול לחרטט אתכן למוות בטוויטר, בעיתון, באתר ובכל מקום שאחר שאחפוץ.

הוא והיא #62

Fri, 12 Mar 2021 07:28:02 +0000

(זהירות: ספויילרים איומים ונוראים לוונדה ויז’ן! כמו כן: תראו וונדה ויז’ן, זה מגניב)

הוא: כל מה שאני אומר זה שמשהו מוזר הולך כאן.

היא: אתה מדמיין, מאמי.

הוא: היום בבוקר היית בשחור לבן, ועכשיו את בצבע.

היא: זה עונתי.

הוא: גם הצחוק של הקהל הבלתי נראה זה עונתי?

(צחוק של קהל בלתי נראה)

היא: אל תהיה מגוחך.

הוא: יופי, כי חשבתי שאני מתחיל להשתג…

היא: הקהל הגיע עם הבית.

(צחוק פרוע של קהל בלתי נראה)

המתכון של ירין

Thu, 11 Mar 2021 12:03:14 +0000

— ירין!

— היי, דודה פרקליטות! מה את עושה אצלנו?

— בוא, חמוד, תראה מה אני מכינה.

— ואו, זה נראה טעים! מה זה הולך להיות?

— זו הפתעה! הנה, בוא תראה… מה דודה שמה עכשיו?

— יכול להיות שזו בעילת קטינה?

— נכון מאוד, חיים שלי.

— ואו, זה כבר מתחיל להיראות טעים!

— ועכשיו מה דודה בוחשת פנימה?

— היי, זה נראה כמו הטרדה מינית!

— נכון חמוד! בוא נקציף את הבלילה יפה-יפה עם…

האשמת הבכיין

Mon, 08 Mar 2021 14:17:25 +0000

ואז מישהי בפייס אמרה לי שמה שאני עושה זה “האשמת הקורבן”, והאשימה אותי שאני חוסם כל אחד שמתווכח איתי. ישר חסמתי אותה.

סליחה, אבל אם את לא מבינה שהדרך הכי טובה להימנע מאונס זה פשוט לא להיפגש עם אנסים, אז מגיע לך. איפה האשמת הקורבן בזה?

חשוב לי לציין: אין בי שום רצון להסיר אחריות מהתוקף. הוא תמיד-תמיד אשם, ברמת העיקרון. איפה זה “רמת העיקרון”? זה מקום פסטוראלי ויפהפה, בדיוק במרכז הואדי שבין “רמה תיאורטית” ל"אופן כללי". אני לא בטוח איזה מחוז, אבל שמעתי שאיכשהו כל מי שאשם במשהו מגיע לשם ולא רואים אותם באף מקום אחר. יש במחוז הזה הרבה מאוד אחריות. כמה אחריות? המון אחריות. טונות. זה נמצא שם על הריצפה וצריך רק להתכופף ולקחת. אני לא מציע לאף אחת לזלזל באחריות שיש שם. זה המשאב הלאומי שלהם, ויכה בי הברק אם נעז לפגוע להם באוטונומיה.

טוויטלס

Thu, 04 Mar 2021 10:03:18 +0000

אחד הציוצים כאן מזויף, התוכלו לנחש איזה? (תשובה למטה)

תשובה: האמת שכולם מזויפים, אבל זה לא אומר שהוא לא יצייץ אותם בעתיד.

מעשה בדיקפיק

Sun, 28 Feb 2021 21:22:45 +0000

— שלום, אדוני.

— וברכה. במה העניין?

— ובכן, בהתאם לסיכום מוקדם בינינו…

— איזה סיכום?

— הבאתי עמי תמונת תקריב של הזרג שלי.

— סליחה, אני חושב שנפלה כאן טעות.

— בהחלט לא. הנני נוקט במשנה זהירות בכל הנוגע לפינענים שלי.

— פינע-מה?

— נמעני פין.

— סבורני כי איני כלול בהם.

— סבורני שכן. זו הייתה מסקנה ברורה כשמש בהמשך להתכתבותנו האחרונה בפורום גידול חמוסים אסייתים.

— אכן זכורה לי התכתבות בנושא. כמדומני שטענת כי יש להאכילם בחציל אביבי, בזמן שכל בר דעת יודע כי יש להאביסם בחסה שגודלה במי מלח בלבד.

המורשת

Sun, 21 Feb 2021 14:33:56 +0000

תראה, אני אגיד לך ככה.

בכל זאת, המשפחה שלי הייתה מראשוני המתנגדים. מה זה “מראשוני”? בן אדם, אני מדבר איתך על מורשת משפחתית. בוא נגיד שלואי פסטר היה עובר לצד השני של הרחוב כשהיה רואה את סבא רבא שלי. סבא שלי היה מצייץ שרופא שנותן חיסון זה מנגלה, עוד מלפני שהיה מנגלה. אבא שלי הרים משק חקלאי רק מזה שהיה יצרן דחלילים.

אבל אין ספק שהיום דברים השתנו. תשמע, זה לא הגיוני שאתה מטיף כל החיים לאנשים להתנגד, ואז פתאום מישהי שאתה מכיר אשכרה מקשיבה. מי חשב על מקרים כאלה בכלל? מה זה הפורמט הזה?

הוא והיא #61

Mon, 15 Feb 2021 08:07:02 +0000

הוא: אוקיי, מצאתי לך קינדל.

היא: סופסוף! ספר לי.

הוא: אז ככה: הייתה אופציה בין הדגם הישן יותר לחדש, אבל בסוף הלכתי עם ההמלצות והזמנתי לך את החדש.

היא: מה ההבדל?

הוא: חוץ מתאורת לילה? הוא 7 אינץ'.

היא: הוא… מה אמרת?

הוא: החדש הוא 7 אינץ’, והישן הוא רק 6 אינץ'.

היא: אה.

הוא: המוכר הסביר לי ש-7 אינץ’ משמעותית יותר טוב מ-6 אינץ'.

היא: היית צריך שהמוכר יסביר לך את זה?

הגרינץ' שאהב את הקורונה

Tue, 02 Feb 2021 11:26:28 +0000

כולם בתל הו שנאו מגיפות…
חוץ מפרופסור אחד שהתווכח תכופות

הוא שנא קבוצות סיכון, את כולם ובכלל
גם זקנים ואסטמתיים פשוט לא סבל

ייתכן שאופיו מהנורמה חרג
או אולי ראשו לא לגמרי הוברג

אך אדבוק בתיאוריה הזו בינתיים:
ליבו ושכלו קטנו עליו במידה (או בשתיים)

האזרחים נבהלו ועטו מסיכות
לסגר נכנסו ויצאו חליפות

אך אותו מיזנטרופ מעייף וטרחן
התגלה אז מייד כחרא קטן

כאשר מסביבו עקומה ניסו לשטוח,
התייצב הוא חיש קל וזיין את המוח

שמי הוא סן הלא מחוסן

Sun, 24 Jan 2021 07:43:18 +0000

היי סן, אתה מחוסן?
לא, איני מחוסן. עכשיו לך מכאן.
מדוע, סן, אינך מחוסן? אינך רוצה את הנוגדן?
לא, איני רוצה את הנוגדן ואיני רוצה להיות מחוסן. עכשיו קח עצמך, ועוף מכאן.
אבל למה, סן יקר?
כי איני רוצה להיות עקר.
לא עקר ולא נעליים. מהר, הקופ"ח נסגר עוד שעתיים!
לך מכאן נודניק קטן, החרא הזה עושה סרטן.
לא עקר ולא סרטן, סן, אוף איתך, זה רק נוגדן!
אני מכאן הולך לבג"ץ, האיכס שלך עושה שבץ.

הוא והיא #60

Thu, 21 Jan 2021 09:27:17 +0000

היא: שמתי לב שכשצופים בבאפי פעם שנייה…

הוא: פעם מה?

היא: שמים לב להמון דברים שלא שמים אליהם בפעם הראשונה.

הוא: רגע, פעם איך?

היא: הרבה מאוד פורשאדווינד שנותן משמעות חדשה להרבה סצינות.

הוא: ברור. בפעם ה… שנייה. בוודאי.

היא: כל מיני רמזים שלא שמתי לב אליהם.

הוא: בטח. כל זה בפעם ה… שנייה. חחחח.

היא: אמרת משהו?

הוא: כלום. (לעצמו) חובבנית.

היא: סליחה?!

הוא: אה… אמרתי את זה בקול רם, הא?

הוא והיא #59

Fri, 15 Jan 2021 07:36:46 +0000

היא: מאמי, מה זה “סיגנל”?

הוא: חשבתי שלעולם לא תשאלי!

היא: קיוויתי שהתשובה לא תתחיל ככה.

הוא: זו אפליקציה מאובטחת להודעות.

היא: ו…?

הוא: כל הודעה שאת שולחת מגיעה מוצפנת ובביטחה, וזאת הודות לפרוטוק…

היא: אין צורך.

הוא: אבל שנייה, זה בדיוק הפרוטו…

היא: אמרתי שאין צורך.

הוא: היא גם מפותחת בקוד פתוח, ולכן יש גם שקיפות מלא…

היא: לאיפה נעלמה השקיפות בביטוי “אין צורך”?

הוא: אני בסך הכל מנסה לעזור.

זומבילנד

Sat, 09 Jan 2021 16:00:01 +0000

אזרחי ישראל, בשבועות האחרונים דיברתי הרבה עם מנכ"ל פייזר. יש פריצת דרך אדירה שתוציא אותנו מהקורונה: הסכם רכישת חיסונים המונית.

ההסכם יאפשר לחסן את כל האזרחים במהירות. כבר ביום ראשון יגיע מטוס ראשון. בתמורה לכך, ישראל תחלוק עם האנושות כולה את הנתונים הסטטיסטיים שיאפשרו לפתח אסטרטגיות להתמודדות עם זומב… כלומר תופעות לוואי.

קבענו שישראל תהווה מודל עולמי לחיסון מהיר של מדינה שלמה, כזה שאירגון הבריאות העולמי מחכה לו כבר שנים כדי לנהל סקירה נרחבת על זומב… ז’תומרת סטטיסטיקות על בלימת תחלואה.

סיוט יום ההולדת של א. לוטן

Mon, 04 Jan 2021 08:57:34 +0000

בוקר אחד התעוררה א., והצליל הראשון שחדר לאזניה היה שיחת הווטסאפ הטורדנית מהדודה-שאין-לה-שם. כלומר, לדודה היה שם, אך א. מעולם לא הצליחה לזכור אותו מכיוון שכל משפט שהדודה-שאין-לה-שם הוציאה מפיה הצריך בדיקה בארבעה מקורות לפחות. אבל א. עדיין נאלצה לענות כדי לא להעליב את הדודה-שאין-לה-שם שהייתה ביחסים מאוד טובים עם דוד-איך-קוראים-לו (אל תשאלו).

“בוקר טוב,” מלמלה א.

“את ראית מה כתבו על המוטציה החדשה?!” צווחה דודה-שאין-לה-שם.

“שבא לי למות?” מלמלה א.

עיר ושמה בידוד

Wed, 30 Dec 2020 10:58:37 +0000

צירפו אלינו היום עוד קבוצה שחזרה מדובאי. עוד כמה נגלות ונוכל להכריז על עצמינו כהתיישבות.

בסך הכל נחמד פה. בבוקר מנסים להסתנן החוצה. בלילה מזמינים נערות ליווי.

יש פה מכל הסוגים והמינים. אנחנו אוכלוסייה מאוד מגוונת: יש כאן את יוסי והמשפחה שלו, שנשבר להם הזין אז הם טסו לדובאי. יש פה גם את גלית והבן זוג שלה, שנשבר להם הזין אז הם טסו לדובאי. ויש פה את ראובן והחבר’ה, שנשבר להם הזין אז הם טסו ליוון, וחזרו דרך קונקשן בדובאי.

בזיקור חי

Mon, 21 Dec 2020 05:50:25 +0000

— אין ספק, יונית, שמדובר ברגע היסטורי. הרגע בו נשים סופסוף את המשבר מאחורינו ונוכל לזקוף את קומתנו הלאומית.

— בהחלט, דנה, וכבר אפשר לראות את הפודיום עליו יעמוד ראש הממשלה ויקבל את החיסון הראשון במדינת ישראל.

— מילת המפתח היא עמידה, יונית, עמידה זקופה ונחרצת אל מול המשבר.

— אך לא כולם, דנה, לא כולם הצליחו לעמוד בזקיפות מול המשבר.

— נכון, יונית, מדובר במאות אלפי אנשים שהרפיסות פשתה בהם והפכה אומה בעלת שיעור קומה קשיח לנקניקיית מיס לוסי אורגינלית מהאייטיז, שבקושי מסוגלת להחזיק את הלחמניה העבשה לתוכה הוכנסה.

תופעת לוואי יותר מדי

Mon, 14 Dec 2020 15:14:19 +0000

1

המדען הראשי הזריק למתנדב את החיסון.

לאחר חמש דקות של המתנה, הוא שאל: “נו? איך ההרגשה?”

“בסדר,” אמר המתנדב, “לא משהו מיוחד.”

“נו באמת,” אמר המדען הראשי ברוגז, “מה שווה החיסון אם אף אחד לא מתלהב?”

“סליחה, דוקטור…”

“פרופסור.”

“אבל אתה לא יכול להסיק כלום ממקרה אחד אנקדוטלי,” אמר הפציינט בנחת.

המדען הראשי החוויר. הוא הרים את שפופרת הטלפון ואמר בקול רועד: “יש לנו בעיה. אני רק מקווה שזה…”

מי מגן על המגינים?

Thu, 10 Dec 2020 09:20:11 +0000

על רקע פולמוס הסגר הלילי ההפכפך, דמיינתי את דמותו הקודרת של רורשאך מווטצ’מן משוטטת ברחובות העיר הסגורה לה בדד, ומקטר כהרגלו על המצב. לפתע הבנתי שזה לא רק הוא, אלא כל הגווארדייה הסובבת אותו.

התוצאה לפניכם.

רורשאך

ד"ר מנהטן

ינשוף הלילה (Night Owl) והקומיקאי (The Comedian)

אוזימנדיאס

29/7/2021 - תוספת

נובמברונים 2020

Mon, 30 Nov 2020 07:02:16 +0000

סיפורונים שנכתבו במסגרת פרויקט סיפורונובמבר במהלך חודש נובמבר 2020 האיום והנורא

חיסון 22

Mon, 16 Nov 2020 15:10:56 +0000

“אני לא מבין,” אמר יוסאריאן.

“מה אתה לא מבין?”

“אני לא מבין למה אנחנו אומרים שקנינו חיסון ל-4 מליון איש, אבל בפועל יש רק ל-200 אלף איש.”

“אנו עושים זאת כדי לחסן את כולם.”

“אבל איך אתה יכול לחסן את כולם אם אתה צריך בפועל לחסן 8 מליון איש?”

“אני בתיאוריה מחסן 8 מליון איש בשלושה ורבע סנט החיסון, אבל מתקזז על כך כשאני מחסן רק 200 אלף בחמישה סנט החיסון, ומוכר את היתרה במלטה לאנשים שמתחסנים בשבע סנט. זה לא מגיע אליי, כל המדינה מרוויחה.”

הסולדת

Thu, 12 Nov 2020 08:38:40 +0000

נעים מאוד - אני עצמאית כלכלית.

מה זה אומר? בתיאוריה אני דוגלת בחיסכון יעיל, והשקעה אחראית שלו בנכסים מניבים אשר התשואה שלהם מניבה תזרים קבוע ויציב. בפרקטיקה אני חיה במנזר. אתם יודעים, כמו הסוס ההוא שאימץ לחלוטין את טכניקת החיסכון האגרסיבי בקש, עד שמת מרעב. חבל, כי זה קרה בדיוק רגע לפני שהחל להניב.

אני לא מולטי-מיליונרית, ומנגד אני לא מחטטת בפחי אשפה. אני איפשהו באמצע. חסכנית. מתקלקל הדוד? מתקלחת בקרים. נגמר האקונומיקה? מערבבת דם, יזע ודמעות. חסר אוכל? אני כבר 4 שנים חיה רק על מי גשם ועודפי קינואה סוג ב’ ממדינה צד ג’ שהישגתי בעיסקה סיבובית. התשואה מעולה, אגב. הכי מניב.

רסיסים מאייקון 2020 (קורונה-קון)

Sat, 10 Oct 2020 06:00:17 +0000

ברוכים הבאים לאייקון 2020, המקום בו אפשר לראות שלושה ארועים במקביל בלי לצאת מהבית, והיכן שהאויב הגדול ביותר הוא ספק האינטרנט.

השנה, בגלל סיבה שלא הובררה די הצורך, נערך הכנס במתכונת וירטואלית. כלומר נאלצנו לקיים אינטראקציה פעילה עם חברים דרך האינטרנט, במקום לקיים אינטראקציה פעילה עם חברים דרך האינטרנט.

כבכל שנה העומס אכן הורגש ונמתחה ביקורת רבה על נוהל איחורים, אשר במסגרתו נמנעה כניסה למי שאיח… אה, רגע. כלומר, החמסין הכבד מאוד הורגש, בעיקר כאשר נאלצנו לחכות בשמש הקופחת ביציאה מהאשכו… סליחה, התכוונתי שהיה כל הזמן תור ב-BBB… לא, בעצם התכוונתי לזיעה ולכל הריחו… נו אולי די כבר עם זה?!

אורי (סיפור)

Sun, 04 Oct 2020 05:53:28 +0000

סיפור ביקום “ישראמן”. מי היישות המסתורית העוקבת אחרי אלעד ומשפחתו? פורסם לראשונה ב"היה יהיה 2020"

רעבים (סיפור)

Tue, 25 Aug 2020 07:00:01 +0000

אתמול השכנה בדירה ממול אכלה לבעלה את הראש. משם הדברים יכלו רק להידרדר. סיפור מגיפות שלא קשור לשום מגיפה אקטואלית ששמעתם עליה. זהו סיפורי הראשון המתפרסם בבלי פאניקה. נכתב עבור פרויקט 20 שנה של האתר

איפה ארגוני האנסים?

Thu, 20 Aug 2020 09:04:59 +0000

“איפה ארגוני הנשים?” שואלים כולם, אבל נדמה שישנה התעלמות מארגוני האנסים וזה מעורר בי צער.

אז הלכתי אליהם. נוכחתי לדעת שהם עושים עבודה באמת יוצאת מן הכלל.

מדובר בפרויקט ענק של ערבות הדדית בקנה מידה לאומי. “יש בחורים שלא מצליחים להשתלב באופן מלא כפי שהיינו רוצים,” אמר לי דובר אחד הארגונים, “אבל אנחנו שם בשבילם, ובלי שום שיפוטיות.”

הארגונים מפעילים קשת רחבה של השתלמויות, כנסים, סדנאות וימי עיון. עבודה יוצאת מן הכלל. קחו לדוגמא את סדנת ההכחשות, בה מעולם לא נכחתי. כלומר, כן נכחתי, אבל לא באותו זמן בה התקיימה הסדנא. סליחה, אני בעצם כן נכחתי בזמן הסדנא, אבל זה רק בגלל שהוזמנתי, והאמינו לי שהייתה הסכמה שהועברה בטלפתיה. בכל מקרה, הסדנא מעולם לא התקיימה, המדריך מעולם לא נתן לי שום אסמכתא כתובה (או שבעל פה) לגבי גילו, והאמינו לי שהם עשו עבודה יוצאת מן בכלל בכל מה שמעולם לא היה קשור לשום סדנא, שיכול להיות שאולי התרחשה. או שלא.

השליטים של ארטמיס (סיפור)

Sat, 15 Aug 2020 09:32:57 +0000

פורסם לראשונה באסופת “היה יהיה 2019”. הצטרפו אל נועה ואלכס בתחנת החלל “ארטמיס” בעודם נאבקים באויב הנורא ביותר שהאנושות אי-פעם ידעה – הטימטום. מועמד לפרס גפן 2020 בקטגוריית הסיפור הקצר

האנטי הגמוניסט

Fri, 14 Aug 2020 07:12:50 +0000

האיש האחרון בעולם ישב בחדרו, כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת.

זה היה מעט מוזר, אך מכיוון שכבר כמה זמן לא היה משהו חדש באינסטגרם נאנח האיש ופתח.

אל החדר פרץ אדם עם שיער אסוף וברק בעיניים. “אהא, מצאתי אותך!"

האיש האחרון בעולם לטש בו מבט. “זה לא קשה במיוחד,” מלמל, “אני בכל זאת האחרון בעולם."

"והיינו יכולים להיות עוד, אם לא ההגמוניה של ישראל הראשונה!"

שתיקה מביכה שררה לרגע בחדר, ובסופה ענה האיש האחרון "יודע משהו? נזכרתי שתרמתי בעבודה."

ילד הרס

Wed, 05 Aug 2020 10:16:26 +0000

נזמר נא שיר על ילד הרס,
ונגידה כולנו בקול,
כאשר עוד היה הוא רק נער,
כבר היה עם פה ג’ורה גדול.
גם אנשי עיתונות וטוויטיסטים,
הם אמרו “שום דבר לא יועיל”.
הלא זה בן בליעל בלי אופי,
לא יותר מגוש פסולת רעיל.

אם גוזלים מידיו צעצוע,
בציוץ הוא את טוויטר חורך.
הוא מכפיש אז מתוך שעשוע,
מבלי דעת, מדוע ואיך.

ונדמה כי סביבו, כמו גרדת,
מין עדת מאוסים מתגודדת.
בלי מדוע ובלי כיצד,
בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי מצפון ובלי חרטה,
העיקר שיש שם הרבה חרטא
כי סביב ככינור וחליל,
יש כזב, הכפשות וגם ארס.
הוא מסביר לנו על פדופילים,
איזה ילד אתה, ילד הרס.

הוא והיא #58

Sat, 01 Aug 2020 19:58:46 +0000

הוא: אני לא מאמין. אלן פארקר נפטר.

היא: אלן מי?

הוא: פארקר. הוא במאי.

היא: איזה סרטים הוא עשה?

הוא: אה, הרבה. אקספרס של חצות, החומה, הקומיטמנטס…

היא: וואללה.

הוא: היי, הוא עשה גם את באגסי מלון!

היא: באגסי מי?

הוא: מלון!

היא: הא?

הוא: סרט פשע…

היא: אוקיי.

הוא: בתקופת היובש…

היא: אהא.

הוא: מוזיקלי.

היא: סליחה?

הוא: ומשחקים שם ילדים בתפקיד של מבוגרים!

היא: רגע, מה?

הוא: ילדים משחקים גאנגסטרים!

הוא והיא #57

Fri, 31 Jul 2020 08:36:03 +0000

הוא: רגע, מי שר המשפטים עכשיו?

זאטוטה: לא יודעת.

הוא: מאמי, אולי את יודעת?

היא: לא זוכרת.

זאטוט: ניסנקורן.

(פאוזה)

הוא: מה… מה אמרת, חמוד?

זאטוט: ניסנקורן.

הוא: את ראית עכשיו מה שאני ראיתי?

היא: הוא רואה את כל החדשות, למה אתה מצפה?

הוא: אני לא בטוח שאפילו אימא של ניסנקורן זוכרת שהוא שר המשפטים.

זאטוטה: הוא זוכר הכל!

הוא: אין מצב. תגיד, חמוד, מי שר החינוך?

זאטוט: גלנט.

הוא: מה הולך פה?

הפרויקטור

Wed, 29 Jul 2020 13:36:06 +0000

היום הראשון

גבירותיי ורבותיי, אני גאה לקחת על עצמי את התפקיד. נשבע לכם. למה אתם מסתכלים עליי ככה?

כן, אני מודע לאתגרים הרבים. אני מודע למחדלים, לשאננות, לבלאגן. וזו בדיוק הסיבה מדוע אני מעוניין לחתום על חוזה חדש, חוזה שיושתת על אמון, שקיפות ושיתוף פעולה.

מה זאת אומרת “עם מי לחתום”? איתכם. הלוא ישנם שני צדדים לכל צורה שלטונית מתוקנת המבוססת על מערכת חוקים הוגנים המיושמים על אוכלוסייה אזרחית, ואתם האזרחים. רגע, למה אתם צוחקים? בסך הכל אמרתי שאני מוכן ליצור יחסי אמון ולא להנחית עליכם הוראות לא הגיוניות.

המדינה של שרדינגר

Tue, 21 Jul 2020 08:22:51 +0000

אזרחי ישראל,

אנו ניצבים לפני אתגר קשה ביותר שאותו צלחנו, וכל העולם מתקשר אלינו עכשיו ושואל איך עשינו זאת בזמן שאנו שוב מתמודדים עם האתגר שכבר לא קיים כי ניצחנו אותו.

לכן אנו קוראים לכולם לצאת לחופים ולהישאר בבית. אחרי הביקור בחוף אליו יצאתם בזמן ששמרתם על ההנחיות להישאר בבית, אתם יכולים לשבת במסעדה האהובה עליכם, אותה מסעדה אשר נסגרה ביום שישי בזמן שנשארה פתוחה, ואשר סגרנו הלילה ב-05:00 כי בוודאי שהיא תיפתח כרגיל ב-10:00.

דוקטור מוות

Thu, 02 Jul 2020 13:08:17 +0000

מלאכי המוות עומדים על הרציף
מחכים לרכבת
מחכים לקטיף
אין טעם לציפייה
אין כל דילמה
בהינף יד נשלחים כולם שמאלה

“זו סתם שפעת,” מגחך דוקטור א’.
“זה גורם לאוטיזם,” מסנן דוקטור ב’.
“חיסונים זה של נאצים,” דוקטור ג’ משוויץ,
“תסמכו עליי, היתה לי אימא באושוויץ.”

לילה חולף, שחר מפציע
המשלוחים לא פוסקים להגיע
יש להם ביקוש
יש מעוניינים
תשמחו לדעת שיש להם משווקים מעולים
הם מתחלפים, הפראיירים
עד שהם מתים

העונש של הארי

Mon, 15 Jun 2020 20:17:13 +0000

“ערב טוב, מר פוטר.”

הארי קפץ והביט סביבו. בהתחלה לא שם לב אליה. היא לבשה גלימה שהשתלבה בדיוק עם דוגמת המפה בשולחן מאחוריה.

“ערב טוב,” אמר באיפוק.

“ובכן, שב,” היא אמרה והצביע לכיון שולחן קטן מכוסה מלמלה שלידו ניצב כיסא עץ פשוט. דף קלף ריק הונח על השולחן, כנראה לכבודו.

“אה…” אמר הארי בלי לזוז ממקומו, “רציתי… לפני שנתחיל, כלומר, לבקש שתוותרי לי על העונש. יש לי מבחנים לקבוצת הקווידיץ’.”

הוא והיא #56

Mon, 08 Jun 2020 06:23:59 +0000

הוא: היי, מה את עושה?

היא: מלמדת את הילדה טארוט.

הוא: אה.

היא: היא ביקשה.

הוא: ברור.

היא: לגמרי בעצמה.

הוא: ומה הממצאים עד כה?

היא: הקורונה תימשך עד…

הוא: נו באמת, את מי זה מעניין?

היא: אתה רציני?

הוא: למה את לא בודקת…

היא: אני לא בודקת אם אתה זוכה בגפן השנה.

הוא: אני בכלל לא מבין מה התועלת בפיתוח פרדיגמות מדעיות אם לא משתמשים בזה לטובת הכלל, וכשאני אומר “טובת הכלל” אני מתכוון כמובן לתועלתי האישית.

לס

Fri, 29 May 2020 09:31:20 +0000

(מבוסס על זה, כמובן)

יורם יקר, כתבתי לך טוקבק אך לא ענית
למרות שהקפדתי לציין כל שטות שעשית
כל תחזית, כל השערה, כל מה שלכאורה לך ידוע
כל מה שקישקשת בלי שיהיה לך מושג רעוע
אבל חוץ מזה עזוב, מה איתך?
מה שלום החסידים שלך?
ראיתי שהצטברה מהם כמות
שמתי לב שרובם זקוקים להסתכלות
ההוא שפוחד מביל גייטס,
ההיא שמאשימה אנטנות
נפגעי שבבים, שונאי קפיטליסטים…
היי, ראית את כל האנטי חיסוניסטים?
רשימת העוקבים שלך הולכת מדחי אל דחי
קשה להבין מי שם נוכל ומי סתם פסיכי
דרך אגב יורם, כטוקבקיסט פרופר
איך אני בתור ראפר?
למדתי את זה מ“המילטון”.

העץ היהיר

Tue, 26 May 2020 10:55:13 +0000

פעם אחת היה עץ… והעץ היה יהיר. וטרחן. והוא לא אהב לענות לעניין. הוא נהג להתנשא על ילד קטן אחד, בגלל שבעבר העץ היה מנכ"ל משרד הבריאות למשך פחות משנה וזה הספיק לו כדי להרים את האף.

וכל יום הילד היה בא ומשחק בצל, ואוסף עלים וענפים, והעץ היה מתקן אותו בהתנשאות כי פעם אחת הילד אמר את השם שלו בצרה במקום עם פתח.

והילד התרגל לעץ, והעץ היה יהיר.

גם הם יכולים

Sat, 16 May 2020 12:23:59 +0000

בכל הפולמוס על אסטרטגיית יציאה, לא ברור לי מדוע איש לא הציע את הפיתרון המובן מאליו: שילוב ילדים בשוק העבודה.

ומדוע לא? הרי אם היצורים הבלתי נסבלים לא מדבקים או נדבקים (לכאורה ובכפוף לפסק דין חלוט), מדוע לא להחזיר עטרה ליושנה ולהשתמש בשירותיהם? זה עבד בלונדון הויקטוריאנית ברמה המוניציפאלית, ואין שוב סיבה שזה לא יעבוד בישראל 2020 ברמה הלאומית.

קודם כל, אין מתאים מהם להפעיל ציוד כבד. הפרחחים חסרי החינוך נכנסים ומשתחלים לכל חור, ולכן אין שום סיבה שלא יתמקמו בנוחות בתא נהג של D-9 או מכבש אספלט. הרי פקחים גם ככה אין, אם או בלי קורונה, אז מה זה כבר משנה מי נמצא מאחורי ההגה? ואם הם נתקלים בבעיה, הם פשוט מחפשים פיתרון חסר תועלת באפליקציה וממשיכים הלאה, לתאונת הבטיחות הבאה.

רסיסים מעולמות 2020 (הכנס שלא היה)

Sat, 02 May 2020 10:20:49 +0000

ברוכים הבאים לכנס עולמות: המקום בו מסכות משמשות לקוספליי בלבד, ואקטואליה היא תת ז’אנר בהיסטוריה חלופית.

הכנס השנה היה מאתגר במיוחד מחמת גודש האירועים, ועם כמות בלתי נתפסת של שיפורים ושיפצורים שהוכנסו לפעילות על ידי הנהלת הכנס. כבוד!

וכמובן תודה ללילי שהזכירה לי לעשות סיכום כנס כדת וכדין.

אז… שנתחיל?

טלפורטר

חדי העין שמו לב לטלפורטר שהוצב ממש מול הקופות, על מנת להקל על המבקרים. כל מי שהגיח ממנו מצא עצמו מייד בתור לאיסוף הכרטיסים, מה שהשאיר לו לפחות שעה להתלונן על כנס שהכניס טלפורטר לפעילות, אבל עדיין לא הצליח להתגבר על בעיית הדפסת הכרטיסים בבית עם ברקוד.

בית ספר להתמוטטות עצבים

Sat, 18 Apr 2020 06:30:50 +0000

ילדים! בואו הנה… עכשיו!

דיברתי עכשיו בזום עם הבית ספר. כן, הבית ספר שלכם. כן, הוא עדיין קיים. נשבעת לכם שהוא עדיין קיים. לפעמים גם אני מתחילה לחשוב שהעלימו אותו בחשכת הפנדמיה.

תקשיבו, ותקשיבו לי טוב: אנחנו נכנסים לשגרת לימודים מרחוק. תנו לי להסביר לכם איך הדבר הזה הולך לעבוד.

קודם כל, נראה שמשרד החינוך החליט לתת לכם מסלול התמחות בקולנוע, כי אין שום דרך אחרת להסביר את הסרט שהם חיים בו. עלאק יש פה הורה או תלמיד שיעשו את מה שהם מבקשים, אבל ניחא. אם הם לקחו משהו חוקי למחצה שעושה להם טוב, מי אני שאוריד להם?

עקומה נורווגית כחולה

Tue, 31 Mar 2020 14:21:25 +0000

- שלום, אני מעוניין להגיש תלונה.

- לא כרגע, אנחנו בהפסקה.

- לא מעניין אותי. אני מעוניין להגיש תלונה על הפנסיונר שרכשתי בחנות זו ממש לאחרונה.

- אה, הקשיש הנורווגי הכחול. מה הבעיה איתו?

- אני אגיד לך מה הבעיה איתו: הוא מת.

- מת?

- מקורונה.

(פאוזה)

- לא נכון.

- מה לא נכון?

- זה לא מקורונה.

- סליחה?

- תראה בעצמך, זה משיעמום.

- אני מזהה קשיש שהתפגר מקורונה כשאני רואה אחד כזה, ואני אומר לך שהוא מת מקורונה.

קפה בוץ (פאנפיק)

Wed, 25 Mar 2020 09:12:57 +0000

פאנפיק שבמרכזו קרוסאובר בין רוחות הערים של רותם ברוכין לישראמן, על רקע משבר נגיף הקורונה

אמרו שצריך

Sat, 21 Mar 2020 13:22:51 +0000

אמרו שצריך כפפות לטקס, אבל לא אמרו לאיזה טקס. טקס חתונה? טקס זיכרון? טקס סיום קורס? ואם כן, איזה קורס? קורס צה"לי? קורס באקדמיה? מהי מהות הטקס? ולמה עכשיו? למה ההוראות אינן ברורות?

ועל איזה כפפות מדובר? מהן אותן כפפות מיסטיות לטקסים עליהן אנו מדברים? כפפות צמר? כפפות נומקס? כפפות לבנות ייצוגיות כאלה של חיילים במארינס? ומהי חשיבות הכפפות? לשיפור המורל? שיפור האווירה? צו האופנה? צופן סודי המיועד להבדיל בין אזרח שומר חוק לגיס חמישי?

בלי פאניקה

Mon, 16 Mar 2020 05:30:59 +0000

פאניקת הסופרמרקטים שככה כאשר פקיד חרוץ הציע שעל מנת למנוע מחסור במזון, יש לאכול את הנדבקים. לא נרשמה התנגדות.

שר הבריאות היה הראשון לאמץ את הפרדיגמה. זה הפחית את העומס והבטיח שהאוכלוסייה תמשיך לקבל על שולחנה את כל אבות המזון. השר תהה האם יוכל להביא על שולחנה של הכנסת (בהנחה שיישארו חברי כנסת שלא יעלו על צלחת כלשהי) הצעה להמשיך במדיניות כחלק מקמפיין חדש נגד שומן טראנס.

גם שר התחבורה עלה על רכבת הבשר. פחות נדבקים משמע פחות אנשים בנת"צ, והופ! הכישלון התעבורתי יוחלף בהצלחה זמנית, ובלבד שתמשך האספקה השוטפת של נבלות עם ערך תזונתי.

החולה המאה

Sat, 14 Mar 2020 07:00:07 +0000

כשאני תקוע בבידוד
מהלך בין החדרים,
אני יושב על המיטה שלי
וסופר חולים.

כל חולה הוא מקרה לגופו
עם פנים ושם בהטעמה פונולוגית,
וסיפור מפותל ורב מעללים
כפי שמעלה החקירה האפידמיולוגית.

חולה מס’ אחד וחולה מס’ שניים
זה שחזר מאיטליה וזו שביקרה בירושלים
זו שביקרה ברננים ואלה שעברו בזארה
רגע, ומה נסגר עם ההוא בכפר קרע?

אך כשמגיע החולה המאה,
אני יודע שהוא יעצור ויסתובב מצד לצד,
ואני מבין שהחולה הזה הוא משהו מיוחד
אני לוחש לו: “נו? תזוז!
תן פעם לספור את כולם!”
אבל הוא לא זז.
והחולה המאה מרגיש הכי נוח בפוזיציה
כי הוא בדרך כלל החולה
שבגללו מקימים קואליציה.

ראיון עם ה-RNA

Wed, 11 Mar 2020 14:57:12 +0000

ש: סליחה, אדוני נגיף הקורונה?

ת: אני מבקש: Covid-19. אנחנו בכל זאת עדה עם מורשת.

ש: אתה חייב להודות שמדובר בשם קליט.

ת: ובכל זאת. יש לזה קונוטציות.

ש: סליחה. מהן דרישותיכם, בעצם?

ת: המודל העסקי שלנו מתבסס בעיקר על התפשטות מהירה, שימוש בהפצת לואו קוסט, ותנאים מאוד נוחים לזכיינים.

ש: ואתם רואים תוצאות?

ת: זה מורכב.

ש: תסביר.

ת: תראה, זה נכון שאנו מחזיקים בקצב הצמיחה הגדול ביותר בעולם המערבי, אבל אני חייב לומר שאני מוטרד מקצב ההתפשטות בארה"ב.

המועמד המועדף

Sat, 29 Feb 2020 08:46:43 +0000

היורשה לי להעלות הצעה בנוגע למצב?

כן, ידוע לי כי “המצב” אינה הגדרה חד-חד ערכית. למעשה, ישנו כרגע יותר ממצב אחד ובעודי כותב שורות אלו מדווח דני קושמרו על שני מצבים נוספים שהגיעו במבצע של אחד פלוס אחד. ברם-אולם-אפעס-כי-אבל, מתכוון אני להציע-גם-להציע.

כמדומני שהמצב מחייב כי נגיף הקורונה ירוץ לרשות הממשלה. תסכימו איתי שאין הגיוני מזה.

מדובר במועמד חדור מטרה עם מצע ברור היטב, אותו הוא מתכוון לבצע ללא הבחנה בין דת, גזע, מגדר או אפיון תעסוקתי.

הוא והיא #55

Sun, 02 Feb 2020 13:30:35 +0000

התחלה

היא: בוקר טוב, ראית אולי את ה…

הוא: בוקרררר טוב, ובררררוכה הבאה לפררררק מס’ 55.

היא: אתה… מדבר עם ריש.

הוא: ובפרק זה, נדבר על טקסטים שיצאו משליטה, הערות שוליים זדוניות, ומו"ל אחד שהשתגע.

היא: אתה מדבר כמו קריין בגלי צה"ל, תפסיק עם זה.

הוא: הו, ועל כך בדיוק חשבו המכשפות במאה ה-14.

היא: אבל… רגע, מה זה היה עכשיו? למה זרקת אותי למקום אחר בטקסט?

מבנה

היא: ומה פתאום התחלת נושא אחר עכשיו?!

הוא והיא #54

Sun, 26 Jan 2020 21:33:13 +0000

היא: מה אתה עושה?

הוא: מתכונן.

היא: מתכונן למה?

הוא: פיקארד.

היא: פיקארד?

הוא: פיקארד!

היא: איזה פיק…

הוא: קפטן ז’אן לוק מאדר פאקר פיקארד.

היא: אהההה! אני אוהבת את השחקן הזה.

הוא: הוא לא שחקן, לעזאזל, הוא קפטן בצי הכוכבים ואף אחד לא ייקח לו את זה!

היא: אני רואה איתך.

הוא: מעולה, אני אתן לך מיד תדריך על…

היא: אין צורך.

הוא: מה זאת אומרת “אין צורך”?

היא: לא מעונינת בשום תדריך, אני בסך הכל רוצה לראות את פטריק.

הוא והיא #53

Sat, 16 Nov 2019 08:34:40 +0000

(אזהרת ספויילרים אפשרית לווטצ’מן****)

הוא: אוקיי, פיצחתי את זה.

היא: את מה?

הוא: הבנתי מה התכנית של הקבינט לגבי עזה.

היא: אוי ואבוי.

הוא: התכנית היא לשבת ולחכות עד שייפול על העזתים תמנון טלפתי ענק.

(פאוזה)

היא: אה.

הוא: זו תכנית חסינה לכישלון.

היא: לגמרי.

הוא: באופן דומה יש ציפייה שייפולו עוד תמנונים ענקיים בטהרן, הבונקר של נסראללה, ובית הקפה שכחול-לבן נוהגים להיפגש ולעשות שם פרלמנט.

היא: ואתה שלפת את התמנון הזה מ…?

יד ראשונה מפולין

Tue, 29 Oct 2019 13:32:13 +0000

הלו…? כן… כן.

זה בקשר למכתב? כן, בוודאי. יד ראשונה מפולין, אדוני. אני לא משחק משחקים. אצלי מילה זו מילה.

בת כמה? 11, אדוני. כותבת מהשורה הראשונה. כל אות יושבת בול, ואין לי שום בעיה להעמיד את המסמך לבדיקת גרפולוג. יד ראשונה זה לא צחוק, אדוני.

בוודאי שזה כולל טסט. אצלי מילה זו מילה. נו באמת, נראה לך שזה האוביקט הראשון שלי?

אתה יכול לסמוך עלי, אדוני, שהכל נעשה ברגישות ובאחריות. בכל זאת, כולנו יהודים. ואני רוצה שתדע, אדוני, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שעם הנצח מודה לך על ההנצחה. כן, גם הילדה. אין לי ספק שלו היתה כאן, היא היתה מודה. מה זאת אומרת איך? נו באמת, תקרא בעצמך. אני משוכנע שאפשר למצוא שם משהו בנידון, בין השורות כמובן.

הוא והיא #52

Wed, 23 Oct 2019 17:54:22 +0000

הוא: המתח הזה הורג אותי.

היא: תקרא קצת בשנתון, זה ירגיע אותך.

הוא: מה יש לי מהשנתון המזורגג? את יודעת שלא זו הבעיה.

היא: אני חושבת שיהיה בסדר.

הוא: זה קל להגיד.

היא: אני כמעט בטוחה שתזכה בגפן.

הוא: ואני לא בטוח! אני לא חי בגן עדן של שוטים, לעזאזל!

היא: אני לא מעלה בדעתי שלא תזכה, מדובר בקהילה מבית טוב.

הוא: מה יש לי מהקהילה, מי הם בשבילי?

היא: הם לא ירשו שלא תזכה בגפן, אתה תראה.

רסיסים מאייקון 2019

Mon, 21 Oct 2019 13:25:17 +0000

ברוכים הבאים לפסטיבל אייקון, המקום בו מזג האוויר לא מקשיב לתחזית, והוראות שימוש בדיאודורנט הן יצירה ספקולטיבית נישתית במיוחד.

נושא הכנס השנה: זכרונות, עובדה שאף אחד לא זכר מכיוון שאורח הכבוד היה ברנדון סנדרסון, סופר הפנטסיה ה(כנראה)מצליח ביותר בעולם כרגע. כמו כן, יש מצב שאף אחד מאנשי צוותי הלוגיסטיקה והתוכן לא זוכר את שמו אחרי השבוע המאתגר שעבר על האשכול.

אורח הכבוד

אח… ברנדון, ברנדון. לו היית קצת פחות מוכר, או קצת פחות פופולארי, או לפחות קצת פחות טוב מול קהל, ואז צוות הלוגיסטיקה לא היה חוזר הביתה על אלונקה, ואני לא הייתי חש אי נוחות על זה שלא קראתי אף ספר שלך. כן, אני יודע שהפתעתי אותך, ברנדון ידידי, ולא רק בגלל שטרחתי לשים דיאודורנט לפני שיצאתי מהבית. אבל אתה היית ממש סבבה, ולכן כל האי נוחות הזאת היא לגמרי באשמתך ושנינו יודעים את זה, אז תפסיק עם השיפוטיות. קדימה, יש לך איזה 1000 גיקים בחוץ שרוצים את החתימה שלך על 50000 ספרים.

הוא והיא #51

Tue, 01 Oct 2019 05:30:03 +0000

הוא: מאמי…

היא: מה עכשיו?

הוא: יש לי בעיה אקוטית עם הסידור של הספרייה.

היא: אקוטית.

הוא: אני מתלבט.

היא: אני באמת רוצה לדעת על מה?

הוא: אני עומד פה כבר שעה שלמה…

היא: רגע, שעה?

הוא: ואין לי מושג באיזה אות לשים את "היה יהיה".

היא: שעה.

הוא: זה לא אות.

היא: שעה שאתה עומד מול המדף כשהבית הפוך?!

הוא: חשבתי אולי באות א’ כי זאת אסופה.

היא: אוי אלוהים, היית רציני בקשר להתלבטות.

הבנימין ש(לא) נבחר

Sun, 22 Sep 2019 11:56:20 +0000

שְׁנֵי בִּנְיָמִינִים הִתְכָּתְשוּ בָּבְּחִירוֹת
לֹא שְׁנֵיהֶם בִּשְׁבִילִי; קִיטָרְתִי עַל כָּך
נֶעֱצַרְתִּי בָקַלְפֵּי לִזְמָּן מֵּמוּשָך

בָטְוִויטֵר שֶׁל בִּיבִּי הִרְחַקְתִּי רֵאוֹת
עַד שֶׁנַּפְשִׁי חָטְפַה מַפַּח
לגנץ אָז פָּנִּיתִי, גֵנֶרָל מְפַתֶּה
וְאוּלַי בִּמְעַט מצודד יוֹתֶר
בְּלִי הַרְבֵּה נִסָּיוֹן, נִדְמֶּה לִי כָּך
וּמוּל הָמְרַאיֵינֶת נִיצָב בפרצוף מוּבָך

בְּעֶצֶם דָּמוּ הֵם לִבְלִי הַכֵּר
חוּץ מִזֶּה שֶׁאֶחָד נֶחְקַר, וְהוֹלֵך, וְחוֹזֵר
וְהַשֵּׁנִי עַל אוֹזֶן שֶׁל אֵם 16 מֵסָפֶּר
אָז נזעקתי: אַחֲרֵי מִי לֵחָזֵר?!

אַך הַדֶּרֶך לַקַּלְפֵּי עוֹדֶנָּה נִמְשֶׁכֶת
וּבִי נִשְׁבַּעְתִּי: “זִּיבִּי אִם בְּ-2019 אוֹסִיף בָּהּ לָלֶכֶת”
בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים, בָּבְחִירוֹת הַבָּאוֹת
אֵאָנַח בֵחָזְרִי לְסַפֵּר אֵיך אֵי-שָׁם
מִשְּׁנֵי מּוּעָמַדִים בְּאֶרֶץ אוכלת יוֹשְׁבֶיהָ וָמַעְלָה גֵּרָה
33 מָנְדַטִים הָלְכוּ לָזֶה
שֶׁלּא פָּתַח אֶת הָג’ורה.

אייקונמניה

Sun, 15 Sep 2019 13:18:05 +0000

ושוב אנו קרבים לכנס אייקון: התקופה ההיא בשנה בה מרצים נתקפים בפחד קהל, וגיקים בני תשחורת מתאמנים בלייצר פחד קהל על ידי העלאת שאלות-שהן-לא-בדיוק-שאלה-יותר-הערה-יותר-הרצאה.

נושא הכנס השנה הוא “זכרונות”, בעיקר מכיוון שאף אחד לא באמת זוכר על מה היו הכנסים הקודמים. הדבר היחיד שזוכרים מכל כנס זו השביזות ביום שאחרי. על כן מנסים לנצל כל בדל קטנטן של טריגר כלשהו אשר יזכיר לנו את אותה פעילות נלוזה. כל פיסת מידע תעזור, בין אם מדובר בחפצים שנרכשו, צילומים או ריחות. זו הסיבה, דרך אגב, שחלק מהמבקרים מקפידים לא לכבס את הבגדים בין כנס לכנס.

הוא והיא #50

Thu, 22 Aug 2019 07:37:59 +0000

אזהרה והתנצלות: הטקסט היום יהיה לחלוטין לא מובן למי שלא האזין/צפה ב"המילטון". כמו כן, מסתבר שאני לא ראפר (ו/או מתורגמן של ראפרים).

הוא: כיצד ממזר, בלי אב ואם, בן של…

היא: סליחה?!

הוא: ושל סקוטי, נזרק בקיבינימט באמצע הקריביים, לגמרי בלי כלום, בלי אף אחד, אבל הופך לגיבור ומלומד?

היא: אין לי מושג.

הוא: אלכסנדר המילטון…

היא: הא?

הוא: קוראים לי אלכסנדר המילטון…

היא: לא נכון.

הוא: נפשי חפצה בעוד מליון דברים…

עלייתו של ישראמן (סיפור)

Thu, 08 Aug 2019 13:35:11 +0000

פורסם לראשונה באסופת “היה יהיה 2018”. סיפור ראשון עם ישראמן, חביב הבלוג (בניגוד לפינת הדחקות שהיתה עד עכשיו). לאלעד יש חבר מעט משונה שאוהב לעזור לו בדרכים בעייתיות… יש לציין שהסיפור ממש לא מבוסס על חוויותיו של אף אדם אותו אתם מכירים או לא מכירים. מועמד לפרס גפן 2019 בקטגוריית הסיפור הקצר

קתב יד: מדריך התקנת Manuskript

Fri, 02 Aug 2019 06:49:51 +0000

בעקבות התענינות בלתי צפויה במדריך תוכנות הכתיבה שפירסמתי בעבר, החלטתי לפרסם מדריך התקנה לתכנת Manuskript המקסימה להפליא. כמו כן, אני תוהה האם להצמיד לה שם בעברית. “קתבן”? “קתב יד”? לא חשוב, אני בטוח שיש עוקבים שיהיו יצירתיים בעניין.

מניוסקריפט היא למעשה מעבד תמלילים ייעודי לכתיבת פרוזה. הוא מאפשר לכם לכתוב את הסיפור עצמו, וכמובן לנהל את כל המידע שקשור ליצירה: ביוגרפיות על דמויות, קווי עלילה, תכנון פרקים וסצינות, תכנון קווי זמן, מעקב אחרי ספירת מילים, תקצירים, ועוד ועוד…

הוא והיא #49

Sat, 18 May 2019 06:00:51 +0000

אזהרת ספוילרים עצבנית למשחקי הכס, עונה 8!

הוא: (רואה משחכס) לא, לא, לא!

היא: רואה מה קורה כשמעצבנים בלונדינית?

הוא: דאני! מה הולך פה?!

היא: מה שהולך פה היה צפוי לגמרי.

הוא: איך צפוי, מה צפוי לעזאזל?!

היא: היא פסיכופטית, עוד לא הבנת?

הוא: אבל…

היא: שום אבל. היא פסיכופטית מהרגע שהתחילה הסדרה. פשוט לא רציתם לראות או להבין את זה.

הוא: אב… אבל היא הייתה אמורה…

היא: להיות דיקטטורית פסיכופטית.

רסיסים מעולמות 2019

Thu, 25 Apr 2019 14:40:48 +0000

ברוכים הבאים לכנס עולמות, ביתם של הספויילרים, קוספליירים, וגיקים שאוהבים אחד ושונאים את השני (תייגו אחד מהם ואל תגלו מי זה מי).

נושא הכנס השנה הוא כמובן “גב תפוס”, והוא מוקדש כמובן לכל אותם גיקים שחטפו דלקת בגב התחתון, הזניחו את עצמם ואז באו למתחם האשכול אחרי שלקחו בערך כל כדור אפשרי שקיים (חוץ מאלה שגנץ לא לוקח כי 7.62 לא נכנס לפה ובאופן כללי תמיד היתה לי פוביה מכדורים). אה, רגע. התכוונתי ש… נושא הכנס הוא… “בית”? בסדר, אבל למה להרוס?

הוא והיא #48

Sat, 16 Feb 2019 07:29:48 +0000

היא: ואו, כולם מדברים על החללית הישראלית הראשונה לירח.

הוא: נכון, זה מגניב לגמרי!

היא: היא מאויישת?

הוא: אה, בכלל לא.

היא: חבל, תכננתי לבקש מהם הסעה לירח.

הוא: זה… קצת מאוחר בשביל זה.

היא: אבל…

הוא: היית צריכה לתאם את זה עם יואב לנדסמן לפני 5 שנים לפחות.

היא: זה היה יכול להיות מאוד נחמד לקבל טיול רומנטי לירח בוולנטיינס.

הוא: אני מקווה שלפחות תכננת לעשות את זה איתי.

(פאוזה)

היא: כן, ברור.

הוא והיא #47

Wed, 06 Feb 2019 22:17:28 +0000

הוא: זה היה ממש כיף ללכת לחדר בריחה, הא?

היא: ובכן.

הוא: זה בילוי משפחתי מגניב!

היא: (אנחה) אתה הולך לחפור על זה?

הוא: זה ממש עובד לנו!

היא: אבל…

הוא: והדבר הכי טוב…

היא: אוי ואבוי.

הוא: …זה שאנחנו הולכים ומשתפרים!

היא: תיקון – אני הולכת ומשתפרת.

הוא: סליחה?!

היא: מה ששמעת.

הוא: את לא היית מרוצה מהתפקוד שלי בפעם האחרונה?

היא: אתה ליטרלי דיברת שם לקיר.

הוא: זה היה קיר עם רמז.

היא: זה היה קיר שהיה כתוב עליו "אני לא רמז.”

הוא: זה היה קיר מאוד משכנע.

הוא והיא #46

Sat, 03 Nov 2018 10:30:22 +0000

הוא: היי! את מכינה את הקציצות שלך!

היא: מרגישים את הריח בבית, הא?

הוא: כן, ו… רגע אחד. זה כוסברה?

היא: כן. אני תמיד שמה שם כוסברה.

הוא: אהא.

היא: מה הבעיה עם כוסברה?

הוא: לי אין, אבל סתם נזכרתי עכשיו ש…

היא: אוי ואבוי.

הוא: סיפרתי לך פעם שהחבר’ה מהקהילה ממש לא סובלים כוסברה?

היא: כן! ואני עד עכשיו לא מבינה את זה.

הוא: מה יש לא להבין?

היא: מה יש לא לאהוב בכוסברה? איזה טעם יש לאוכל בלי זה?

רסיסים מאייקון 2018

Sat, 29 Sep 2018 21:51:11 +0000

ברוכים הבאים לאייקון, זירת ההיכרויות המבוקשת ביותר לסייבורגיות, זומבים, אנשים שמתחפשים לסייבורגיות וזומבים ואנשים שאוהבים לכתוב על אנשים שמתחפשים לסייבורגיות וזומבים.

נושא הכנס השנה היה “אהבות” ואכן הייתה לא מעט אהבה באוויר, בעיקר כלפי אורחות הכבוד: אן לקי, מחברת “יושרה שניונית” הנפלא והמשכיו, אלן קושנר, מחברת “על חוד הסיף” ודיליה שרמן, מחברת “חנות הספרים של המכשף הרשע”.

אז… נתחיל?

כוורת

הדס סלוין הכינה הרצאה מרתקת אודות תודעת מוח הכוורת, כפי שהופיעה ביצירות ז’אנר ידועות. ההרצאה הועברה באופן מקורי על ידי 50 גרסאות שונות של הדס שדיברו יחד בגוף ראשון רבים, וזה בכלל לא הקריפ ת’צורה. מדי פעם התאחדו כמה הדסיות על מנת להדוף פלישה של בורגים, שניוניות ובאגים שפלשו לבמה אחרי שגילו כי המכונה החדשה להדפסת כרטיסי החבר בדוכן האגודה לא פעלה, ורצו להביע את זעמם (או להטמיע את כולנו. קצת קשה להבין קול מסונתז).

הוא והיא #45

Sat, 16 Jun 2018 06:00:20 +0000

היא: אתה מכין לנו עוגת ביסקוויטים?

הוא: בטח… שיט.

היא: מה קרה?

הוא: נגמרה הגבינה לבנה.

היא: אז…?

הוא: אי אפשר להכין את הקרם בלי זה.

היא: לא נורא, שים יוגורט במקום.

(פאוזה)

הוא: סליחה?

אורה השבורה (סיפור)

Sat, 05 May 2018 06:30:43 +0000

פורסם ב"היה יהיה 2017". בעולם בו הפיתוח הטכנולוגי יצא משליטה, צעיר מתוסכל הנזרק על ידי בת זוגו קונה רובוט מתוחכם ונקלע למצב לא צפוי

הוא והיא #44

Sat, 14 Apr 2018 06:00:50 +0000

הוא: מאמי, אני חושב שאני צריך לכתוב סיפור ילדים…

היא: וואללה.

הוא: …על ערפד.

היא: סליחה?

הוא: בממ"ד.

היא: ערפד בממ"ד?

הוא: יש ילד קטן וחמוד, והחבר הכי טוב שלו זה הערפד בממ"ד.

היא: על זה כל הסיפור? על הערפד?

הוא: בממ"ד.

היא: זה לא מספיק. צריך שיהיו לו עוד חברים.

הוא: נראה לך? יודעת מה אני הייתי נותן בילדות בשביל חבר ערפד, ועוד בממ"ד?

היא: זה לא מספיק, צריך עוד יצורים בסיפור.

רסיסים מעולמות 2018

Sat, 07 Apr 2018 06:00:12 +0000

ברוכים הבאים לכנס עולמות - חגיגה ססגונית ליצירות דמיוניות ומופרעות, המתקיימת בזמן בו נהוג לאכול מצות בגלל יצירה דמיונית ומופרעת עוד יותר. הכנס נערך (כמדי שנה) בחוה"מ פסח, ועסק הפעם בנושא “פרידות”.

השנה העברתי הרצאה שעסקה בנושא מאוד קרוב אליי… אולי קצת יותר מדי. שנתחיל?

אתגר

הכנס השנה היה מאתגר במיוחד, עקב הגעתנו בהרכב מלא ביום השני, אותו היום בו הייתי אמור להרצות. התכנית הייתה לראות עד כמה הילדים יהנו מפרויקט “יום לימודים בהוגוורטס” המקסים, אשר אורגן על ידי תמי קיס פפו במסגרת רצועת התוכן לילדים ההו-כל-כך-נחוצה-בכנס.

הוא והיא #43

Sat, 24 Mar 2018 06:30:18 +0000

הוא: רגע אחד!

היא: מה קרה?

הוא: תפסתי אותך.

היא: סליחה?

הוא: על חם.

(פאוזה)

היא: אתה כותב "הוא והיא" חדש, נכון?

הוא: זה חמור מאוד מה שהולך כאן.

היא: האופן בו אתה פותח את הדיאלוגים האלה לאחרונה נשמע מאוד מאולץ…

הוא: זה משבר חריף.

היא: …ולא אמין באופן כללי.

הוא: אני רוצה לדעת מה זה הלייק הזה.

היא: מה הבעיה?

הוא: את עשית לה לייק בפייס.

היא: נו?

הוא: היא מהקהילה.

על כנסים ודברים שבורים

Sat, 10 Mar 2018 08:08:57 +0000

…ואז יום אחד אבחנו לנו את הילד על הרצף האוטיסטי. הסוף.

טוב, לא באמת הסוף. אבל מתישהו, אחרי תקופה ארוכה שנדרשה לי לצורך עיכול הנושא, התחלתי להרהר. כלומר, לחשוב בכל רם. כלומר, לחפור למלכת היופי. כלומר, היא החליפה את המנעול ומאז אני צריך להציג תעודת זהות כשאני רוצה להיכנס הביתה.

כשהילד שלנו אובחן כבעל צרכים מיוחדים, נחשפנו לקהילה שלמה של הורים בסיטואציות דומות. ואז ניסיתי להבין - איך זה מתבטא ביצירות שאני אוהב? ואני לא מדבר רק על אוטיזם אלא גם על פיגור שכלי, מוגבלויות פיזיות, עיכובים התפתחותיים כאלה ואחרים, וכו’. זה נראה כמו נושא שיהיה מרתק לחקור ולראות מה יש לז’אנר לומר. התוצאה היא ההרצאה אותה אני מתעתד להעביר בכנס עולמות הקרוב.

הוא והיא #42

Sat, 03 Mar 2018 07:30:06 +0000

הוא: אז איך היתה ההרצאה שלך?

היא: אחלה. הנה הדיסקונקי שלך בחזרה.

הוא: אני רואה שבחרת דווקא בכחול. למה לא בירוק?

היא: כי…

הוא: צודקת, אף אחד לא אוהב את סלית’רין.

היא: עלית עלי.

הוא: אני שמח שהכחול חזר אליי. זה דיסקונקי המזל שלי.

היא: דיסקון המזל?

הוא: לגמרי. אני שם עליו את כל ההרצאות שלי.

היא: וזה עוזר?

הוא: רק אם אני לובש להרצאה גם את חולצת המזל שלי. ההיא עם הג’וקר.

הוא והיא #41

Sat, 17 Feb 2018 07:00:07 +0000

היא: אז איך היה בלונדון? שמעתי שביקרת גם במוזיאון של שרלו…

הוא: אני רוצה להבין למה שרלוק לא אספרגר אלא סוציופת בתפקוד גבוה?!

(פאוזה)

היא: אהא, זו הולכת להיות שיחה כזאת. בפעם האלף: אתה לא סוציופת בתפקוד גבוה.

הוא: אבל קניתי מאג לקפה שזה מה שכתוב עליו!

היא: זה מפתה מאוד, אך עדיין לא הביוגרפיה שלך.

הוא: אז מה אני?

היא: מפלרטט עם הרצף.

הוא: ההגדרות האלה מבלבלות אותי.

היא: תקרא DSM ותעזוב אותי בשקט.

הוא והיא #40

Sat, 13 Jan 2018 07:30:50 +0000

הוא: הנה תראי, כבר תכננתי הכל.

היא: פפפףףףףף. נו יאללה, תריץ.

הוא: אני הופך לסופר במשרה מלאה.

היא: כן.

הוא: כותב ספר…

היא: אני בטוחה.

הוא: …שנהיה רב מכר.

היא: בוודאי.

הוא: מוכר אותו להוליווד.

היא: ספילברג, מאמי, ספילברג.

הוא: הסרט נהיה הצלחה מטורפת.

היא: ספילברג תותח.

הוא: מזמינים אותי לקומיקון.

היא: קומי-איך?

הוא: אני תופס שם את סטפן קינג…

היא: עדין לא הבנתי איפה הקומי פה.

הוא: או אולי אפילו את ג’ורג’ מרטין…

טובת הציבור

Sat, 06 Jan 2018 11:10:49 +0000

הפורום לטובת הציבור התכנס ביום שלישי בין ערביים. חדר הישיבות סער, שצף וקצף. האנשים המסורים סביב השולחן, נאמו בהתלהבות ובכישרון רטורי שאין שני לו. ואכן היה על מה להתווכח.

“עמיתיי!” הרעים בקולו זקן החברים, “הסכיתו ושימעו כי בנפשינו הדבר!” זקן החברים היה מעט מתוח. הישיבה נקבעה, לאחר פולמוס נוקב, למועד בו כמות הכמטריילס באוויר היתה נמוכה ביותר. המלומדים בדקו זאת על ידי חיפוש בגוגל ובדיקה אקראית של כל תוצאה שלישית בשני העמודים הראשונים. הם התעלמו מהארבע הראשונות.

אחרוני האבירים האפלים

Tue, 26 Dec 2017 15:29:34 +0000

_אזהרת ספויילרים ל"אחרוני הג’דיי", “שובר שורות” ו"האביר האפל"
_

פורסם בגירסה מעט שונה באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה.

כבר כמה ימים אני שקוע במחשבות על “מלחמת הכוכבים: אחרוני הג’דיי”.

יצאנו מהסרט חסרי נשימה ומותשים. מלכת היופי מרוצה עד הגג. הילדים הדאיגו אותי מעט יותר, בעיקר מכיוון ספקטרומיסט הבית: דאגנו שמא אורך הסרט ייתן את אותותיו, ואכן הילד החל להסתובב בחוסר מנוחה באולם הקולנוע במשך כל המערכה האחרונה. מזל שהאולם היה די ריק… לעומת זאת, כאשר הם נשאלו בדרך חזרה איך היה, התשובות נעו על הטווח שבין “כיף!” ל"מהממםםםם…" אז גם שם נרשמה הצלחה.

רסיסים ממאורות 2017

Sat, 16 Dec 2017 07:30:03 +0000

היא: נו, אז איך היה?
הוא: חבל על הזמן!
היא: אוקיי, אבל מה היה בדיוק?
הוא: המממ… אז ככה:

מאורות!

ברוכים הבאים לכנס מאורות, המקום בו גיקים למהדרין מגיעים לירושלים בדצמבר על מנת לפגוש אנשים שעד אותו רגע היו קיימים אך ורק בקיר הפייסבוק שלהם.

בניגוד לאייקונולמות מדובר בכנס קטן ואינטימי להפליא, נטול קוספליי ו/או אווירת קרנבל, אבל עשיר בהרצאות מעולות. נושא הכנס השנה: “לראות”, על שם ספרו המצוין של הארלן אליסון. היי, ויש גם פרויקט סיפורים!

באנו חושך לגרש

Mon, 11 Dec 2017 16:00:02 +0000

חנוכה הגיע ואיתו כנס “מאורות” - הזמן הזה בשנה בו אנשים מתל אביב מגלים שירושלים אכן קיימת.

מדובר, למי שלא יודע, בכנס מקסים בן יום אחד המוקדש כולו להרצאות ופאנלים בנושאי מדע בדיוני ומדע. נושא הכנס השנה הוא “לראות”, על שם קובץ הסיפורים המצויין של הארלן אליסון.

כבכל שנה, מלווה הכנס גם בפרויקט סיפורים מרתק הקשור לנושא הכנס. אני ממליץ בחום להעיף שם מבט - יש שם סיפורים נפלאים. לשמחתי, גם השנה נפלה בידי הזכות לכתוב לפרויקט.

הוא והיא #39

Sat, 09 Dec 2017 09:06:44 +0000

היא: בוקר טוב, מאמי.

הוא: בוקר טוב לך ולמאזינים, ולצופי כאן 11!

היא: אה… הכל בסדר?

הוא: אנחנו כאן בארוחת הבוקר המשודרת אלייך מאולפני “כאן תרבות”, וגם מאולפני כאן 11, ואם פספסת אותנו את יכולה לתפוס אותנו בערוץ הפודקאסטים בכאן OD.

היא: לקחת ריטאלין מקולקל הבוקר?

הוא: יש לנו היום ארוחה מרתקת, אנחנו נגיש קפה, וגם קורנפלקס, וגם לחם עם חמאה, וגם פנקייק…

היא: אתה מדבר בקול ממש, אבל ממש מעצבן.

הוא והיא #38

Sat, 02 Dec 2017 07:30:58 +0000

היא: אוף, תראה את האלה שמתנגדים לגיוס בנות.

הוא: נכון?

היא: אלוהים, הם טוענים ש"אפילו בכדורגל אין בנות".

הוא: נו באמת.

היא: יש בנות בסופרגול, כל ילד יודע את זה!

הוא: את מדברת איתי על סופרגול? יש לך מושג מה אני יודע על נוכחות נשית?

היא: כל מי שמכיר אותך אישית מתפוצץ מצחוק עכשיו.

הוא: אני יודע שבכל דור ודור ישנה נבחרת. היא לבדה תעמוד בפני הערפדים, השדים וכוחות האופל…

הוא והיא #37

Sat, 11 Nov 2017 19:34:31 +0000

היא: מה יש לראות בקולנוע?

הוא: או, אני שמח ששאלת.

היא: אוי ואבוי.

הוא: יש ת’ור החדש.

היא: משהו יותר מתאים לילדים.

הוא: אבל ת’ור…

היא: משהו שלא ארוך יותר משעתיים.

הוא: יש "המסור" החדש.

(פאוזה)

הוא: את לא מרוצה בגלל שזה מסור ולא פטיש?

היא: אני בהחלט מזהה כאן פטיש.

הוא: “איש השלג”.

היא: זה מוגבל מעל 16.

הוא: כמו "המסור", ולא הייתה לך אתו שום בעיה.

(פאוזה)

הוא: את קהל קשה. “בלייד ראנר” החדש.

הפוסט המאה

Sat, 28 Oct 2017 06:00:54 +0000

פיתחו את השמפניה, תירו בקונפטי, ושימו אלבום של איירון מיידן או AC\DC בווליום הכי גבוה שאפשר: הבלוג הזה מתפרסם מאז יולי 2015… והפוסט שלפניכם הוא הפוסט המאה.

מאה פוסטים, גבירותיי רבותיי, ואפילו לפיקארד יש משהו לומר בנושא:

נקמה גיקית.

אי לכך ובהתאם לזאת, ומכיוון שלא התארגנתי על “הוא והיא” הולם לשבת הסוערת הצפויה לנו (ומאחר ואני מאוד אוהב למחזר את עצמי) קבלו את מצעד הפוסטים הנקראים היותר בבלוג:

רסיסים מאייקון 2017

Thu, 12 Oct 2017 06:00:37 +0000

בקצה רחוב הארבעה
יש מקום מדליק
לשם אפשר לבוא
ופשוט להיות גיק

יש שם אוהל גדול
עם כמה דוכנים
רק תקפידו להיות בתור של האיסוף מראש
(כי התור השני לא נעים)

יש שם אנשי סגל מרוטים
ומתנדבים נלהבים
וקוספליירים מקצוענים

ומרצים על קוצים
עם פוינטר ושקופיות
מכינים הרצאות
בכל הצורות

וכל האזרחים עוצרים…
ולא ממש מבינים.

כנס

פסטיבל אייקון! המקום בו קיר הפייסבוק שלך מתעורר לחיים, ואי אפשר לחסום אף אחד. כמו כן, זה נראה גם שלכולם יש משהו על הראש. או בתוך הראש. או צומח מהמצח. לא חשוב.

לקראת אייקון 2017

Sat, 07 Oct 2017 08:33:22 +0000

אילוצי החיים עיכבו אותי ולכן הפוסט מתפרסם קצת יותר מאוחר ממה שתכננתי, ובכל זאת:

כנס אייקון למדע בדיוני, פנטזיה, משחקי תפקידים וכל מה שביניהם מתקיים בשבוע הבא (חוה"מ סוכות) בפעם ה-21 (!). יאי!

נושא הכנס השנה: “תרבויות”.

תוכלו למצוא אותי באירועים הבאים:

כשהנבל הוא הגיבור
יותר בדיוני ממדע
מי אני? מה אני?
סופרות מדברות
ניווט באוקיינוס הסיפורת הקצרה
“גברת, השתגעת?!” – בין הארלי לבלטריקס
מין, מגדר ומולטיסקסואליות ביצירותיו של ג’וס וידון
אבן ירח: חידון הערפדים הגדול
מוהאהאהאהא!
על-חושי: גיבורי על בינינו?

הפיליפ במצודה הרמה

Sat, 23 Sep 2017 06:30:50 +0000

למדתי בבגרות לאנגלית על “זיכרון גורלי”. תודו שזה לא משפט ששומעים כל יום.

היה לי בתיכון מורה נפלא לאנגלית, בחור יליד ניו יורק (אם אינני טועה) שכאשר עלה לארץ הקודש הבין כי הדבר היחיד שהוא יודע כמו שצריך ושאינו כרוך בקשיי שפה הוא, ובכן, אנגלית. כך התקבל הבחור לעבוד כמורה לאנגלית, כנראה בזכות העובדה (ואני אומר זאת בזהירות) שאנגלית היא שפת אימו. מי היה מאמין.

סל (כך שמו בישראל) היה המורה הטוב ביותר שאי פעם היה לי בבי"ס, בעיקר בזכות העובדה שהוא לא נצמד לרשימה היבשושית של יצירות מומלצות מטעם משרד החינוך. הסתבר לי שמשרד החינוך חייב אותו ללמד אותנו מכסה מסוימת של סיפורים קצרים, מחזות וכיו"ב, אך לא באמת חייב אותו אילו יצירות ספציפיות לבחור. כך קרה שנחשפנו לעולם מגוון של יצירות: “דיינר”, “תרגילים בהתבגרות” (דרמת התבגרות נפלאה משנות ה-70), המחזה המצוין “בחורים טובים” (כמובן שראינו את הסרט הבלתי נשכח) וכמובן… יצירות ז’אנר.

הוא והיא #36

Thu, 21 Sep 2017 06:30:42 +0000

היא: אוף. כל השעונים בבית מאחרים.

הוא: מה, כולם?

היא: צריך לכוון אותם.

הוא: זה לא יעזור. יש לנו דליפת זמן.

(פאוזה)

הוא: דליפה.

(פאוזה)

הוא: הזמן שלנו דולף. אוזל. בגלל זה אנחנו מאחרים לכל מקום ומפספסים הרבה דברים.

היא: בגלל הזמן.

הוא: שדולף.

היא: אה.

הוא: צריך לבדוק את זה.

היא: את הזמן שדולף?

הוא: דולף? הצחקת אותי. זה חתיכת שפך. האימאימא של האקסון ולדז של כל הזמן שאי פעם נזל והלך קיבינימט.

אני כבר לא יכול יותר

Sat, 16 Sep 2017 06:00:49 +0000

די, אני לא יכול יותר. אני חנוק, נמאס לי.

לאן הגענו? מה הולך פה? וזה לא רק השנים האחרונות. זה משהו שכבר מתפוצץ באיטיות עוד מהניינטיז.

אתם מבינים, בניינטיז היה ריח של שינוי באוויר. נכנסו פה לאטרף, הייתה אופוריה. היה מדהים. כולם היו בעננים… עד שברגע אחד זה נגמר. באמצע הניינטיז, ואתם יודעים בדיוק על מה אני מדבר, זה נגמר.

וזה לא שאי אפשר היה לצפות את זה. זה היה ברור לאיפה זה הולך. כולם יגידו לכם "מה, מי חשב שדבר כזה יכול לקרות בכלל?!" ואני אומר: זיבי. אפשר היה לדעת וחצי. כל דבר נגמר בסוף. מי שלא ראה איך זה הולך להסתיים היה עיוור. וחרש. ואהבל.

הוא והיא #35

Sat, 19 Aug 2017 06:00:00 +0000

הוא: מאמי…

היא: כן?

הוא: אם היית אומרת לי לפני 11 שנה שעוד 11 שנה אני אהיה איתך בחופשה ביוון עם עוד 2 ילדים…

היא: כן…?

הוא: אז הייתי קם ובורח מייד, כי הילדים האלה מעצבנים.

היא: וואללה.

הוא: אבל לגמרי.

היא: תכל’ס צודק. בפעם הבאה נעשה חופשה רק אנחנו!

הוא: עם בלקג’ק וזונות!

(פאוזה)

הוא: אני מצטער, זה היה בזבוז של רפרנס.

היא: נשים את הילדים אצל…

הוא: סרסיי לאניסטר!

מעשה ביווני (לא חשוב מאיזו עדה)

Wed, 16 Aug 2017 17:43:28 +0000

השהות בחברת היוונים הזכירה לי בדיחה יוונית מקאברית, אותה שמעתי מפי בחור יווני בלתי נשכח שפגשתי במהלך נסיעת עבודה לטורקיה לפני מספר חודשים.

הבחור עובד כמומחה בתחום מסויים עבור ספק שלנו. הוא התבלט כאדם מחוספס בלשון המעטה, בעל חוש הומור חסר עכבות.

“חולשתי היחידה בחיים,” כך אמר לי, “היא שאיני מסוגל לסתום את הפה. תמיד יש לי מה לומר, ולא משנה מי השומע. כולל אפילו,” הוסיף בחיוך מריר, “הבוס הקודם שלי.”

רסיסים מזקינטוס 2017

Tue, 15 Aug 2017 09:41:25 +0000

עבדכם הנאמן ומשפחתו שוהים כרגע בחופשה בזקינטוס. להלן סיכום אקראי.

זקינטוס

זקינטוס הוא אי יווני מקסים הממוקם בקצה המערבי ביותר של יוון. או המזרחי. כנראה. נראה לי. תהרגו אותי, אין לי מושג. עלינו על מטוס ופתאום הגענו. קסם.

אוכלוסיית האי נאמדת בכאין-לי-מושג. התל"ג הוא לא-אכפת-לי. ענפי הגידול העיקריים כאן הם יין, זיתים, שאנטי והרבה יותר מדי בריטים עם בירה ביד שהחליטו לבלות כאן את חופשת הקיץ שלהם כי נמאס להם מטארדיסים. ואכן, במשך הימים האחרונים לא נתקלנו כאן בטארדיס אחד מחורבן.

יומם-לדת

Tue, 08 Aug 2017 05:57:49 +0000

בימים האחרונים חגגתי יומולדת 38. התאריך היה 5.8, למי שתהה.

האירוע המרכזי באותו היה ביקור משפחתי בחדר בריחה (פעם ראשונה!) כשר למהדרין. ארבעתינו נכלאנו בחדר המשחקים של מכשף בעל פטיש לבובות פרווה (אני לא רוצה לדבר על זה), ובעזרת כוחות משותפים הצלחנו לצאת בשלום ואפילו בזמן! נרשמה הפתעה לטובה ממלכת היופי, שעד עכשיו היתה נגד הקונספט של להיות נעול בחדר מלא חידות, ושיתוף פעולה מלא של הזאטוטים.

החדר, אגב, מותאם היטב למשפחות - הוא קליל, לא מלחיץ (אין באמת נעילה, זה חדר הבנוי מתפאורה ו-ווילונות) וקיימות חידות גם עבור הגדולים וגם עבור הזאטוטים. במקרה שלנו הייתי צריך לוודא מראש את מידת ההתאמה לילד עם צרכים מיוחדים, ורווח לכולנו כשעברנו את המשוכה הזו בשלום.

הוא והיא #34

Sun, 30 Jul 2017 10:48:21 +0000

(פריווייסלי און “הוא והיא”)

היא: למה שלא תראה להם את ה…

הוא: לא.

היא: אבל…

הוא: לא. בחיים לא.

היא: למה?

הוא: אני לא מראה לילדים שלי פורנו.

היא: מי מדבר על פורנו?!

הוא: תסלחי לי מאוד, אבל העיבודים של מייקל ביי זה פורנו.

הוא והיא #33

Fri, 28 Jul 2017 07:13:54 +0000

היא: הראית לילדים רובוטריקים לפני כמה ימים, נכון?

הוא: בוודאי.

היא: תיארתי לעצמי. הילד ביקש ממני להראות לו אותם עוד פעם.

הוא: הוא בהחלט הילד של אבא שלו! והראית לו?

היא: ממש לא.

הוא: סליחה?

היא: לא בא לי לראות איתו רובוטריקים. זה אף פעם לא היה הקטע שלי.

הוא: אבל…

היא: הצעתי שנראה פלאש במקום, אבל נתקלתי בסירוב.

הוא: לבחור בין אדם עם מהירות על לבין רובוטים עם רגשות, שהופכים לכלי רכב ובאים לכדור הארץ כדי לנהל את המלחמות הפרטיות שלהם? ברור שיבחרו ברובוטים.

ארגז הכלים לכותב המתחיל

Sat, 22 Jul 2017 21:01:48 +0000

בואו נדבר על כאבי ראש… אבל לא סתם כאבי ראש. אני מדבר על טארדיס בתוך הגולגולת שהבפנים שלה מתחיל לזלוג החוצה. כזה כאב ראש. מכירים? רוצים לדעת איך מקבלים אחד כזה? או, טוב ששאלתם.

בואו נניח שהחלטתם לכתוב רומאן, לא משנה מאיזה עדה. ואתם כותבים וכותבים. לוקח לכם קצת זמן להיפתח לדמויות ולהתחלה של משהו שמתחיל להזכיר עלילה קוהרנטית. אתם לאט-לאט מגלים את היקום הדמיוני הזה שנברא לאיטו בראשכם. ואז… פוגע החרא במאוורר. החרא במאוורר המדובר הוא תקרת ה-15,000-20,000 מילה שכתבתם עד עכשיו (שאגב זה הספק נפלא בתור התחלה!). הבעיה שכאן אנו פוגשים באותה מיגרנה עליה דיברתי מקודם.

הוא והיא #32

Sat, 15 Jul 2017 10:55:17 +0000

הוא: יש!

היא: מה קרה?

הוא: הצלחתי, הצלחתי, הצלחתי!!!

היא: אוי ואבוי, מה הצלחת?

הוא: הצלחתי להפעיל את yWriter על הלינוקס!

(פאוזה)

הוא: yWriter.

(פאוזה)

הוא: זה התוכנה ההיא.

רסיסים על הרצף

Sat, 08 Jul 2017 06:00:16 +0000

כידוע למי שעוקב אחרי הבלוג (המספר נמוך מדי מכדי שאנקוב בו ואעשה מעצמי צחוק), הגמדון בן השש שלנו מאובחן על הרצף האוטיסטי. מדי פעם אני מוצא עצמי מוציא קיטור ופורק תסכולים שונים ומשונים בסוגיה.

אני רוצה לשתף אתכם בכמה חוויות שהצטברו לאחרונה השופכות אור על הגמדון, ובאופן כללי על ההתמודדות עם הדבר הבאמת לא ברור הזה שקרוי “הרצף האוטיסטי”. דרך אגב, אם יש דבר אחד שאפשר לקבוע בוודאות היום לגבי מה שאנו יודעים על הרצף האוטיסטי, הוא שאנחנו לא יודעים כלום על הרצף האוטיסטי. כמו שציינתי בעבר בכמה מקומות, כאשר מדובר בילדים על הרצף כל מקרה לגופו. אז הנה מדגם (בכלל לא מייצג) מאצלנו.

טרולים ואמנות אחזקת העצבים

Sat, 27 May 2017 14:00:22 +0000

ישנם מספר אנשים שיצא לי להיתקל בהם בפייסבוק, העונים על ההגדרה "טרול דוחה". יש לי חברים משותפים איתם, אך איני חבר שלהם באופן ישיר.

רובם מחזיקים דעות ימניות קיצוניות, קנאות דתית (למרות שלפחות שניים נראים כמסורתיים ממוצעים) והתבטאויות רוויות בשנאת נשים. חלקם אנטי-מדע. כולם מתבטאים באופן שיטתי באופן בריוני ומרושע.

אחד אינו מסוגל לכתוב משפט בלי שגיאות כתיב או מילים גסות. את הדביל הזה מיהרתי לחסום אחרי שהגיב לפוסט פוליטי שפירסמתי, כשהטיעון בפתיחת תגובתו התייחס לרמתם השכלית שלי ושל חבריי. הוא לא מכיר לא אותי ולא אותם, ולצואה הטקסטואלית שלו אין מקום אצלי. מאוחר יותר גיליתי כי אין באמת סיבה לחסום, מכיוון שפייסבוק בעצמה חסמה את הפרופיל שלו לא פחות משלוש פעמים, וזאת לאחר תלונות חוזרות ונשנות על התבטאויות דוחות כאלה ואחרות. הוא חזר מאז. החסימה שלו אצלי עדיין בתוקף.

הוא והיא #31

Sat, 13 May 2017 13:29:26 +0000

הוא: מאמי, אני צריך לשתף אותך במשהו.

היא: לא, אתה לא.

הוא: זה שיתוף חשוב.

היא: לא מעוניינת.

הוא: באמת?

היא: באופן שוטף.

הוא: אבל זה נוגע לגפן.

היא: אתה עדיין משתף.

הוא: יש לי בעיה עם ההצבעה לגפן.

היא: כבר שיתפתי שאינני מעוניינת להשתתף בשיתופך.

הוא: אני לא יודע למי להצביע. כולם היו טובים השנה…

היא: אין לך שותפים אחרים לשיתופים?

הוא: ואני לא מצליח להתמקד בבחירה.

היא: זה בגלל שאתה עסוק בשיתופים.

אימת הפריקוול ונקמת הריבוט (הרצאה)

Thu, 04 May 2017 14:14:50 +0000

שוד ושבר: הרצאת “אימת הפריקוול ונקמת הריבוט” אותה העברתי בכנס עולמות האחרון עלתה ליוטיוב!

כולכם מוזמנים לצפות בי עושה בושות על ימין ועל שמאל (מדי פעם אני אפילו מרצה קצת. נשבע לכם). זה נראה שהיה מעט בלאגן בתיעוד - חסרות 3-4 הדקות הראשונות, וכל החלק האחרון של ההרצאה שוכפל בסוף הסרט… אבל לא נורא. הפאדיחה עדיין מתועדת היטב.

דרך אגב, זה המקום להזכיר (למי שלא יודע) שהאגודה מפעילה את ערוץ Phantom VOD המכיל אירועים מצולמים רבים מכנסי עבר. מומלץ בחום!

רסיסים מעולמות 2017

Sat, 15 Apr 2017 06:30:18 +0000

כל ההתחלות קשות… אך לא הכנסים. הם דווקא סבבה.

השבוע נערך כנס עולמות, הכנס השנתי למדע בדיוני ופנטסיה, הנערך כמדי שנה בחוה"מ פסח במתחם אשכול הצמוד לסינמטק תל אביב. נושא הכנס השנה (למי שלא הבין ממשפט הפתיחה הצולע) היה “התחלות”. באופן מפתיע, גם אני נכחתי שם ואפילו הספקתי להרצות (וואהו!). להלן רשמיי.

נדב

האירוע הראשון בו נכחתי היה ההרצאה המצוינת של נדב מילר אלמוג, שעסקה בקידום בלוגים ואתרי תוכן למיניהם. ההרצאה שפעה עצות מועילות לכל מי שרוצה לעסוק בבלוגים באופן רציני ואף מקצועי. הצד הרציני שבי רוצה שאכתוב כי זו היתה הרצאה מאלפת, מלאה בעצות קונקרטיות ומועילות שלוותה במצגת יפהפייה. הצד היותר דומיננטי אצלי רוצה לסכם את ההרצאה ב"תשיגו אינפוזיה תומכת אנדרואיד, שימו עליה אפליקציית וורדפרס ותתחילו לעבוד, עצלנים."

כנס כנס תרדוף

Mon, 03 Apr 2017 12:51:53 +0000

שעון קיץ, העלייה בטמפרטורות וביעור החמץ מבשרים לגיק הישראלי המצוי על בואו של כנס עולמות, המתקיים השנה בתאריכים 12-13.4 ונושאו יהיה "התחלות".

אני מניח שכולכם מכירים את מודל חמשת השלבים של מרצים בכנס:

התלהבות
התפכחות
בהלה
תחנונים
תכנית להגנת עדים

(פרטים נוספים על בהלת הרצאה - כאן)

לצערי נשברתי בשלב התחנונים, וככל הנראה אכן ארצה בכנס. מדובר בהרצאת "אימת הפריקוול ונקמת הריבוט" העוסקת במערכת היחסים ההפכפכה של הקהל עם אתחולים (ריבוטים) וקדימונים (פריקוולים). אני מתכוון לסקור לא מעט דוגמאות ליצירות כאלה שנעשו במרוצת שני העשורים ולראות איפה הן הצליחו ואיפה כשלו. בקיצר – לא מעט דחקות על סרטים גרועים. מובטחים ספויילרים בשפע.

הוא והיא #30

Thu, 16 Mar 2017 20:11:48 +0000

היא: אז איך היה הפיילוט?

הוא: היה אחלה!

היא: באמת?

הוא: כן, היה ממש קשה ובעייתי. ההרצאה לא הייתה טובה.

היא: רגע, אבל הרגע אמרת ש…

הוא: היה מצוין, ממש זרם וכולם נהנו.

היא: אני לא מבינה.

הוא: מה יש להבין? היתה הרצאה טובה וממש בעייתית, והפיילוטאים התלהבו מאוד וממש הפריע להם הכל.

היא: אתה מפתח אלרגיה להיגיון?

הוא: תראי, הכותרות לשקפים היו ממש מצחיקות…

היא: אוקיי, אז הכותרות היו טובות.

הרומן שלי עם באפי

Mon, 13 Mar 2017 13:02:36 +0000

פורסם במקור כסטטוס ארוך בפייסבוק, לרגל חגיגות 20 השנה ל"באפי קוטלת הערפדים". כמו כן, ספויילרים אפשריים (למי שאיחר ב-20 שנה).

אוקיי, בואו נדבר על באפי ועליי.

תירגעו, תירגעו. זה לא מה שאתם חושבים. ובכל זאת – מה הקטע עם באפי? ולמה חגיגות 20 השנה ל"באפי קוטלת הערפדים" צריך להיות כזה ביג דיל? ולמה אני חופר, כרגיל?

כשהייתי בתיכון, הפציעה בערוץ 2 סדרת רכש חדשה שיועדה לבני נוער, ושובצה בהתאם (בשעה שש או שבע בערב, אם אינני טועה).

הוא והיא #29

Sat, 11 Mar 2017 07:30:20 +0000

היא: …אבל למה בלי תמרים?

הוא: בבית הזה לא יקום ולא ייאפה אוזן המן עם תמרים.

היא: אני באמת לא מבינה את זה.

הוא: “התמרים הן קוטלות הבינה. התמרים הן המוות הקטן המביא כיליון מוחלט על אוזן המן האלוהי. אעמוד בפני התמר וטעמה העיסתי המאוס. אניח לה לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר תחלוף על פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבה. במקום שעבר התירוץ העלוב לפרי לא יהיה דבר. רק אני אוותר.”

הוא והיא #28

Thu, 02 Mar 2017 15:21:06 +0000

הוא: יש בעיה עם הילדים.

היא: איזה בעיה?

הוא: רעש.

היא: הם ילדים.

הוא: הרבה רעש.

היא: גם ממך יש פה יותר מדי, אבל אתה לא שומע אותי מתלוננת.

הוא: אני מנסה להכין הרצאה פה!

היא: אוי אלוהים. התחלנו?

הוא: איך אני אמור למצוא דרכים לקטול את "אימת הפאנטום" בתנאים האלה?

היא: אויש, אני זוכרת שעשינו את המרתון הזה!

הוא: אני זוכר את הטראומה שאחזה בי כשאמרת שאשכרה נהנית ממנו.

הוא והיא #27

Mon, 16 Jan 2017 15:08:36 +0000

היא: מאמי, איך הגומייה לשיער החדשה שלי?

הוא: נפלאה!

היא: באמת? היא פשוט נראית לי קצת מוגזמ…

הוא: את לגמרי נראית כמו יומן ראנד!

היא: אז הגומייה שלא סגורה על עצמה גורמת לי להיראות כמו מישהי שאין לי מושג מי היא, אבל העיקר שאתה מרוצה?

הוא: אח, יומן ראנד, פנטזיית גיל הנעורים המוקדם שלי…

היא: לפחות אני בחברה טובה.

הוא: מאמי, אולי בכל זאת תלבשי….

היא: אין מצב שאני לובשת אדום.

הוא והיא #26

Fri, 06 Jan 2017 07:00:45 +0000

הוא: היי, את חייבת לשמוע משהו ש… מה הולך פה?

היא: הילד.

הוא: אני רואה. הוא נרדם?

היא: כן. סוף סוף.

הוא: איך הצלחת?

היא: שמתי אורפאן בלאק והוא נרדם מייד.

הוא: אני מזהה כאן המון פוטנציאל.

היא: בוא לא ניכנס לזה.

הוא: תארי לך מה יקרה כשנשים לו באפי…

היא: אני לא רוצה להיכנס לזה.

הוא: או iZombie…

היא: אני לא רוצה להיכנס לזה.

הוא: או זהות בדויה…

היא: אני לא רוצה להיכנס לזה!

הוא והיא #25

Thu, 29 Dec 2016 15:12:33 +0000

הוא: מאמי, מה נסגר עם החופשה בקינימו?

היא: אנחנו לא הולכים לקינימו.

הוא: סבבה, מתי אורזים?

היא: אנחנו. לא. הולכים. לקינימו.

הוא: הפספורטים בתוקף?

היא: מה מסובך להבין ב"לא הולכים"?

הוא: אח, כל כך בא לי לנסוע לשם!

היא: מה יש לך לחפש שם?

(פאוזה)

הוא: אוקיי, עלית עליי.

היא: נו באמת, אתה לא הולך…

הוא: אני עוזב הכל והולך לעבור קורס כהני מוסד.

היא: כהן מוסד.

הוא: הגלימות הלבנות שלהן מגניבות לגמרי.

ישראמן והסנסבאסה

Tue, 27 Dec 2016 22:05:53 +0000

ישראמן פרץ, כהרגלו, לתוך הדירה מהחלון. הוא התנשף בכבדות, פניו אדומות והווריד הרגיל ברקתו רטט בעצבנות.

הוא הביט סביב. על הספה ישבה הסופרת הארורה עם הלפטופ. היא הרימה את עיניה וסידרה את משקפיה. היא הביטה באורח הלא קרוא, גילגלה עיניה ונאנחה. “אפשר לעזור, אדוני?”

“שלום לך, דוקטור,” אמר הישראמן בעיניים קרועות לרווחה (הערת המחבר - ישראמן הוא אלוף הארץ בפרצוף קיר), “את לא זוכרת אותי?”

“וואללה לא,” ענתה הסופרת (והרופאה) המכובדת.

מלכוד 22א (סיפור)

Mon, 26 Dec 2016 13:48:19 +0000

פורסם בפרויקט הסיפורים של “מאורות 2016”, ומתרחש ביקום של סדרת “המוסד” מאת אסימוב. פקיד מכס אפרורי ומאובן מתקשה להסתגל לשינויים הפוליטיים המאיימים להחריב את אורח חייו ותפיסת עולמו

תקווה חדשה ושמה "רוג אחת"

Tue, 20 Dec 2016 10:26:30 +0000

כרגיל: אזהרת ספויילרים חמורה למי שעוד לא צפה ב"מלחמת הכוכבים: רוג אחת"!

הכל החל כשקיבלנו החלטה ללכת ארבעתנו לראות את “רוג אחת” בתלת מימד. ושלא תחשבו שזה היה קל.

איך שיצאנו מהבית נתקענו בפלאשבק של ג’ין ארסו. עוד פעם יתומה, עוד פעם Daddy Issues. ככה התסריטאים אוהבים את הגיבורים שלהם בסטאר וורס - מדוכאים ואקזיסטנציאליסטים.

עוד לא נגמר הפלאשבק, וכבר נתקענו בפקק שנגרם כאשר המורדים ניסו לחלץ את ג’ין. אני לא אומר אל תחלצו אותה, אבל למה דווקא בצומת בית ליד? אתם יודעים כמה היא פקוקה, קיבינימט. ניסינו לבקש מהטייס תובלה הדפוק ההוא טרמפ חילוץ, אבל לך תדבר עם מי שעורק מהאימפריה.

הוא והיא #24

Sat, 17 Dec 2016 08:00:06 +0000

הוא: מאמי, רציתי לספר לך ש…

היא: יש! יש!!! סוף סוף!!!!!!

הוא: סוף סוף מה?

היא: סיימתי את ההצעה לתזה!

הוא: באמת? כל כך מהר?

היא: זה פשוט לא רצה להיגמר.

הוא: מה את אומרת.

היא: זה מרט לי את העצבים והפך אותי לעצבנית וחסרת מנוחה כבר 10 חודשים!

הוא: את חושבת?

היא: זה הרס אותי!

הוא: לא שמנו לב.

היא: זה קילקל לי אפילו את השעות שלא היית כאן, וזה השעות הכי יפות שיש לי כל היום!

ישראמן ואני

Mon, 12 Dec 2016 22:21:48 +0000

הכל התחיל כשישראמן פרץ לביתנו באמצע הלילה. הוא נכנס דרך חור סימטרי מהגג, דרך תקרת חדר השינה שלנו והעיר אותי. בעדינות. מלכת היופי התהפכה לצד השני ומלמלה משהו על זה שיסיים עם זה מהר ושיזכיר לי להוציא את הכלים מהמדיח בבוקר. הוא אמר “אין בעיה, כפרה!”

“רגע, שנייה…!” זעקתי, “מאמי, תקראי למש…” אבל היא רק אמרה “שששש… נדבר על זה מחר.”

“יאללה, יאללה!” אמר ישראמן, העמיס אותי החוצה מהמיטה ועף איתי דרך התקרה. בעדינות. הוא מאוד עדין.

הרומן שלי עם אודג'וב ודריל

Wed, 23 Nov 2016 16:22:00 +0000

אזהרת ספויילרים לספרו של דריל גרגורי “האלף בית של השטן”.

עבדכם הנאמן מבקר כרגע בסין, לראשונה בחייו, לצרכי עבודה. להלן רשמיי.

הגעה

המקום הזה רחוק.

כלומר, הוא מלכתחילה היה רחוק. הוא הפך ליותר רחוק כשנאלצנו לבטל את הטיסות היחסית נוחות יותר של אל על (בגלל עיצומי הטייסים) ולקבוע טיסות המשך בחברות זרות שפשוט האריכו את הנסיעה בערך ביומיים. אוף.

אז טסנו להונג קונג. מהונג קונג לצ’ינגדאו. עם הגיענו לצ’ינגדאו, שבאופן כללי זו מילה שמעצבן לכתוב בגלל הצ’ופצ’יק ב-צ’, הסתבר ששלחו נהג במיוחד לאסוף אותנו משדה התעופה ולקחת אותנו ליאנטאי. אין לי מושג מה היה שמו, אבל גמלה בי ההחלטה לקרוא לו אודג’וב, מכיוון שהוא נראה בדיוק כמו אודגו’ב מהסרט הג’ימס בונדי “גולדפינגר” רק בלי כובע הבולר הרצחני. לא ראיתם “גולדפינגר”? אני באמת לא מבין מה אתם עושים בבלוג הזה.

מתנה דיפלומטית

Mon, 14 Nov 2016 23:25:35 +0000

הכל התחיל כשרייקר נתן את דאטה במתנה לקלינגונים.

זה היה במהלך ביקור ממלכתי של הקנצלר הקלינגוני באנטרפרייז. עשו לו הדגמה חיה עם דאטה והוא התלהב. תכל’ס, קשה להאשים אותו. זה בכל זאת אנדרואיד מאובזר היטב, חוץ מזה שהוא יודע לטפל בחתולים ולכתוב שירה. הקלינגונים לא מבינים בשירה, אבל יש להם פטיש לחתולים. זה ידוע. בקיצר, מפה לשם הקלינגוני הסתחבק עם רייקר ואמר לו שהאנדרואיד של האנטרפרייז מגניב בטירוף.

“אין בעיה,” אמר רייקר, “קח אותו. עליי.”

עליית הטראמפ האפל

Wed, 09 Nov 2016 12:56:14 +0000

את הטקסט למטה פרסמתי במקור בפייסבוק בעקבות הוועידה הרפובליקנית רצופת השערוריות ביולי האחרון לאחר הפריימריס הפראיים במפלגה הרפובליקנית. זו הפרשנות שלי למערכת הבחירות בארה"ב אשר את תוצאותיה הרגשנו היום. ועוד איך הרגשנו. ויש לי הרגשה שזה עוד יהיה איתנו להרבה יותר מדי זמן מכפי שאנו רוצים.

"טראמפיאדה!" זועקת הכותרת ב"ידיעות אחרונות" אודות הועידה הרפובליקנית. מה אומר ומה אדבר: שמח שם.
הצירים המתנגדים לטראמפ מתכננים תרגילים שונים ומשונים על מנת לטרפד את מינויו, וזאת על רקע סירובם של בוש, מקיין ושאר כרישים רפובליקנים להשתתף בועידה על רקע מחאתם החריפה נגד טראמפ.
זה נראה שחלק מאוד משמעותי מהצירים בוועידה פשוט לא רוצים את טראמפ, לעומת ההמונים שהצביעו לו בפריימריס. וזו מילת המפתח: ההמונים. הם אינם בוועידה, אבל הפתק שהם שמו בקלפי אכן הגיע לוועידה בצורה של אדם דוחה, גזען, הניחן במגע מידאס להפצת שנאה. דומה שהקלף העיקרי העומד לזכותו של טראמפ הוא העובדה שהוא אכן אומר את אשר על ליבו, או לפחות את מה שאף אחד לא מעז לומר. וזה מדבר אליהם, להמונים. הוא "משלהם". הוא אינו נתון לתכתיבים של בעלי הון מנותקים ולא מכבס את מילותיו. אם הוא שונא נשים, ליברלים, הומואים, מקסיקנים, כושים, מהגרים בכלל או כל דבר שלא לובש גרסה מעוותת של הדגל – הוא פשוט יאמר זאת בריש גלי.
הרים של פרשנים מחוץ ומבית מנסים להבין מה הולך פה. אני לא פרשן מקצועי, או כתב. אני, איך לומר, לא מהחכמים כשזה מגיע לניתוח פוליטיקה בארץ זרה. אין לי זיכרון צילומי לכל האירועים ביותר מ-200 שנות פוליטיקה אמריקאית, ותהרגו אותי אם אני זוכר איך בדיוק רצו להדיח את ניקסון או מי קיבל מה וממי בפרשת איראן-קונטראס ומה רייגן ידע או לא ידע.
אתם יודעים במי אני כן מבין? באטמן. כן-כן, באטמן. רגע, אל תלכו. תתאזרו בסבלנות, תישארו לרגע ותפתחו את האוזן. נו מה אתם, טראמפ?
הקיצר, לא יודע למה, אבל נזכרתי שלפני 4 שנים יצא הסרט "עליית האביר האפל" מבית היוצר של כריסטופר נולאן. צפיתי באופרת הפיצוצים השייקספירית הזו 2-3 פעמים.
ס
פ
ו
י
ל
ר
במרכז הסרט נמצאת תכניתו של ביין להשתלט על גות'הם. גות'הם היא מקום בו בעלי ההון סוגרים עסקאות עם פוליטיקאים, כשברקע אוכלוסיה הולכת וגדלה של עניים ממורמרים. ביין משתלט על העיר באופן אלים, ומשליט אנרכיה מתוזמרת היטב המורכבת מהרס תשתיות פיזיות ושלטוניות בעיר על רגע גל של משפטי ראווה המכוונים כנגד השלטון הקודם. באופן מפתיע (או שלא) הוא זוכה לתמיכת האספסוף האלים. הוא לא יכול להשליט את משטר האימה בעיר בכוחות עצמו – הוא חייב את תמיכת ההמונים, והוא אכן זוכה לה. מה שהם לא יודעים הוא שתכניתו הסופית היא השמדה מוחלטת של העיר.
מה אני אגיד לכם, אני לא כזה פרשן. אבל אני גיק. אולי לא כזה חכם במיוחד, אבל גיק בכל זאת. ממה שאני הצלחתי להבין זה כמעט נראה כאילו מישהו מנסה לדחוף לי בכוח לגרון את האסכולה הטוענת שבהינתן חברה אשר חולה בפערים חברתיים וכלכליים חריפים, אשר בה אף פוליטיקאי לא מגרד לעצמו את האשך השמאלי בלי מימון ממיליארדר, ואשר קיים בה נתק מוחלט בין העם לבין מי שהעם תופס כ"ממסד", קיים סיכוי גבוה לעליית כוח חדש ולא צפוי אשר באמצעות ניצול שנאת ההמונים ל"ממסד" הישן, יעלה לשלטון בדרך חוקית, חוקית למחצה או אלימה, ויביא סדר פוליטי-חברתי אלים יותר ואכזרי יותר מכפי שאפשר היה לדמיין.
תראו מה זה, זה כמעט נראה כאילו טראמפ בארה"ב והברקזיט באנגליה עובדים לפי המודל הזה.
אז מה המסר שלי, אתם שואלים? נו באמת, אני חושב שהמסר שלי ברור כשמש. מה, לא הבנתם? תעשו לי טובה! מה אתם, האמריקאי הממוצע שמצביע טראמפ? המסר שלי, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, הוא שפאקינג תקומו מהכורסה שלכם, תשנסו מותניים, תיקחו אוויר, תיאזרו באומץ ועצבי ברזל, ותעשו מרתון של סרטי האביר האפל של כריסטופר נולאן.
תאמינו לי, האינטרנט הזה מנוון לכם את האימאימא של המחשבה.

הוא והיא #23

Sat, 05 Nov 2016 06:00:28 +0000

הוא: אוקיי, אז הילדה צריכה להכין הרצאה בכיתה.

היא: החלטתם כבר על מה?

הוא: היא החליטה. על שבתאי.

היא: יופי.

הוא: נכין איתה מצגת מגניבה, נמצא תמונות באינטרנט, יהיה מג… אוי.

היא: מה קרה?

הוא: אוי ואבוי.

היא: מה. קרה.

הוא: שיט, שיט, שיט!

היא: אלוהים, מה קרה כבר?

הוא: יואב לנדסמן.

היא: מה עם יואב לנדסמן?

הוא: מה מסובך להבין?! יואב לנדסמן!

היא: מה קרה עם יואב לנדסמן?

הוא: הוא יבוא לנטפק.

צער גידול נבלים (הרצאה)

Mon, 31 Oct 2016 13:26:10 +0000

לפניכם הרצאת “צער גידול נבלים” אותה העברתי בכנס אייקון האחרון. השתדלתי לשמור על כל מרכיבי ההרצאה, כולל סרטוני הוידאו אשר הוקרנו במהלכה. אזהרת ספויילרים חמורה ליצירות הבאות: מסע בין כוכבים: הדור הבא, משחקי הכס, פארסקייפ, הארי פוטר וגביע האש וג’סיקה ג’ונס.

על מה נדבר?

עד כמה יחסים עם ההורים משפיעים על נבלים? האם נבלים הופכים לנבלים בגלל הורים בעייתיים, או בגלל סיבה אחרת? דרך סקירת חוויות הילדות של כמה נבלים מפורסמים, אני אנסה להציג לכם את סיפורי המקור שלהם מזווית מעט שונה… ואולי אפילו לשנות את דעתכם עליהם.

הוא והיא #22

Sat, 29 Oct 2016 06:00:25 +0000

היא: נו, סוף סוף נגמר חג האייקון?

הוא: כן. היה מתיש.

היא: גם פה היה מתיש עם אימא שלי.

הוא: לא נורא, מחר אני מסיע אותה לשדה תעופה.

היא: איזה מחר? יש לה פה לפחות עוד שבוע.

הוא: סליחה?

היא: שבוע. לפחות.

(פאוזה)

הוא: יש כנס.

היא: הרגע היה.

הוא: עוד אחד.

היא: עוד כנס.

הוא: נכון. כנס חשוב. מאוד. כנס. יש כנס.

היא: אמרת כבר.

הוא: אני אומר את זה כדי להדגיש את העובדה שהכנס הוא… כנס.

צואה גרעינית

Mon, 24 Oct 2016 06:30:17 +0000

והימים ימי כנס החוואים הישראלי הגדול, הידוע כמובן ככנס איכרים ישראלים קואופרטיביים ונמרצים. וכמו בכל שנה נאלצו באי הכנס להתמודד עם בעיה ידועה: קקי של שוורים. ניסו באי הכנס האומללים לדווח, להתגונן ולהתלונן על חרבון יתר חוזר ונשנה, אך לשווא.

הקימו מארגני הכנס צוות לטיפול ומניעת חרבוני שוורים, אשר עבד יומם ולילה בניסיון להפסיק את רוע ההפרשה. באתר הכנס הוסבר יומם וליל כי אין להציע כל הצעה הנוגעת לכל סוג של גללים במידה והאדם לו הוצע גוש הקקי לא הראה כל התעניינות. הוגדרו כללים ברורים לנסיבות, מראה, צבע, טעם וריח הצואה המותרת להצעה, הגשה, הצגה והשמעה בכנס. אך מה לעשות… התלונות על הקקי המשיכו לזרום.

רסיסים מאייקון 2016

Fri, 21 Oct 2016 15:41:35 +0000

ואו, זה היה שבוע מתיש… ולא רק בגלל העובדה שהייתי צריך להעביר הרצאה באשכול 2 ביום חמישי 20/10 בשעה 14:00 מול אולם מלא. אה, רגע… בואו נתחיל מהתחלה.

כנס!

חגיגת הגיקים השנתית “אייקון”, הכנס השנתי למדע בדיוני, פנטזיה, משחקי תפקידים וכל מה שביניהם הגיעה לסיומה. רגע לפני שיבשו ממני הזיעה, אבק הדוכנים וזוהר הקוספליי, ולפני שיפוגו זיכרונות מהאירוע הכל כך תוסס הזה, אנסה להעביר לכם את רשמיי. תגידו, כבר אמרתי שהרציתי השנה?

הוא והיא #21

Sat, 15 Oct 2016 06:00:24 +0000

היא: אלוהים, אני לא יכולה יותר.

הוא: מה קרה?

היא: הכלב.

הוא: שלנו?

היא: גם. אבל בעיקר של השכנים.

הוא: מה איתו?

היא: הוא לא מפסיק לנבוח.

הוא: ומה הבעיה עם שלנו?

היא: הוא מסריח.

הוא: אני לא שומע שום רעש מהשכנים, ושלנו לא כזה מסריח.

היא: זה בגלל שהאף שלך סתום.

הוא: רגע, אבל…

היא: גם האוזניים שלך סתומות.

הוא: עוד משהו?

היא: באופן כללי אני חושבת שמשהו לא בסדר אצלך.

ישרא-ספקטרום

Tue, 11 Oct 2016 13:52:15 +0000

אז תגידו… פגשתם כבר את ישראמן?

בחדר לא גדול במיוחד, אי שם במדינת ישראל, התחוללה בצהרי היום מערכה מרובת נפגעים הקרויה “ועדת השמה”. ובקרב מדמם זה נכחו זוג הורים (אשר נשבר להם הזין) וחברי ועדת השמה נכבדים (אשר חיו בסרט).

ובעיצומה של הועדה, חטפה האם קריזה באופן סופי ומוחלט, התרוממה מכסאה ושלפה את הסמרטפון שלה. “אני מתקשרת אליו.”

“רגע, חכי שנייה,” נרעש האב, “אמרנו שנעשה את זה רק אם…” ואז סתם את פיו כשראה את המבט בעיני בת זוגו. האם חייגה למספר המבוקש תוך שהיא מפנה לחברי הועדה הבעת פנים. סילביו דנטה יעזור לי להמחיש לכם על איזו הבעת פנים אני מדבר:

הוא והיא #20

Fri, 07 Oct 2016 06:00:16 +0000

אזהרת ספויילרים כבדים, אכזריים וקשים מנשוא (!!!) לסיפור “גרטרוד בישלה דייסה” מאת יעל פורמן.

הוא: מאמי, תשמעי רגע משהו:

גרטרוד בישלה דיסה. נתנה לאבא. נתנה לאמא. נתנה לקובי. נתנה לשפרה. נתנה אפילו לצלילה הכלבה…

היא: איבדת אותי בקובי. הכל בסדר?

…ורק ליוכבד הקטנה לא נשאר. כעסה יוכבד הקטנה. שמה יוכבד בסיר מנה של סולת. ערפה יוכבד את ראשה של גרטרוד ושפכה מדמה לתוך הסיר. הכינה לעצמה יוכבד דיסה חמה ומתוקה וישרור שלום בביתה.

הוא והיא #19

Sat, 24 Sep 2016 06:00:48 +0000

מוקדש לכל אוהבי “המוסד” של אסימוב באשר הם.

היא: אז עדיין לא הבנתי למה “השמיימי”.

הוא: גם אני לא. אף אחד לא מבין.

היא: זה ממש מוזר. למה להוסיף את “השמיימי” הדפוק הזה?

הוא: מבינה עכשיו על מה בוזבזו שנות הטיפש-עשרה שלי?

היא: “השמיימי” זה… זה… זה פשוט לא עובד!

הוא: תהרגי אותי, לא מבין על מה הוא חשב.

היא: הרי יש בערך מאה שמות אחרים שאפשר היה לתת לספר הזה!

התעוררות (סיפור)

Thu, 22 Sep 2016 04:00:47 +0000

פורסם ב"היה יהיה 2016". זוג נשוי פלוס שניים שעבר לגור במושב, עומד בפני כוח מסתורי המפורר לאיטו את התא המשפחתי על רקע חקירת תאונה מסתורית בתחנת החלל הבינלאומית

צער גידול הרצאות

Sun, 18 Sep 2016 13:22:57 +0000

כבכל שנה בחול המועד סוכות, ממשמש, מגיח ומפציע חג עובדי כת השטן הידוע כ"פסטיבל אייקון". האירוע מיוחס לכת השטן בעיקר בגלל כל אותם אנשים שקפצו עכשיו בצעקות "זה לא פסטיבל, זה כנס!!!". סנובים – לכו הביתה.

וכבכל שנה, עבדכם הנאמן מתייצב באייקון. משנה שעברה אני מנסה לסגל לעצמי מנהג קבוע הכולל כתיבת סיכום כנס וסיפור לשנתון.

השנה הגדלתי לעשות ואני מתכבד להכריז בפניכם על… הרצאה ראשונה שאני מעביר באייקון ושמה בישראל: “צער גידול נבלים”.

ישראמן ונקמת הטסק מנג'ר

Sat, 10 Sep 2016 14:26:52 +0000

אז תגידו… פגשתם כבר את ישראמן?

בבית תכנה עלום שם אך משגשג (הבה נקרא לו: “בית התכנה של מייק רו”), נפער ביום בהיר אחד חור בתקרה. ומאותו חור בצבץ לו ישראמן, מיודענו. והישראמן, כרגיל, אינו רגוע והווריד הרגיל מפעפע ברקתו, עת צועק גיבור העל קללה אחר קללה.

עמדו מולו רועדים מהנדסי ומהנדסות התכנה המסורים, והאינסטלטור שבא באותו יום לתקן נזילה בשירותים. תפס ישראמן את אחד האנשים באופן אקראי ואמפתי וצעק עליו "מי הזבל שפיתח את טרמינל 2012?!"

מפקד אוכלוסין למתוסכל המתלמד

Sun, 28 Aug 2016 12:22:20 +0000

הבלוג הזה החל את דרכו לפני כשנה וחודש, ומניינו עומד על 53 פוסטים (לא כולל זה). ממוצע של בערך פוסט לשבוע. לא רע. היו לי פה פוסטים משעשעים (רוב הזמן) ומדי פעם גם מעט רציניים. אבל…

זה בעייתי להחזיק בלוג היום. ואני מאשים את הפייסבוק.

נחזור קצת אחורה: לפני כעשור פלוס-מינוס, הייתה סצנת הבלוגוספירה הישראלית בשיאה. זירה תוססת של בלוגים, חלקם טובים וראויים וחלקם סתם בלוגי אווירה של נערות בנות טיפש-עשרה. וכולם ניהלו דיאלוג פורה ובלתי פוסק שהתנהל בזירה של פוסטים, טראקבקים וזליגה לפורומים, אשר נתנו היזון חוזר משל עצמם ליצירת עוד תוכן בבלוגים וחוזר חלילה.

ראש-פינריון

Thu, 25 Aug 2016 05:25:45 +0000

בקיצר, חזרנו ממש עכשיו מחופשה בצימר בראש פינה. אלו קורותינו.
(אזהרת נישתיות: הקטע הבא יהיה לא מובן לכל מי שלא קרא לפחות את שני הספרים הראשונים בסדרת “הקאנטוס של היפריון” מאת דן סימונס.)

במקום ושמו “הגליל העליון”, מעבר לשלטון מרכז הארץ, ממתין צימר בראש פינה. ישנם כאלה החוששים ממנו, ישנם העובדים אותו וישנם אלה שנשבעו להשמידו. ערב יום הדין, ארבעה עולים לרגל (עבדכם הנאמן, מלכת היופי, גמד וגמדה) יוצאים לעלייה לרגל האחרונה, לפני שהברברים יפלשו ותפרוץ האים-אימא של כל המלחמות, עת נפתחים קברי הזמן וגורלה של האנוש…

הוא והיא #18

Sat, 13 Aug 2016 21:09:17 +0000

היא: מאמי, לא קבענו לפנות זמן ולראות עכשיו את "אקס מן: העתיד שהיה"?

הוא: רגע אחד! אני עסוק בפרויקט חשוב מאוד!

היא: אתה בא או לא?

הוא: אני חייב לסיים משהו בעל חשיבות קריטית!

היא: טוב, אז אני עושה לילדה תדריך בעצמי.

הוא: את עושה לילדה מה?!

היא: תדריך על האקס מן. היא הרי לא מכירה את הקודמים.

הוא: תעשי לי טובה ואל תתדרכי אותה בשום דבר גיקי, את תהרסי לי הכל.

מעשה בקדיש

Wed, 10 Aug 2016 05:30:07 +0000

מעשה במורדוך ציגלוביץ’, אזרח שומר חוק, אשר התייצב לאזכרה בבית עלמין מטופח ומלבלב.

והימים ימי קיץ לחים וקופחים, והשעה היא שעת אחר צהריים שמשית. מורדוך עמד ליד המצבה והשתתף בחגיגת האבל כאחרון האזרחים הממושמעים.

אולם לצערו הגדול של מורדוך, חלה הקפדה יתרה במנהגי המקום. “קיבינימט,” הוא זעק בליבו, “לא זאת בלבד שהמנוחה היקרה אחזה בשם ארוך ובלתי ניתן להגייה, הרי שהמשפחה היקרה מתעקשת לאיית את כולו עם אותיות מפסוקי התהילים, ללא קיצורים!"

הוא והיא #17

Fri, 29 Jul 2016 07:00:10 +0000

הוא: אוקיי, בואי ננסה שוב.

היא: לא רוצה.

הוא: זה חשוב.

היא: אני לא רציתי גם בפעם הראשונה.

הוא: אז ככה, זה הכל בגלל שלשרלוק היו חיים ממש עמוסים.

היא: אבל…

הוא: שרלוק היה בלש ממש מגניב שסבל מבעיית שנעה על הרצף שבין אספרגר לסוציופתיות ובאופן כללי הוא היה קריפי אבל באופן חמוד שסבל מבעיית קרום בתולין קשיח, וחיי את חייו עד למלחמת העולם השנייה אשר שם באופן די מסתורי הוא היה עדיין בחיים, וכמובן היה גם גאון מתמטי, שכישוריו הביאו אותו להיות מפענח הצפנים הראשי של אנגליה. עד כאן?

הוא והיא #16

Fri, 22 Jul 2016 06:00:53 +0000

היא: מה אתה עושה עכשיו?

הוא: עכשיו? כותב את רשימת הקניות באתר של הסופר.

היא: יופי, אז בוא כבר למיטה ונסיים את היום.

הוא: איזה למיטה? אני צריך לכתוב.

היא: כבר כתבת. את הקניות.

הוא: אין לך משהו לעשות עכשיו?

היא: אם כבר אמרת…

הוא: אוי ואבוי.

היא: הלכתי לראות אאוטלנדר.

הוא: פחחחחחחחח. תעשי לי טובה, את והאופרת סבון שלך.

היא: זה גילטי פלז’ר איכותי!

הוא: זה היה פעם טוב, אבל זה כבר לא מה שהיה פעם.

הוא והיא #15

Fri, 15 Jul 2016 06:11:40 +0000

הוא: היי, מה את רואה בטלווי… נו באמת! “היפה והחיה” המחודש? שוב?!

היא: אל תפריע לי עכשיו.

הוא: אבל זה מחורבן!

היא: אל. תפריע. באמצע. הגילטי פלז’ר.

הוא: איך אפשר להשוות בין זה למקורי עם לינדה המילטון?

היא: איזה חלק ב"אל תפריע" לא הבנת?

הוא: אין פה דיאלוג אחד שהוא לא קלישאה, אלוהים.

היא: זה לילדים בני טיפשעשרה, למה אתה מצפה?

הוא: מה את אומרת? אז כשאני הייתי בן טיפשעשרה הייתי יותר חכם מהילדים בני טיפשעשרה של היום.

העורב-לוגין

Wed, 13 Jul 2016 07:00:20 +0000

מעשה בכמה כותבות/ים שהתכנסו בצימר למשך שבוע, למטרת כתיבה מרוכזת נטולת הפרעות (Writing Retreat). עד מהרה גילו כי קיים בצימר אורלוגין המקפיד להרעיש מדי שעה עגולה (24 שעות ביממה!), מטס חיל האוויר המשייט מעל ראשם וכן נפח העובד ממש מול חלונם. סבלנותה של אחת הכותבות (אשר לא אציין פרטים לגביה למעט טבעוניותה ואיבתה הרבה לעגבניות) נמתחה עד הקצה כבר ביומיים הראשונים. אני מעריך שקיימות 2 השלכות אפשריות מבחינתה לשבוע הזה: כתיבת רומן, או פציחה במסע רצח סדרתי של שענים.
אלו קורותיה, המבוססות באופן חופשי על תרגום ז’בוטינסקי ל"העורב" האלמותי של אדגר אלן פו.

הוא והיא #14

Sun, 03 Jul 2016 14:06:20 +0000

הוא: אני לא מאמין!

היא: מה קרה?

הוא: אני פשוט לא מאמין!

היא: אלוהים אדירים, מה קרה?

הוא: תראי את זה!

היא: את מה?!

הוא: את זה!

באדיבות “מדע גדול בקטנה”

(פאוזה)

היא: אתה רציני? לא ידעת את זה?

הוא: מה, את ידעת?

היא: ברור, כולם יודעים.

הוא: ממתי?!

היא: מתמיד.

הוא: והסתירו ממני?!

היא: ברור. זה לא כזה קשה. יש הרבה דברים שאתה לא יודע.

הקול הפנימי

Sat, 18 Jun 2016 06:30:55 +0000

המזרקה המכוערת ניצבה על במת מוגבהת והשקיפה על שני הרחובות הראשיים שהצטלבו מתחתיה. דומה כי הרעש שבקע מהרחוב הסואן, אפוף העשן, התאמץ להסתירה מהעולם. ועדיין, עמדה המזרקה, מתריסה בפני...

יאללה, הרדמת אותי.

רגע... מי אמר את זה?

אני, אני אמרתי את זה. אולי תכתוב משהו אחר? הסיפור הזה לא הולך להשתפר.

אבל...

אמרתי שהסיפור הזה לא הולך להשתפר, כמו זה שהתחלת לפניו וזה שאתה הולך לכתוב אחריו. מהשולחן של העורך ישר למגרסה.

הוא והיא #13

Tue, 17 May 2016 08:00:03 +0000

הוא: מאמי, אני צריך להתייעץ איתך.

היא: לא עכשיו, אני בשיחת ניחומים. חברה שלי במשבר.

הוא: מצויין, אז יש לך זמן בשבילי.

היא: היא נפרדה מחבר שלה, דביל.

הוא: אז תראי, הסתיימה הסדנה.

היא: אף פעם לא הסבירו לך את החשיבות של ניחום חברה אחרי פרידה?

הוא: את חושבת שקבוצת כתיבה תתאים לי? אני ממש מתלבט בין קבוצה לכתיבה סולו.

היא: סולו. הממ… סולו… כן, זה כמו שהאן סולו ינחם את לוק על אובדן היד שלו. הנה, זה החשיבות זה של ניחום חברה!

הוא והיא #12

Sat, 07 May 2016 07:27:18 +0000

היא: תגיד, איפה אתה רוצה שניקח צימר – ירושלים או רמת הגולן?

הוא: בשבילי רמת הגולן. אני אוהב את כל הישובים הקטנים האלה שם.

היא: יופי, כמו תימרות עשן!

הוא: תימרות עשן זה מקום דמיוני, מאמי.

היא: אה. באסה.

הוא: אבל יש ב"אגם הצללים" הרבה אזכורים למקומות אמתיים ברמת הגולן.

היא: מצוין, אז תבקש המלצות מרוני.

הוא: עזבי אותך. בטח היא תמליץ לי על איזה צימר שנמצא בקרבה מינימאלית לאיזה בית קברות שקבורה שם רחל המשוררת.

רסיסים מעולמות 2016

Fri, 29 Apr 2016 05:40:17 +0000

כנס! עולמות! מפגשים! גיקים!

אלה היו המילים שזעקתי בחודשים האחרונים ללא הפסק, עד שמלכת היופי זרקה אותי מהבית. מטבע הדברים נותרתי בחוסר מעש ולכן לא הייתה לי ברירה אלא פשוט ללכת ל"עולמות", הידוע למעשה כאחד משני כנסי הגיקים המרכזיים בחוה"מ פסח (השני הוא, כמובן, “ביגור” העוסק במשחקי תפקידים). אז הלכתי, לאחר שהובטח לי כי הורחקו משם אורחים לא רצויים. להלן רשמיי מכמה וכמה חוויות בכנס.

חם

אז הדבר הראשון ששמתי לב אליו ביום הראשון של הכנס, היה החום הבלתי נסבל (כ-38 מעלות צלסיוס). העובדה שבחרתי, מכל החולצות שבעולם, דווקא את חולצת "משחקי הכס", שהסלוגן Winter is Coming חקוק עליה, הייתה בעוכריי וזכיתי לקריאות ביניים משועשעות מכמה וכמה מכרים שפגשתי שם. כן, רבותיי, אני מודע לאירוניה, אבל במחילה מכם: זו חולצת הכנסים שלי. אני לובש אותה בערך 2-3 פעמים בשנה. גם לי מותר ליהנות ממנה מדי פעם… מה, לא? עכשיו אתם סתם רעים.

ישרא-כנס

Tue, 12 Apr 2016 22:10:47 +0000

תזכורת: אז… פגשתם כבר את ישראמן?

- קראת לי, קמב"ץ?

- כנס, ישראמן.

- מה העניין?

- בקצרה: אתה מורחק מעולמות.

- מה זה?!

- לצמיתות.

- השתגעת?! איזה מין כנס מדע בדיוני זה אם גיבור העל הישראלי לא מאבטח אותו?

- קיבלתי עליך תלונה חריפה מהאגודה אחרי אייקון והם לא רוצים שתאבטח יותר אף אירוע, אף פעם.

- שטינקרים מסריחים.

- סליחה?

- אה… אמרתי שכנראה חלה טעות מצערת והייתי רוצה ליישר את ההדורים.

הוא והיא #11

Sat, 26 Mar 2016 14:12:01 +0000

אזהרת ספויילר לסיום של “אנטרפרייז”

הוא: מאמי, מה את עושה עכשיו?

היא: כותבת הצעה לתזה. זה יהיה בנושא…

הוא: מצוין, אז אם את לא עושה משהו חשוב, אני צריך להתייעץ איתך בדחיפות.

היא: הצעה. לתזה.

הוא: אני חייב לעדכן אותך בנושא קריטי.

היא: אם זה הולך להיות משהו מטופש כמו סטאר וורס, או צ’יט ליסט, או…

הוא: ראיתי "הכוח מתעורר" סוף סוף ואני רוצה להוסיף את ריי לצ’יט ליסט.

היא: יש לך בגרות נפשית של אייווק.

חנות התחפושות של השטן

Wed, 23 Mar 2016 14:00:51 +0000

"תגיד לי," אמר המוכר הנלהב, “רוצה גלימה של ספיידרמן?"

הסתכלתי עליו כאילו ראיתי את קפטן ג’ק הרקנס מתפקד לבית היהודי. חנות התחפושות הזו מצאה חן בעיני פחות ופחות.

"אה.. גלימה של…"

"ספיידרמן, אחי, ספיידרמן. קומפלט עם קורים והכל. אדום, כמו בקומיקס."

לקחתי הרבה אוויר וניסיתי להסביר שלספיידרמן לא הייתה…

"אח שלי, תאמין לי שאני יודע על מה אני מדבר. גלימה זה גלימה, אורגינל. אבל אם אתה לא רוצה, עזוב, הפסד שלך. מה עם מסיכה של אנטרפרייז?"

ג'סיקה ג'ונס – יומן צפייה

Tue, 08 Mar 2016 15:00:33 +0000

(ספוילרים!)

פרק ראשון

הוא: שיט! שיט!
היא: רואה למה אסור להיכנס למעלית?

פרק שני

הוא: שיט! שיט!
היא: רואה למה לא לתרום כליה? או שתיים?
הוא: שיט!!!
היא: תגיד, אתה חושב שככה הוא היה שולט בטארדיס?

פרק שלישי

הוא: לא-לא-לא-שיט, מה את עושה?! אל תפתחי לו את הדלת, אל…!
היא: עזוב, לא משנה כבר.

פרק רביעי

היא: ואו, איזו הפתעה. מי היה מאמין שלשכן המטורלל והנרקומן יש מה להסתיר. זה ממש…
הוא: לא-לא-שיט-טריש-לא-לפתוח-את-הדלת-זה-מלכ… אה, לא משנה, הסתדרת כבר.

הקומיסר של נרניה

Thu, 03 Mar 2016 09:10:45 +0000

את הקריקטורה המקסימה בכותרת צייר אורי פינק עבור “מעריב”.

אזהרת ספוילרים ל"אגם הצללים".

“צאו מהמחבוא שלכן!” שאג הקומיסר המתוסכל. הוא שנא מחבואים, תופסת ובאופן כללי כל משחק ילדים מקובל.

שתי התאומות הגינג’יות המפוחדות יצאו ממחבואם שהיה מאחורי דולמן מדבר.

“קודם כל,” פתח הקומיסר הנרגן, “מה זה הדבר הזה דולמן מדבר?”

“הוא לא מדבר,” ניסתה יערה להסביר, “הוא שר.”

“השירה שלו פשוט לא מוצלחת במיוחד.” מיהרה תמר להגן על כבודם של כל הדולמנים באשר הם.

ישראמן וההשגחה העליונה

Fri, 19 Feb 2016 16:15:40 +0000

היה לי היום עוד תאקל עם משגיח הכשרות של היחידה. הוא באמת מתחיל לעלות לי על העצבים.

אני אפילו רועד עכשיו כשאני כותב את זה ביומן. ושלא תחשבו שזה קל לי העניין הזה, לנהל יומן. אבל הקב"ן הנודניק הזה, שהצמידו לי כדי שאנסה לשלוט בכעסים, מתעקש. בסוף הסכמתי, אחרי שתפסתי אותו בחגורה והעפתי אותו כמו רוגטקה לקיבינימט.

הקיצר, איפה הייתי? אה, נכון – רבתי עם המשגיח כשרות. החליט שאני צריך להניח תפילין בבקרים. אמר שאני סמל לאומי ושאני צריך לשמש דוגמא. רצה לשדר את זה בערוץ 20 כל בוקר. אמרתי לו שלפחות ישדר את זה בערוץ 1, איפה שאף אחד לא רואה, אבל הוא התעקש ואמר שהוא נותן את ההוראות כאן ושאני צריך להיזהר לפני שהוא ישלול לי את רשיון הטיס. הוא התחיל להגיד אחרי זה עוד משהו, אבל לא כל כך הבנתי אותו כי זה היה בזמן שתפסתי אותו עם התפילין והעפתי אותו כמו רוגטקה לקיבינימט.

אספן הסלפי

Sat, 13 Feb 2016 22:17:08 +0000

בשב"ס הם קוראים לי “האספן”.

אני אוסף אותם, אחד אחד. תאמינו לי, אחלה מדינה יש לנו שנותנת יד חופשית לתחביבו של כל אדם. ככה צריך. תמיד אמרתי שזו מדינה מתוקנת.

למה רק פה, מכל המדינות בעולם, יש הזדמנות לסוהר ותיק לאסוף סלפים של סלבריטיס.

כולם עברו אצלי. מסודרים אצלי באלבום, כמו חיילים, עם הפרצוף החמוץ הזה, שמקבלים אחרי שמבינים שהפרצוף הקודם של זכות השתיקה כבר לא רלוונטי.

דרעי תופס אצלי מקום של כבוד. איך שנכנס ישר אמר לי שזה ענין עדתי. אמרתי לו, רגע אחרי שתפסתי איתו סלפי, שהוא צריך להחליף תקליט ושלא כדאי לו לדבר ככה אחרי השיחרור. “בחיאת מכלוף,” אמרתי לו, “איזה מעסיק אתה מכיר שמסכים לשמוע לכלוך על המעביד הקודם? תחשוב הלאה, מה תעשה כשתצא מכאן? הרי בחיים לא תוכל לחזור לאיפה שהיית, בחיים!”

המדריך לרוצח האדיב

Wed, 10 Feb 2016 10:06:41 +0000

אזרח מודאג: הלו, משטרה?

משטרה: כן.

אזרח מודאג: שלום, רציתי לדווח בהקדם האפשרי על הרצח אותו אני עומד לבצע.

משטרה: כן הבנ… סליחה?

אזרח מודאג: זה בסדר, סלחתי.

משטרה: רגע אחד… אדוני עומד לבצע רצח?

אזרח מודאג: בוודאי, וכמו כל אזרח אחראי אני מדווח. חוק זה חוק.

משטרה: זו בדיחה?

אזרח מודאג: חס ושלום. אני לא מתבדח לעולם על עיסוקי.

משטרה: אתה עשית את זה יותר מפעם אחת?

אזרח מודאג: בוודאי, למה לקטוע רצף הצלחות? כשהולך אז הולך, ככה אבא שלי תמיד היה אומר.

הוא והיא #10

Fri, 05 Feb 2016 09:12:55 +0000

הוא: מאמי, את לא מאמינה.

היא: מה קרה?

הוא: זה נורא מה שהולך פה. נחצה קו אדום. אפוקליפסה, מבינה? א-פ-ו-ק-ל…

היא: כן, אני יודעת איך מאייתים את זה.

הוא: בקיצר, שיתפתי עוד פוסט של זהבה גלאון…

היא: כן…?

הוא: והיא עשתה לי לייק.

היא: ואו… אתה צוחק עלי.

הוא: וזו כבר פעם שנייה ברציפות שזה קורה. את מבינה מה הולך פה?

היא: בטח שאני מבינה מה הולך פה!

הוא: באמת?

הוא והיא #9

Tue, 02 Feb 2016 14:48:18 +0000

(פורסם במקור בפייסבוק)

הוא: (ממרר בבכי)
היא: מה קרה?
הוא: אל תשאלי…
היא: מה, מה יש?!
הוא: שירות הענן שלנו… סוגר בראשון למאי! לא יהיו גיבויים בענן יותר! לעולם! לאף אחד!
היא: אה… וזה חמור?
הוא: (סניף) מאיפה אני אמצא עוד שירות כזה, עם קליינט נוח שגם עובד על לינוקס, כי בעלך משוגע והחליט לשים לינוקס על הלפטופ שלו?
היא: וואללה…
הוא: (סניף סניף) עד שהתרגלתי כבר…
היא: אני מבינה למה אתה מתכוון.
הוא: באמת?
היא: כן, זה כמו שלנשים מפסיקים לייצר את השמפו שהם אוהבות, ואז הן צריכות לחפש חדש.
(פאוזה)
הוא: יודעת משהו? גיבוי בענן זה השמפו של הגיקים.
היא: לגמרי.

המדריך לאם הגיקית

Sat, 23 Jan 2016 03:12:19 +0000

משפטי מחץ חשובים לכל אם גיקית-חובבת כנסים, הנדרשים על מנת להכניס את הילדים למשמעת. ויפה שעה קודם.

דרך אגב, מלכת היופי מבקשת למסור כי אין לה שום קשר לבלוג, ולי אין שום קשר לגידול ילדים.

נסיעה

ילדים! תתארגנו ותארזו תיק, ההורים האמיתיים שלכם באים עוד חצי שעה לקחת אתכם בחזרה לאוגנדה.

בילוי

ילדים! תתארגנו ותתלבשו יפה. הולכים לסימטת דיאגון. אימא מוכרת אתכם.

תחרות

ילדים! תכירו: זה אניאנג. הוא יתום. והוא מקוריאה. בחרתי אותו מקטלוג. והוא יותר טוב מכם בכל קריטריון אפשרי.

הוא והיא #8

Tue, 19 Jan 2016 22:34:07 +0000

הוא: מאמי, קראת מה כתבתי לבלוג של היצ’קוקולוגית?

היא: לבלוג של מי?

הוא: ה-י-צ’-ק-ו-ק-ו…

היא: עזוב, יותר מדי אותיות.

הוא: התכוונת שזה ארוך מדי?

היא: אל תחמיא לעצמך.

הוא: בקיצר, כתבתי שם על אהבתי לסרטי היצ’קוק.

היא: אוי ואבוי, זה ההוא עם הגופות?

הוא: לא רק גופות, יש גם בלונדיניות. לפעמים הוא גם אוהב לשלב בין השניים.

היא: כן, חששתי מהמשפט הזה.

הוא: יופי, אז עכשיו אחרי שהתקדמנו בנושא הזה…

היא: לא התקדמנו לשום מקום ואתה מפריע לי.

מחלקת הגוויה

Fri, 15 Jan 2016 16:55:50 +0000

יוסף ניסה לזהות את הגופה של אביו, אבל לא הצליח (בעיקר כי זו לא הייתה הגופה של אביו).

חוץ מזה הכל כבר היה מתוקתק: בית העלמין, המשפחה בחוץ, הקור המקפיא, גיסו, משה, שעמד בפינה חדר הטהרה (בשביל הסולידריות) ועובד החברה קדישא המסור שעמד אתו ליד הגופה ונזף באשתו בסלולרי על זה שהיא מתקשרת אליו באמצע העבודה. “תתקשרי בקדיש פעם הבאה, כשאני יכול לענות ואף אחד לא ישים לב."

יוסף כחכח בגרונו. משה השיב בכחכוח משלו (בשביל הסולידריות) ואיש החברה קדישא (שאיני יודע מה שמו, אז פשוט אקרא לו "קדיש” במלעיל) כחכח אף הוא, אך לא בשביל הסולידריות אלא כדי לפלוט מוכטה.

ישרא-שנור

Tue, 12 Jan 2016 12:19:02 +0000

(צלצול טלפון)

- הלו?

- שלום, מאיר?

- כן, מי מדבר?

- ‏שלום, ‏שמי ישראמן. אני משרת כ…

- סליחה?

- נו, אל תפריע לי, גם ככה אני אני שונא להקריא.

- רגע, אבל…

- אתה עדיין מפריע.

- אני פשוט חושב שיש פה טע…

- מפריע. עדיין. עברית אתה מבין?

- טוב, בוא נשמע.

- שלום, ‏שמי ישראמן. אני משרת כ… אה, רגע, הקראתי את זה כבר. רואה מה קורה כשאתה מפריע?

ישראמן והמים הכבדים

Mon, 11 Jan 2016 08:09:03 +0000

עוד טקסט מסדנה. תזכורת: כבר הכרתם את ישראמן?

ניסיתי לעוף ישר לתוך המשרד של הקמב"ץ, אבל נתקעתי במשקוף. לעזאזל, עוד לא השתלטתי על הנחיתות. שלא לדבר על זה שהקמב"ץ ייכנס בי על שעוד פעם שרטתי לו את הכניסה למשרד שלו. "גם ככה המשרד נראה מגעיל," הוא נזף בי בפעם האחרונה, "אני לא צריך שתכער לי אותו יותר."

נכנסתי פנימה.

"היי דלית, מה המצ..." דלית דיפדפה בפייסבוק, כרגיל, לא הסתכלה עלי אפילו וישר סימנה לי עם היד להיכנס אליו. קיבינימט, לפחות תעיפי עלי מבט. אני גיבור העל הלאומי שלך, תכבדי אותי! מה אני, ראש הממשלה?

הוא והיא #7

Sat, 09 Jan 2016 08:56:21 +0000

הוא: מאמי, כתבתי משהו חדש, רוצה לקרוא?

היא: לא.

הוא: ננסה שוב: כתבתי משהו קצר, רוצה לקרוא?

היא: אה אוקיי!

הוא: “האיש האחרון בעולם יצר שיבוט כדי שיארח לו לחברה…"

היא: כן…

הוא: “…ואז נרצח על ידו כי הוא היה פסיכוטי."

היא: סליחה?

הוא: מה את אומרת?

היא: מה זה היה עכשיו?

הוא: הסיפורונים האלה נורא באופנה עכשיו.

היא: זה היה די מחורבן הסיפורון שלך.

הוא: מה פתאום? זה…

היא: מחורבן.

ישראמן

Wed, 06 Jan 2016 06:58:46 +0000

עוד טקסט מסדנה. במקרה שלפנינו, המשימה היתה לכתוב יומן של דמות. החוקים היו ברורים: לכתוב כל יום, 5 דקות על השעון ולא להפסיק. אני מודה שמעט ייפיתי וליטשתי לפני שהעליתי לכאן.
ההשראה ל"טקסט בהפרעה" הזה הוא סיפורו המצוין של גיא בוסקו "מלדרה מוטרדת", המופיע במהדורת 2015 של "היה יהיה". מדובר בסיפור מבריק אודות גיבורת על, עטוף באמירה סאטירית הנטועה עמוק במציאות הישראלית בתוספת טוויסט מטורף בסוף.
התמונה למעלה לקוחה מהאתר של האמן הזה - בחור בשם Andreas Englund. יש לו ליין שלם של תמונות המציגות גיבור-על בצורה מקורית: "גיבור העל הלא מושלם" (The Not-So-Perfect Super Hero). מומלץ מאוד! הנה מדגם מייצג.

הוא והיא #6

Mon, 04 Jan 2016 07:44:58 +0000

(פורסם במקור בפייסבוק בשינויים קלים)

היא: מאמי, אתה צריך להיות יותר מסודר. יש הרבה אנשים שנכנסים לבית כשאנחנו לא כאן, ויכול להיות בלאגן אם דברים לא במקום.

הוא: מי נכנס?

היא: העוזרת, הבייביסיטר, המאמנת כלבים…

הוא: יש לי רעיון!

היא: אוי ואבוי.

הוא: נמפה את הבית לפי אזורים מורשים ולא מורשים עבור כל אחד מהפולשים!

היא: הם לא פול…

הוא: במידה ופולש כלשהו…

היא: אלוהים, הם לא פול…

הוא: …ינסה להיכנס לאזור אליו הוא לא מורשה, הוא יזוהה באמצעות מערכת זיהוי ביומטרי שתפעיל מלכודת ממנה לא יצא חי. כך נשיג שליטה מוחלטת במבצר שלנו!

הקסם הראשון שלי

Tue, 29 Dec 2015 07:17:53 +0000

במסגרת פינתנו החדשה “שיט שכותבים בסדנת כתיבה”, אני מתכבד להעלות קטע נוסף. נושא הקטע שהתבקשנו לכתוב: “הקסם הראשון שלי היה…”.
תהנו!

הקסם הראשון שלי היה כשגרמתי למעיים של שימי להיתקע לו בגרון עד שהוא הקיא אותם החוצה. זה היה דווקא די מגניב. זה קרה מייד לאחר שהוא שוב ניסה להזמין אותי אליו הביתה כשאישתו לא נמצאת, ורגע לפני שהוא ניסה שוב להתחכך בי אחרי שאמרתי "לא".

הכל בזכות סבתא. תמיד היא היתה אומרת לי שיש משהו בבנות של המשפחה שלנו, אבל אף פעם לא הקשבתי. ביננו, היא תמיד היתה פסיכית. זה בדיוק מה שסבא צרח כשלקחו אותו למוסד, ואם הוא צרח את זה כל כך חזק עד שהיה צריך לסמם אותו 12 שעות ביום, כנראה שהוא ידע על מה הוא מדבר.

שיט שכותבים בסדנת כתיבה

Sun, 27 Dec 2015 07:38:36 +0000

בימים אלה, כפי שכבר הבנתם, אני מקיז דם בסדנת כתיבה יחד עם עוד 6 כותבים. כולנו ביחד אומללים, אך אופטימיים.

הסתבר לי לאחרונה, כי הבלוג הוא במה לא רעה לפרסם מדי פעם את הטקסטים שיוצא לי לכתוב שם. מעין מסגרת לא מחייבת לטקסט לא מחייב.

הגדרתי לעצמי כלל פשוט: לפרסם את הטקסט כפי שנכתב, בלי שיפוצים (אלא אם כן אמרתי אחרת). ייתכנו שגיאות ניסוח או כתיב.

תמיד תזכרו: הטקסטים הנכתבים בסדנת כתיבה הם… ובכן… לא נעים לומר… לא משהו. הסיבה היא פשוטה: יש לך כ-20 דקות לכתוב טקסט כלשהו. נותנים לך רעיון או תמה כלשהי ועכשיו מצופה שתרוץ איתו. האילתור הכפוי מאלץ אותך להפעיל את התאים האפורים ביתר שאת. ומדי פעם - יש אפילו ניצוצות. אל תדאגו, לא אצלי. הגזמתם.

רסיסים ממאורות 2015

Sat, 12 Dec 2015 10:55:32 +0000

עוד חנוכה, עוד “מאורות”.

סתם, על מי אני מנסה לעבוד? זו פעם ראשונה שלי במאורות. איכשהו הצלחתי לפספס אותו שנה אחרי שנה. לא עוד. השנה אפילו הייתי חרוץ והצלחתי לתרום סיפור לפרויקט הסיפורים של הכנס! כבוד!

דרך אגב, בפוסט זה כללתי התייחסות פרטנית לכל אחד ואחד מהסיפורים שהוגשו לפרויקט. נושא הכנס (והפרויקט) השנה: “קץ הילדות” (על שם ספרו הקלאסי של ארתור סי קלארק).

ירושלים

הכנס נערך מדי שנה בירושלים. ירושלים, על פי מה שידוע למדע כיום, אינה באמת קיימת. זהו מקום ערטילאי לחלוטין, המצוי אי שם על מישור מטאפיזי הממוקם בין השטח בו חי (או מת) החתול של שרדינגר, ומרחב המחייה של ברווזים עיתונאים, הידוע כ"חדשות ערוץ 2". בקיצר, גורנישט אחד גדול.

בן כלאיים (סיפור)

Wed, 02 Dec 2015 08:06:57 +0000

פורסם במסגרת פרויקט הסיפורים של “מאורות 2015”, ועוסק בבריונות בית ספרית ופשעי שנאה

על כתיבה ומזוכיזם

Fri, 06 Nov 2015 06:42:09 +0000

אז החלטת להרוס לעצמך את החיים. כלומר, ללכת לסדנת כתיבה. אנחנו גאים בך. קבל לחיצת יד כנה, חיבוק ועו"ד טוב המתמחה בצוואות ופתיחת כספות לאחר התאבדויות מסתוריות.

בואו נצא מנקודת הנחה שבאמת אין עם מי לדבר. החלטת וזהו. השד יודע למה, אבל זה המצב. החלטת להיכנס למשימת הקזת הדם העצמית הנקראת “כתיבה יוצרת”.

המוטו שלי הוא כזה: אם כבר הגעת ברוב טמטומך לחתונה האדומה, לפחות תשתה משהו. קבל מספר מושגי יסוד לגבי סדנאות כתיבה, כתיבה בכלל ושאר מרעין ובישין.

בדרך לחנך את הילדים עוצרים בטאטואין

Wed, 21 Oct 2015 05:46:18 +0000

הוא

הכל התחיל כשעבדתי בבית (בעיקר שיחקתי בסמרטפון) ונתקלתי בפוסט ממש חשוב (על יודה).

הגמדה הייתה בקרבת מקום ולפתע המילים הנפלאות ביותר בגלקסיה יצאו מפיה: “אבא, מה זו הבובה הזאת?”

הייתי בשוק. זו הזדמנות של פעם בחיים להציל את נשמתה לפני שאני מאבד אותה לנסיכה סופיה לנצח.

“מתוקה, זה יודה. והוא מאוד חכם.”

“אבל מה הוא עושה?”

“הוא מלמד את הנסיך לוק להיות גיבור!” היא בעולם של נסיכים ונסיכות, הייתי חייב לתקוף עם אוצר המילים הנכון.

הוא והיא #5

Mon, 12 Oct 2015 11:23:26 +0000

היא: מאמי, אתה פנוי?

הוא: לא ממש, קצת עסוק.

היא: אני צריכה שתכסח את הדשא.

הוא: לא עכשיו, אני ממש עסוק.

היא: מה אתה עושה? אויש, נו באמת, עוד פעם “הוא והיא”? חשבתי שגמרנו עם זה!

הוא: סורי… זה מה יש. כשאין רעיונות תמיד חוזרים למה שמכירים. חוץ מזה, זה עושה הרגשה טובה.

היא: וזה יותר חשוב מלכסח את הדשא?

הוא: היי, זה עניין רציני! סלף רפרנסינג זה משהו שאסור לזלזל בו!

אז איפה המכונה, קיבינימט?

Sat, 10 Oct 2015 14:20:27 +0000

את שרגא פגשתי כשהוא הופיע אצלי בתוך פח האשפה. על אמת.

יצאתי החוצה להוציא את הזבל, ואיך שפתחתי את הפח שמעתי אותו צורח: “חכה רגע, אל תזרוק עלי את הז…” ובדיוק בנקודה זו זרקתי עליו את הזבל.

הקיצר, אחרי שהוצאתי את השקית (אלוהים ישמור מה שהילדים שלנו מוכנים לאכול) הצצתי פנימה לפח. שרגא הוא אדם נמוך קומה ולא מרשים במיוחד, שאיכשהו הצליח לדחוס עצמו לפח זבל.

“אני לא נמוך, ותמחק את זה!” המשיך לצרוח עלי.

רסיסים מאייקון 2015

Tue, 06 Oct 2015 08:05:52 +0000

עוד מושב של כנס הגיקים הלאומי, הידוע כ“אייקון”, הסתיים השבוע. כמו שחפרתי בעבר, השנה הכנס היה בעל משמעות מיוחדת עבורי. אולי זו הסיבה שהשנה החלטתי לנסות למצותו עד תום, ולכן את שלושת ימי הפסטיבל ביליתי בנסיון נואש למקסם כמה שיותר אירועים, באופן שהשאיר אותי מותש מהרגיל. החום והלחות באשכול לא היטיבו עימי (וכפי הנראה, גם לא עם שאר המבקרים הנלהבים בכנס). בעתיד, אגב, הזכירו לי בבקשה לא להירשם לסדנת כתיבה המתקיימת בשעה 20:00 (ביום הראשון של הכנס). לא הייתי במיטבי ונענשתי קשות על ידי המנחה הקשוחה עד מאוד. אל תסתבכו עם רוני גלבפיש.

מה גורם לזה?

Fri, 25 Sep 2015 13:08:07 +0000

זה מתחיל משאלה תמימה בפורום. או מחקר חדש. וזה במקרה הטוב.

כי לפעמים זה יכול להתחיל משמועה שמישהי שמעה מהשכנה של בת דודה שהייתה עם גיסתה בצבא, שיצאה פעמיים עם רופא אף-אוזן-גרון, שברור שהוא מבין בזה דבר אחד או שניים, הוא הרי דוקטור ושלא יספרו לה סיפורים.

זה יכול להתחיל גם מכתבה בעיתון של המדינה. או העיתון של אלה שחושבים שהם המדינה. או העיתון של אלה שכותבים רק כדי שלאלה מהעיתון של המדינה יצאו העיניים. או העיתון שבכלל כותב לאלה שלא יודעים לקרוא, אז מה זה משנה מה הוא כותב. את הכתבה יכתוב אחד שהוגדר לפני 5 דקות כ"ככתבנו לענייני בריאות/מדע/טכנולוגיה" רק בגלל שההוא שהיה הכתב עד עכשיו ננעל בשירותים, והמפתחות אצל הג’ינג’י. הג’ינג’י כבר לא עובד בעיתון. הוא עובד עכשיו בעיתון של ההוא שפעם היה בעיתון של המדינה ועכשיו הוא בעיתון שעוטפים איתו דגים, למה הנייר שלו פחות מחוספס ויותר טעים.

משותקת (סיפור)

Mon, 07 Sep 2015 05:57:15 +0000

סיפורי הראשון שהתקבל לפרסום, והופיע במקור בקובץ “היה יהיה 2015”. שולמית היא אם חד הורית לילדה שנפצעה קשה בתאונת דרכים והפכה משותקת, הניצבת מול דילמה קשה

הוא והיא #4

Fri, 28 Aug 2015 05:32:33 +0000

הוא: מאמי! בואי, בואי תראי!

היא: או, סוף סוף חזרת עם הצעצוע לילדי… אימא’לה!

הוא: מדהים, נכון?!

היא: מה זה. הדבר הזה.

הוא: מדהים שהצלחתי להשיג את זה, הא?

היא: מה זה… הדבר הזה.

הוא: זה מקורי, את מאמינה? לא סיני ולא בטיח!

היא: אתה לוקח את זה עכשיו בחזרה לחנות.

הוא: מאמי, זה לא הזמן לבדיחות. עכשיו תראי כאן…

היא: אתה. לוקח. את זה. עכשיו. בחזרה. לחנות. ומבקש. את כל. הכסף. בחזרה.

הוא והיא #3 ("הוא, היא והוגו")

Tue, 25 Aug 2015 05:42:54 +0000

היא: מאמי…

הוא: כן?

היא: מה אתה עושה?

הוא: על הלפטופ… הלינוקס עושה לי בעיות.

היא: חשבתי על משהו…

הוא: לא יודע איך לתפעל את ה-GNOME הזה.

היא: הילדים הלכו לישון מוקדם היום…

הוא: מישהו יודע איך עושים אייקונים על השולחן עבודה פה?

מילון הספקטרום הגדול

Thu, 20 Aug 2015 09:48:35 +0000

בואו נודה בזה: מי באמת רוצה לבלות עם הילד שלו כל היום? מיהו אותו אדם מוזר בעל סיבולת אינסופית, המוכן להיות יממה רצופה עם צאצאו?

יש לנו בבית סימן מוסכם: אם אנחנו לא רוצים למכור את הילדים ב-ebay לפחות פעמיים ביום - כנראה שהם פשוט חולים. אני, למשל, תמיד אהבתי לדמיין את הגמד והגמדה כוולוסירפטורים מפארק היורה - חכמים, פועלים בצוותים ויודעים לפתוח דלתות.

כאשר אתה הורה לילד על הרצף האוטיסטי (תגידו, אתם תתעצבנו אם אכתוב “אויטיסטי”? כי אני עושה כל הזמן את אותה שגיאת כתיב, ונראה שזה דווקא יכול להתאים) אזי בנוסף לכושר סיבולת, אתה נאלץ לפתח כישורים להבנת ופיתוח קודים.

משחקי הלייפסטייל

Tue, 18 Aug 2015 05:10:50 +0000

(הערה: במסגרת ניקוי אורוות, נכתב פוסט זה לאחר חיטוט ברשומות ה-Google Keep ושעשוע ממה שמצאתי שם)

ידידתי משכבר הימים, אריאלה גויכמן, מתעניינת רבות באופנה, היסטוריה ויחסי הגומלין ביניהן.

יום בהיר אחד, היא מפרסמת בפייסבוק את התחינה הבאה:

לכל מי שקרא את “משחקי הכס” בעברית, שתי שאלות דחופות: איך קוראים לארץ שמשתרעת מעבר לחומה, ואיך קוראים ל white walkers בעברית?

תאמינו או לא זה קשור לכתבת אופנה שאני עומדת להגיש 🙂

כמו כל אדם מן היישוב שאלתי את עצמי מייד: כתבת אופנה? על משחקי הכס? WTF? מסתבר שהיא באמת הכינה כתבה למגזין אופנה (כאן), אשר עסקה בחזרתם של ימי הביניים לאופנה העכשווית.

תום (סיפור)

Sat, 15 Aug 2015 09:42:02 +0000

נכתב במסגרת סדנת הכתיבה של רוני גלבפיש ופורסם לבסוף בבלוג זה. הסיפור עוסק בגידול ילד על הרצף האוטיסטי ומבוסס על חוויית ההורות שלנו, ונכתב זמן מה לאחר שבננו אובחן על הרצף האוטיסטי. בניגוד לשאר, זהו אינו סיפור מהז’אנר הספקולטיבי

עוד רסיסים מאיטליה

Wed, 12 Aug 2015 12:24:21 +0000

(בהמשך לפוסט הקודם אודות חופשתינו בארץ המגף)

הוא, גמדה ומדוזה

גמדה: אבא, אני לא נכנסת למים! אני מפחדת שיגיעו מדוזות!

הוא: אל תדאגי, מתוקה, זה לא יקרה. הן יודעות כמה יקר פה.

הוא, היא ושופט

הוא: מאמי, אני צריך שנייה ללכת.

היא: אתה לא הולך לאף מקום. אין מצב שאני משתלטת על הגמדים לבדי.

הוא: אז מה אני אעשה?

היא: במים.

הוא: ומה אני אגיד לשופט?

היא: צודק, אולי זה באמת לא רעיון כל כך טוב.

רסיסים מאיטליה

Sun, 09 Aug 2015 14:43:59 +0000

הערה מנהלתית

אם תלחצו על התפריט למעלה (אייקון שלושת הפסים מצד ימין) תראו שבצד שמאל התווספה אפשרות להירשם לעדכונים לבלוג במייל. סליחה שרק עכשיו נזכרתי…

אז הגענו

אז הגענו לעיר נופש איטלקית שנקראת ביביונה, המרוחקת כשעה מונציה. אף לא ישראלי אחד, שזה כבר טוב.

מה יש לעשות פה? בריכה, ים ולהתלונן על החום. יש הרבה חנויות לתיירים, בתי קפה לתיירים, מסעדות לתיירים וגלידריות. גם הן לתיירים. גלידה מצוינת, באמת. וקרה. אם מקרבים את הגלידה לאוזן, אפשר לשמוע אותה מתלוננת על החום. “בחייאת, אח שלי, תאכל אותי מהר, תגמור את זה כבר. לא בא לי לסבול.”

הוא והיא #2

Wed, 05 Aug 2015 16:26:34 +0000

הוא: בואי נראה “דולהאוס”.

היא: אני לא רואה איתך “דולהאוס” עוד פעם.

הוא: כולה שתי עונות קצרות.

היא: אני. לא. רואה. איתך. “דולהאוס”. עוד. פעם.

הוא: אז אולי באפי?

היא: אני לא רואה איתך באפי, עוף מפה!

הוא: טוב, הלכתי לקרוא.

היא: מה אתה קורא?

הוא: תסריטים של “דולהאוס”.

היא: מה קורה באמת עם הכרטיס שאתה פותח לי באשלי מדיסון?

הוא: אני קורא “היה יהיה”. יוצאת מהדורה חדשה עוד מעט, ואני קורא בינתיים מהדורות ישנות.

הוא והיא

Fri, 31 Jul 2015 20:42:59 +0000

הוא: תגידי, מאמי…

היא: מה?

הוא: אני יכול לשאול אותך משהו?

היא: זה דחוף? צריך להשכיב את הילדים לישון.

הוא: זה ממש חשוב.

היא: אתה יודע מה השעה?

הוא: כן, אבל אני לא רואה איך זה קשור.

היא: טוב נו, תשאל כבר.

הוא: בטוחה?

היא: החלטת לשגע אותי?

הוא: אז תקשיבי… ב"בבילון 5"…

היא: אוי, אלוהים.

הוא: איך קראו להוא עם התספורת המצחיקה?

היא: לונדו, נודניק, ושאלת אותי את זה כבר אלף פעם.

אז מה הולך פה?

Thu, 30 Jul 2015 20:54:28 +0000

ראשיתו של הבלוג הזה, כמו הרבה דברים טובים בחיים, נעוצה בסדנת כתיבה מקסימה שהשתתפתי בה. שם באמת התחלתי לסגל הרגלי כתיבה שונים ומשונים ואפילו לסיים כמה סיפורים (משונים אף הם - אל תשאלו).

לאחרונה, לאחר כתיבת סיפור אשר נדחה וקיבל תגובות טובות פחות מהמצופה, נזכרתי בעצה חשובה מאוד שמנחת הסדנה נתנה לנו בסיומה. אני מדבר כמובן על העצה לחקות את הסופר האהוב עלינו מילה במילה, לכתוב ספר שיפנה למכנה המשותף הנמוך ביותר, לשים על הכריכה תמונה של בחורה מצודדת עם בגד המכסה טפח ומגלה טפחיים, לשים באמזון ולגרוף בוכטות.

פוסט ראשון – פוסט של זעם

Tue, 28 Jul 2015 21:35:58 +0000

לא זו הדרך בה רציתי להציג עצמי, או את הבלוג.

רק אתמול גמלה בי ההחלטה לפתוח בלוג, ולפתח את הכתיבה לתחביב קצת יותר רציני ממה שהיה עד עכשיו.

הייתה לי תכנית איך לפתוח את המסע הזה - “שלום, אני נמרוד. עשיתי בחיים ככה, תכננתי לעשות דבר אחר, חשבתי על ככה וככה והנה אני פה.” אבל זה לא ייצא לפועל באופן הזה. אולי בפעם אחרת. אחרי שארגע מעט. אחרי שאוציא קיטור.