הוא: מאמי! בואי, בואי תראי! היא: או, סוף סוף חזרת עם הצעצוע לילדי… אימא'לה! הוא: מדהים, נכון?! היא: מה זה. הדבר הזה. הוא: מדהים שהצלחתי להשיג את זה, הא? היא: מה זה… הדבר הזה. הוא: זה מקורי, את מאמינה? לא סיני ולא בטיח! היא: אתה לוקח את זה עכשיו בחזרה לחנות. הוא: מאמי, זה לא הזמן לבדיחות. עכשיו תראי כאן... היא: אתה. …
היא: מאמי... הוא: כן? היא: מה אתה עושה? הוא: על הלפטופ… הלינוקס עושה לי בעיות. היא: חשבתי על משהו... הוא: לא יודע איך לתפעל את ה-GNOME הזה. היא: הילדים הלכו לישון מוקדם היום... הוא: מישהו יודע איך עושים אייקונים על השולחן עבודה פה?
בואו נודה בזה: מי באמת רוצה לבלות עם הילד שלו כל היום? מיהו אותו אדם מוזר בעל סיבולת אינסופית, המוכן להיות יממה רצופה עם צאצאו? יש לנו בבית סימן מוסכם: אם אנחנו לא רוצים למכור את הילדים ב-ebay לפחות פעמיים ביום - כנראה שהם פשוט חולים. אני, למשל, תמיד אהבתי לדמיין את הגמד והגמדה כוולוסירפטורים מפארק היורה - חכמים, …
(הערה: במסגרת ניקוי אורוות, נכתב פוסט זה לאחר חיטוט ברשומות ה-Google Keep ושעשוע ממה שמצאתי שם) ידידתי משכבר הימים, אריאלה גויכמן, מתעניינת רבות באופנה, היסטוריה ויחסי הגומלין ביניהן. יום בהיר אחד, היא מפרסמת בפייסבוק את התחינה הבאה: לכל מי שקרא את "משחקי הכס" בעברית, שתי שאלות דחופות: איך קוראים לארץ שמשתרעת …
הוא: בואי נראה "דולהאוס". היא: אני לא רואה איתך "דולהאוס" עוד פעם. הוא: כולה שתי עונות קצרות. היא: אני. לא. רואה. איתך. "דולהאוס". עוד. פעם. הוא: אז אולי באפי? היא: אני לא רואה איתך באפי, עוף מפה! הוא: טוב, הלכתי לקרוא. היא: מה אתה קורא? הוא: תסריטים של "דולהאוס". היא: מה קורה …
הוא: תגידי, מאמי… היא: מה? הוא: אני יכול לשאול אותך משהו? היא: זה דחוף? צריך להשכיב את הילדים לישון. הוא: זה ממש חשוב. היא: אתה יודע מה השעה? הוא: כן, אבל אני לא רואה איך זה קשור. היא: טוב נו, תשאל כבר. הוא: בטוחה? היא: החלטת לשגע אותי? הוא: אז תקשיבי... ב"בבילון 5"… היא: אוי, אלוהים. הוא: איך קראו להוא עם …