אזרחי ישראל, אנו ניצבים לפני אתגר קשה ביותר שאותו צלחנו, וכל העולם מתקשר אלינו עכשיו ושואל איך עשינו זאת בזמן שאנו שוב מתמודדים עם האתגר שכבר לא קיים כי ניצחנו אותו. לכן אנו קוראים לכולם לצאת לחופים ולהישאר בבית. אחרי הביקור בחוף אליו יצאתם בזמן ששמרתם על ההנחיות להישאר בבית, אתם יכולים לשבת במסעדה האהובה עליכם, אותה …

פעם אחת היה עץ... והעץ היה יהיר. וטרחן. והוא לא אהב לענות לעניין. הוא נהג להתנשא על ילד קטן אחד, בגלל שבעבר העץ היה מנכ"ל משרד הבריאות למשך פחות משנה וזה הספיק לו כדי להרים את האף. וכל יום הילד היה בא ומשחק בצל, ואוסף עלים וענפים, והעץ היה מתקן אותו בהתנשאות כי פעם אחת הילד אמר את השם שלו בצרה במקום עם פתח. והילד …

בכל הפולמוס על אסטרטגיית יציאה, לא ברור לי מדוע איש לא הציע את הפיתרון המובן מאליו: שילוב ילדים בשוק העבודה. ומדוע לא? הרי אם היצורים הבלתי נסבלים לא מדבקים או נדבקים (לכאורה ובכפוף לפסק דין חלוט), מדוע לא להחזיר עטרה ליושנה ולהשתמש בשירותיהם? זה עבד בלונדון הויקטוריאנית ברמה המוניציפאלית, ואין שוב סיבה שזה לא יעבוד …

ילדים! בואו הנה... עכשיו! דיברתי עכשיו בזום עם הבית ספר. כן, הבית ספר שלכם. כן, הוא עדיין קיים. נשבעת לכם שהוא עדיין קיים. לפעמים גם אני מתחילה לחשוב שהעלימו אותו בחשכת הפנדמיה. תקשיבו, ותקשיבו לי טוב: אנחנו נכנסים לשגרת לימודים מרחוק. תנו לי להסביר לכם איך הדבר הזה הולך לעבוד. קודם כל, נראה שמשרד החינוך החליט לתת לכם …

אמרו שצריך כפפות לטקס, אבל לא אמרו לאיזה טקס. טקס חתונה? טקס זיכרון? טקס סיום קורס? ואם כן, איזה קורס? קורס צה"לי? קורס באקדמיה? מהי מהות הטקס? ולמה עכשיו? למה ההוראות אינן ברורות? ועל איזה כפפות מדובר? מהן אותן כפפות מיסטיות לטקסים עליהן אנו מדברים? כפפות צמר? כפפות נומקס? כפפות לבנות ייצוגיות כאלה של חיילים …

פאניקת הסופרמרקטים שככה כאשר פקיד חרוץ הציע שעל מנת למנוע מחסור במזון, יש לאכול את הנדבקים. לא נרשמה התנגדות. שר הבריאות היה הראשון לאמץ את הפרדיגמה. זה הפחית את העומס והבטיח שהאוכלוסייה תמשיך לקבל על שולחנה את כל אבות המזון. השר תהה האם יוכל להביא על שולחנה של הכנסת (בהנחה שיישארו חברי כנסת שלא יעלו על צלחת כלשהי) …

כשאני תקוע בבידוד מהלך בין החדרים, אני יושב על המיטה שלי וסופר חולים. כל חולה הוא מקרה לגופו עם פנים ושם בהטעמה פונולוגית, וסיפור מפותל ורב מעללים כפי שמעלה החקירה האפידמיולוגית. חולה מס' אחד וחולה מס' שניים זה שחזר מאיטליה וזו שביקרה בירושלים זו שביקרה ברננים ואלה שעברו בזארה רגע, ומה נסגר עם ההוא בכפר קרע? אך כשמגיע …

ש: סליחה, אדוני נגיף הקורונה? ת: אני מבקש: Covid-19. אנחנו בכל זאת עדה עם מורשת. ש: אתה חייב להודות שמדובר בשם קליט. ת: ובכל זאת. יש לזה קונוטציות. ש: סליחה. מהן דרישותיכם, בעצם? ת: המודל העסקי שלנו מתבסס בעיקר על התפשטות מהירה, שימוש בהפצת לואו קוסט, ותנאים מאוד נוחים לזכיינים. ש: ואתם רואים תוצאות? ת: זה מורכב. ש: …

היורשה לי להעלות הצעה בנוגע למצב? כן, ידוע לי כי "המצב" אינה הגדרה חד-חד ערכית. למעשה, ישנו כרגע יותר ממצב אחד ובעודי כותב שורות אלו מדווח דני קושמרו על שני מצבים נוספים שהגיעו במבצע של אחד פלוס אחד. ברם-אולם-אפעס-כי-אבל, מתכוון אני להציע-גם-להציע. כמדומני שהמצב מחייב כי נגיף הקורונה ירוץ לרשות הממשלה. תסכימו …

הלו...? כן... כן. זה בקשר למכתב? כן, בוודאי. יד ראשונה מפולין, אדוני. אני לא משחק משחקים. אצלי מילה זו מילה. בת כמה? 11, אדוני. כותבת מהשורה הראשונה. כל אות יושבת בול, ואין לי שום בעיה להעמיד את המסמך לבדיקת גרפולוג. יד ראשונה זה לא צחוק, אדוני. בוודאי שזה כולל טסט. אצלי מילה זו מילה. נו באמת, נראה לך שזה האוביקט …

שְׁנֵי בִּנְיָמִינִים הִתְכָּתְשוּ בָּבְּחִירוֹת לֹא שְׁנֵיהֶם בִּשְׁבִילִי; קִיטָרְתִי עַל כָּך נֶעֱצַרְתִּי בָקַלְפֵּי לִזְמָּן מֵּמוּשָך בָטְוִויטֵר שֶׁל בִּיבִּי הִרְחַקְתִּי רֵאוֹת עַד שֶׁנַּפְשִׁי חָטְפַה מַפַּח לגנץ אָז פָּנִּיתִי, גֵנֶרָל מְפַתֶּה וְאוּלַי בִּמְעַט מצודד יוֹתֶר בְּלִי הַרְבֵּה נִסָּיוֹן, …

הפורום לטובת הציבור התכנס ביום שלישי בין ערביים. חדר הישיבות סער, שצף וקצף. האנשים המסורים סביב השולחן, נאמו בהתלהבות ובכישרון רטורי שאין שני לו. ואכן היה על מה להתווכח. "עמיתיי!" הרעים בקולו זקן החברים, "הסכיתו ושימעו כי בנפשינו הדבר!" זקן החברים היה מעט מתוח. הישיבה נקבעה, לאחר פולמוס נוקב, למועד …

בקצה רחוב הארבעה יש מקום מדליק לשם אפשר לבוא ופשוט להיות גיק יש שם אוהל גדול עם כמה דוכנים רק תקפידו להיות בתור של האיסוף מראש (כי התור השני לא נעים) יש שם אנשי סגל מרוטים ומתנדבים נלהבים וקוספליירים מקצוענים ומרצים על קוצים עם פוינטר ושקופיות מכינים הרצאות בכל הצורות וכל האזרחים עוצרים... ולא ממש מבינים. כנס פסטיבל …

די, אני לא יכול יותר. אני חנוק, נמאס לי. לאן הגענו? מה הולך פה? וזה לא רק השנים האחרונות. זה משהו שכבר מתפוצץ באיטיות עוד מהניינטיז. אתם מבינים, בניינטיז היה ריח של שינוי באוויר. נכנסו פה לאטרף, הייתה אופוריה. היה מדהים. כולם היו בעננים... עד שברגע אחד זה נגמר. באמצע הניינטיז, ואתם יודעים בדיוק על מה אני מדבר, זה נגמר. …