יוסף ניסה לזהות את הגופה של אביו, אבל לא הצליח (בעיקר כי זו לא הייתה הגופה של אביו). חוץ מזה הכל כבר היה מתוקתק: בית העלמין, המשפחה בחוץ, הקור המקפיא, גיסו, משה, שעמד בפינה חדר הטהרה (בשביל הסולידריות) ועובד החברה קדישא המסור שעמד אתו ליד הגופה ונזף באשתו בסלולרי על זה שהיא מתקשרת אליו באמצע העבודה. "תתקשרי בקדיש …

עוד טקסט מסדנה. תזכורת: כבר הכרתם את ישראמן? ניסיתי לעוף ישר לתוך המשרד של הקמב"ץ, אבל נתקעתי במשקוף. לעזאזל, עוד לא השתלטתי על הנחיתות. שלא לדבר על זה שהקמב"ץ ייכנס בי על שעוד פעם שרטתי לו את הכניסה למשרד שלו. "גם ככה המשרד נראה מגעיל," הוא נזף בי בפעם האחרונה, "אני לא צריך שתכער לי אותו יותר." נכנסתי פנימה. "היי …

הוא: מאמי, כתבתי משהו חדש, רוצה לקרוא? היא: לא. הוא: ננסה שוב: כתבתי משהו קצר, רוצה לקרוא? היא: אה אוקיי! הוא: "האיש האחרון בעולם יצר שיבוט כדי שיארח לו לחברה..." היא: כן… הוא: "...ואז נרצח על ידו כי הוא היה פסיכוטי." היא: סליחה? הוא: מה את אומרת? היא: מה זה היה עכשיו? הוא: הסיפורונים האלה נורא …

עוד טקסט מסדנה. במקרה שלפנינו, המשימה היתה לכתוב יומן של דמות. החוקים היו ברורים: לכתוב כל יום, 5 דקות על השעון ולא להפסיק. אני מודה שמעט ייפיתי וליטשתי לפני שהעליתי לכאן. ההשראה ל"טקסט בהפרעה" הזה הוא סיפורו המצוין של גיא בוסקו "מלדרה מוטרדת", המופיע במהדורת 2015 של "היה יהיה". מדובר בסיפור מבריק אודות גיבורת על, …

(פורסם במקור בפייסבוק בשינויים קלים) היא: מאמי, אתה צריך להיות יותר מסודר. יש הרבה אנשים שנכנסים לבית כשאנחנו לא כאן, ויכול להיות בלאגן אם דברים לא במקום. הוא: מי נכנס? היא: העוזרת, הבייביסיטר, המאמנת כלבים... הוא: יש לי רעיון! היא: אוי ואבוי. הוא: נמפה את הבית לפי אזורים מורשים ולא מורשים עבור כל אחד מהפולשים! היא: הם …

במסגרת פינתנו החדשה "שיט שכותבים בסדנת כתיבה", אני מתכבד להעלות קטע נוסף. נושא הקטע שהתבקשנו לכתוב: "הקסם הראשון שלי היה...". תהנו! הקסם הראשון שלי היה כשגרמתי למעיים של שימי להיתקע לו בגרון עד שהוא הקיא אותם החוצה. זה היה דווקא די מגניב. זה קרה מייד לאחר שהוא שוב ניסה להזמין אותי אליו הביתה כשאישתו …

בימים אלה, כפי שכבר הבנתם, אני מקיז דם בסדנת כתיבה יחד עם עוד 6 כותבים. כולנו ביחד אומללים, אך אופטימיים. הסתבר לי לאחרונה, כי הבלוג הוא במה לא רעה לפרסם מדי פעם את הטקסטים שיוצא לי לכתוב שם. מעין מסגרת לא מחייבת לטקסט לא מחייב. הגדרתי לעצמי כלל פשוט: לפרסם את הטקסט כפי שנכתב, בלי שיפוצים (אלא אם כן אמרתי אחרת). ייתכנו …

עוד חנוכה, עוד "מאורות". סתם, על מי אני מנסה לעבוד? זו פעם ראשונה שלי במאורות. איכשהו הצלחתי לפספס אותו שנה אחרי שנה. לא עוד. השנה אפילו הייתי חרוץ והצלחתי לתרום סיפור לפרויקט הסיפורים של הכנס! כבוד! דרך אגב, בפוסט זה כללתי התייחסות פרטנית לכל אחד ואחד מהסיפורים שהוגשו לפרויקט. נושא הכנס (והפרויקט) השנה: …

אז החלטת להרוס לעצמך את החיים. כלומר, ללכת לסדנת כתיבה. אנחנו גאים בך. קבל לחיצת יד כנה, חיבוק ועו"ד טוב המתמחה בצוואות ופתיחת כספות לאחר התאבדויות מסתוריות. בואו נצא מנקודת הנחה שבאמת אין עם מי לדבר. החלטת וזהו. השד יודע למה, אבל זה המצב. החלטת להיכנס למשימת הקזת הדם העצמית הנקראת "כתיבה יוצרת". המוטו …

הוא הכל התחיל כשעבדתי בבית (בעיקר שיחקתי בסמרטפון) ונתקלתי בפוסט ממש חשוב (על יודה). הגמדה הייתה בקרבת מקום ולפתע המילים הנפלאות ביותר בגלקסיה יצאו מפיה: "אבא, מה זו הבובה הזאת?" הייתי בשוק. זו הזדמנות של פעם בחיים להציל את נשמתה לפני שאני מאבד אותה לנסיכה סופיה לנצח. "מתוקה, זה יודה. והוא מאוד …

היא: מאמי, אתה פנוי? הוא: לא ממש, קצת עסוק. היא: אני צריכה שתכסח את הדשא. הוא: לא עכשיו, אני ממש עסוק. היא: מה אתה עושה? אויש, נו באמת, עוד פעם "הוא והיא"? חשבתי שגמרנו עם זה! הוא: סורי... זה מה יש. כשאין רעיונות תמיד חוזרים למה שמכירים. חוץ מזה, זה עושה הרגשה טובה. היא: וזה יותר חשוב מלכסח את הדשא? הוא: היי, …

את שרגא פגשתי כשהוא הופיע אצלי בתוך פח האשפה. על אמת. יצאתי החוצה להוציא את הזבל, ואיך שפתחתי את הפח שמעתי אותו צורח: "חכה רגע, אל תזרוק עלי את הז..." ובדיוק בנקודה זו זרקתי עליו את הזבל. הקיצר, אחרי שהוצאתי את השקית (אלוהים ישמור מה שהילדים שלנו מוכנים לאכול) הצצתי פנימה לפח. שרגא הוא אדם נמוך קומה ולא מרשים …

זה מתחיל משאלה תמימה בפורום. או מחקר חדש. וזה במקרה הטוב. כי לפעמים זה יכול להתחיל משמועה שמישהי שמעה מהשכנה של בת דודה שהייתה עם גיסתה בצבא, שיצאה פעמיים עם רופא אף-אוזן-גרון, שברור שהוא מבין בזה דבר אחד או שניים, הוא הרי דוקטור ושלא יספרו לה סיפורים. זה יכול להתחיל גם מכתבה בעיתון של המדינה. או העיתון של אלה שחושבים …

הוא: מאמי! בואי, בואי תראי! היא: או, סוף סוף חזרת עם הצעצוע לילדי… אימא'לה! הוא: מדהים, נכון?! היא: מה זה. הדבר הזה. הוא: מדהים שהצלחתי להשיג את זה, הא? היא: מה זה… הדבר הזה. הוא: זה מקורי, את מאמינה? לא סיני ולא בטיח! היא: אתה לוקח את זה עכשיו בחזרה לחנות. הוא: מאמי, זה לא הזמן לבדיחות. עכשיו תראי כאן... היא: אתה. …