הוא: מאמי! בואי, בואי תראי! היא: או, סוף סוף חזרת עם הצעצוע לילדי… אימא'לה! הוא: מדהים, נכון?! היא: מה זה. הדבר הזה. הוא: מדהים שהצלחתי להשיג את זה, הא? היא: מה זה… הדבר הזה. הוא: זה מקורי, את מאמינה? לא סיני ולא בטיח! היא: אתה לוקח את זה עכשיו בחזרה לחנות. הוא: מאמי, זה לא הזמן לבדיחות. עכשיו תראי כאן... היא: אתה. … עוד
היא: מאמי... הוא: כן? היא: מה אתה עושה? הוא: על הלפטופ… הלינוקס עושה לי בעיות. היא: חשבתי על משהו... הוא: לא יודע איך לתפעל את ה-GNOME הזה. היא: הילדים הלכו לישון מוקדם היום... הוא: מישהו יודע איך עושים אייקונים על השולחן עבודה פה? היא: והבית שקט סוף סוף... הוא: אני כבר לא יודע למה התעקשתי לעבוד עם אובונטו. הייתי צריך … עוד
בואו נודה בזה: מי באמת רוצה לבלות עם הילד שלו כל היום? מיהו אותו אדם מוזר בעל סיבולת אינסופית, המוכן להיות יממה רצופה עם צאצאו? יש לנו בבית סימן מוסכם: אם אנחנו לא רוצים למכור את הילדים ב-ebay לפחות פעמיים ביום - כנראה שהם פשוט חולים. אני, למשל, תמיד אהבתי לדמיין את הגמד והגמדה כוולוסירפטורים מפארק היורה - חכמים, … עוד
(הערה: במסגרת ניקוי אורוות, נכתב פוסט זה לאחר חיטוט ברשומות ה-Google Keep ושעשוע ממה שמצאתי שם) ידידתי משכבר הימים, אריאלה גויכמן, מתעניינת רבות באופנה, היסטוריה ויחסי הגומלין ביניהן. יום בהיר אחד, היא מפרסמת בפייסבוק את התחינה הבאה: לכל מי שקרא את "משחקי הכס" בעברית, שתי שאלות דחופות: איך קוראים לארץ שמשתרעת … עוד- הקדמה ראשיתו של סיפור זה... בסדנה. המנחה הקשוחה עד מאוד הנחיתה עלינו דרישה מוזרה, הקובעת כי עלינו להגיש לה סיפור מדי שבוע. זה לא מוזר? לכתוב סיפורים? בסדנת כתיבה? כל שבוע? השם ישמרנו, בקצב הזה אנו עלולים לפתח הרגלי כתיבה קבועים, רחמנא לצלן! לסיכומו של עניין, הדרישה הדרקונית הכניסה אותי למצוקה. וכשאני במצוקה, אני משתדל … עוד
- (בהמשך לפוסט הקודם אודות חופשתינו בארץ המגף) הוא, גמדה ומדוזה גמדה: אבא, אני לא נכנסת למים! אני מפחדת שיגיעו מדוזות! הוא: אל תדאגי, מתוקה, זה לא יקרה. הן יודעות כמה יקר פה. הוא, היא ושופט הוא: מאמי, אני צריך שנייה ללכת. היא: אתה לא הולך לאף מקום. אין מצב שאני משתלטת על הגמדים לבדי. הוא: אז מה אני אעשה? היא: במים. הוא: … עוד