בחזרה לתיקים באפילה

מבוא

לקראת הכנת ההרצאה על פלוריבוס, מצאתי את עצמי צופה מחדש בפרקים ישנים של תיקים באפילה.

למה? ובכן.

וינס גיליגן

וינס גיליגן, יוצר "פלוריבוס", החל את הקריירה שלו ב"תיקים באפילה", כשכתב את הפרק ההו-כה-נהדר, אור רך בעונה 2.

באופן כללי, גיליגן "התחנך" כתסריטאי כשהצטרף לתיקים באפילה. למעשה סגנון הסדרות של גיליגן, ובכלל זה שובר שורות, סמוך על סול, וכמובן פלוריבוס, מתאפיינות במוטיבים שהיתה להם נוכחות חזקה מאוד ב"תיקים באפילה", לדוגמא: קצב איטי, בנייה איטית של סצינה, התעמקות בפרטים חזותיים, ולא מעט קלוזאפים (הן על דמויות והן על עצמים דוממים). לכן, לאחר שצפיתי בפלוריבוס, חשתי צורך לצפות מחדש ב"בית הספר" של גיליגן.

הרגשתי שנקרתה בפניי ההזדמנות לבדוק מחדש מה גרם ל"תיקים באפילה" להיות ה-אירוע הטלוויזיוני והתרבותי שעיצב את הוויית שנות הטיפש עשרה שלי, כאדם שהתבגר בניינטיז.

על מה זה בכלל?

"תיקים באפילה" (תרגום מוצלח לגמרי לשם המקורי "תיקי X") נוצרה ע"י התסריטאי והמפיק כריס קרטר, ומספרת את סיפורם של צמד סוכני ה-FBI פוקס מאלדר ודיינה סקאלי.

פוקס מאלדר

מאלדר (דיוויד דוכובני) הוא סוכן צעיר שהחל את הקריירה שלו כפרופיילר מבריק של רוצחים, אולם זוכה ללעג בקרב הקולגות והבוסים שלו בגלל משיכתו לעל טבעי וללא מוסבר. הם אפילו מצמידים לו את הכינוי Spooky Mulder ("מאלדר של הרוחות" בתרגום צולע).

מאלדר נתקל במחלקה נשכחת במרתפי ה-FBI: תיקי X. מדובר בתיקים אשר נותרו לא מפוענחים, מהסיבה שהם מקושרים לאירועים ותופעות שהמדע אינו יכול להסביר. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהמשמעויות הפליליות שלהם ולכן ה-FBI מחוייב לחקור או לפחות לאכסן אותן בארכיון. מאלדר מחליט לפתוח מחדש את המחלקה הזו, ובעקבות כך מנודה מהמיינסטרים של ה-FBI. הוא היחיד שמוכן לגעת בתיקים האלה ולומר בקול רם מילים שאדם נורמטיבי בעל השכלה מודרנית מסרב לומר: "חייזרים", "רוחות רפאים", "כוחות על טבעיים" וכו'.

יש סיבה טובה מדוע מאלדר נמשך כל כך לעל טבעי, או לכל הפחות לחייזרים: כשהיה ילד, אחותו, סמנתה, נחטפה בנסיבות מסתוריות מחדר השינה שלהם. מאלדר מגיע עם הזמן למסקנה הבלתי נמנעת כי היא נחטפה על ידי חייזרים. משום כך משוכנע מאלדר בכל מאודו כי חייזרים אכן קיימים, וכי הממשלה מסתירה ראיות על חטיפות אנשים בידי חייזרים המתרחשות באופן קבוע.

דיינה סקאלי

על מנת לסכל, לטרפד או לפחות לפקח על מאלדר (הרגיל לעבוד ללא הקפדה יתרה על נוהלי ה-FBI הנוקשים), מחליטה ההנהלה להצמיד לו עזר כנגדו: דיינה סקאלי (ולא "דנה", שמעתם?!) המשוחקת ע"י ג'יליאן אנדרסון האלוהית.

סקאלי היא ההיפך המוחלט ממאלדר: היא שקולה, סקפטית ומסרבת לשקול נימוקים ותיאוריות אשר אינם עומדים במבחן המדעי הנוקשה והתקני. משימתה ביחס לתיקי X היא לכתוב דו"חות מפורטים על כל חקירה שלהם, ולנסות לתקף (או יותר נכון: להפריך) את השערות העל טבעי של מאלדר ביחס לפתרון התעלומה.

כאן המקום לציין כי ההופעות של שני הכוכבים הראשיים הן מעולות, אך זו של אנדרסון היא לא פחות ממופלאה, והחל מעונה 4 אף חורגת (לחיוב) מהסטנדרט המקובל של משחק טוב. אנדרסון קנתה כאן את עולמה - ההופעה שלה לא פחות ממהפנטת, שלא לדבר על התופעה המבורכת הקרויה אפקט סקאלי במסגרתה אינספור נערות ונשים שהשתכנעו, בעקבות צפייה בדמותה של סקאלי, ללמוד מדעים.

הבוסים ב-FBI מקווים כי דרך הדו"חות שסקאלי כותבת בסוף כל חקירה, הם ימצאו תירוץ לסגור את המחלקה הטורדנית הזו, ויצליחו להעיף את מאלדר מחוץ ל-FBI לתמיד.

לכאורה זו לא נראית משימה קשה במיוחד: פער ההשקפות בין מאלדר, המאמין בערך בכל תיאוריית קונספירציה שקיימת, וסקאלי, המדענית הרצינית באופן תהומי (רופאה ופתולוגית בהכשרתה) הוא תהומי עד כדי בלתי ניתן לגישור.

בפועל, מזימת הבוסים נכשלת: לא רק שסקאלי ומאלדר לומדים לשתף פעולה אחד עם השני, ובתוך כך מצליחים לחקור תיקים ולהביא לתוצאות (פחות או יותר), הקשר המקצועי והאישי ביניהם מתחזק ויוצר ביניהם ברית בלתי ניתנת לשבירה. הניסיונות לאיים עליהם במטרה לסגור את תיקי X נתקלים בנאמנות הדדית בלתי מתפשרת בין שני הסוכנים העקשנים, על אף השוני ביניהם. מערכת היחסים בין שתי הדמויות היא מהמרתקות שאי פעם נכתבו למסך הקטן.

סגנון

אם יש דבר אחד שתיקי X מצטיינת בו זה אווירה.

הסדרה מתאפיינת בקצב איטי ואווירה קלאוסטרופובית ופרנואידית מוחלטת, לפעמים תוך הסתכנות בכך שהיא הופכת לפארודיה על עצמה. אני מניח שזה תלוי בשתי סיבות אפשריות:

קודם כל, כריס קרטר תמיד הצהיר כי סדרת הקאלט קולצ'ק משנות ה-70 היוותה השראה תכנית וחזותית לתיקי X. גם היא הייתה סדרת אימה, והתרכזה בבלש החוקר תעלומות בעלות אופי על טבעי (ערפדים היו נוכחים שם באופן די קבוע).

סיבה שנייה: לתיקי X הייתה הפריווילגיה להיות אחת היצירות הראשונות שהפציעו למסך אחרי טווין פיקס. טווין פיקס קבעה לא מעט תקדימים ביחס להפקה של יצירה טלוויזיונית, כאשר אחד המרכזיים בהם היה מראה סינמטי מהפנט, השונה לחלוטין מכל סדרה גנרית אחרת ששודרה עד אז במיינסטרים של הטלוויזיה האמריקאית.

הערה: כשאני אומר "סדרות גנריות" כוונתי לסדרה רגילה, כזו עם עשרים ומשהו פרקים שבועיים, ולא מיני סדרות שהן אירועים טלוויזיוניים מפוארים וחד פעמיים מעצם טיבן.

סרט קולנוע שבועי

האווירה המהפנטת בה תיקי X שרויה מהפרק הראשון, הצילום המדהים והאפל, הקלוזאפים על סף ההגזמה הלקוחים משפה שהיא קולנועית בהגדרתה, המוזיקה המצמררת והאימרסיבית, והעריכה המעולה הקושרת הכל ביחד, נתנו לסדרה מראה שאינו נופל מסרט קולנוע מושקע.

למעשה, זה הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשראיתי את הסדדרה בצעירותי. היא פשוט נראתה הרבה יותר מרשימה מכל יצירה אחרת על המסך.

אם אני משווה אותה למסע בין כוכבים: הדור הבא, היצירה הגיקית הבולטת השנייה מאותו עשור, אני נאלץ לומר כי הגיל לא עשה טוב לפיקארד ושות'. "הדור הבא" היא יצירה קלאסית ומצוטטת להפליא, אך מבחינה ויזואלית היא נראית לפעמים כמו לא יותר מסט מושקע של תפאורת אולפן.

זה נוכח במיוחד בסצינות ה"אקשן". סצינת אקשן סטנדרטית בדור הבא כוללת את פיקארד בתוך תפאורה לא יותר מדי מתוחכמת של הגשר, הצועק פקודות אקראיות שמלוות בתנועות מצלמה רועדות כדי להמחיש כי האנטרפרייז מותקפת. כך זה נראה מאחורי הקלעים, ללא תנועות המצלמה והעריכה.

למעשה, שתי הסדרות עמדו בפני משימה כמעט בלתי אפשרית: לצלם תוכן ז'אנרי עתיר אפקטים עם תקציב זעום ואינספור בעיות לוגיסטיות. תקציב פר פרק של הדור הבא עמד על 1.3 מיליון דולר, בזמן שתיקי X קיבלו לפי הערכות כ-1.5 מליון דולר לפרק (גם ההערכה הזו אינה מדוייקת, מכיוון שבסך הכל תקציב הסדרה עלה עם הזמן). סדרות הסטרטרק החדשות, לדוגמא, עלו לפחות פי ארבע.

כשמסתכלים היום על פרק של תיקי X, הוא עדיין נראה כמו סרט קולנוע מהודר באורך 45 דקות. לעזאזל, הוא נראה כך גם לפני 30 שנה, כשצפיתי בו בטלוויזיה עם מסך 4:3 ולפני שהעבירו אותו לבלוריי.

וכשצופים בפרק של הדור הבא? ובכן... ככה ככה. הוא פשוט נראה כמו פרק של סדרת טלוויזיה שעבר שיפוץ כדי שיהיה אפשר להקרין בנטפליקס. תוסיפו לזה את העובדה שהדור הבא לא צולמה במסך רחב (זה עצוב על סף הטרגדיה בעיניי), וכן את העלויות הפסיכיות והלא הגיוניות שהושקעו בפרויקט המונומנטלי של העברת הדור הבא לבלו ריי, ותקבלו פער בלתי נסבל לרעה בין השקעה לתוצאה.

אמינות

אני לא יודע אם מאלדר באמת נלחם בצייד הראשים החייזרי משנה הצורה בצוללת, אבל זה בהחלט נראה כמו צוללת.

אני לא יודע אם אלכס קרייצ'ק באמת נכלא בסילו נסתר ביחד עם חללית חייזרית, אבל זה בהחלט נראה כמו סילו נסתר עם חללית חייזרית.

אני לא יודע אם מאלדר וסקאלי באמת נפלו קורבן לפטריית ענק רצחנית הצדה את קורבנותיה באמצעות סם הזיות רב עוצמה, אבל זה לגמרי נראה כמו פטריית ענק רצחנית הצדה את קורבנותיה באמצעות סם הזיות רב עוצמה.

אני לא יודע אם יוג'ין טומס באמת מצליח לחדור לדירות קורבנותיו דרך תעלות המזגן, אבל זה נראה כל כך משכנע עד שאני מצטמרר מהפרק הזה כל פעם מחדש.

לא משנה כמה העלילה הייתה מגוחכת (כמו למשל בפרק החתולים הרצחניים, ככל הנראה הפרק הגרוע ביותר בסדרה), הסדרה הזו הייתה אמינה. אפשר היה להאמין שאתם שם, ביחד עם מאלדר וסקאלי, חוקרים עוד מרתף חשוד מלא בסיוטים, או משוטטים במתקן תעשייתי מט לנפול שמישהו החביא שם ראיות לנחיתה חייזרית.

יופי

עזבו אמינות - תיקי X היא יצירת אימה עם הרבה יופי. קשה למצוא פרק שלא מתחיל בשוט מהורהר ונוגה, התופס בכמה שניות הראשונות את כל הפרטים הדרושים רק כדי שנבין איפה אנחנו בכלל, ועושה זאת באיטיות של מספר סיפורים הלוקח את הזמן שלו בידיעה שהאימה האמיתית נובעת מהציפייה ומחוסר הידיעה, ולאו דווקא מצילומי Gore.

גם היום אני טוען: תיקי X היא אחת הסדרות עם הצילום היפהפה ביותר אי פעם. זה נהדר, בעיני, לראות סדרה כמו "שובר שורות", מבית היוצר של וינס גיליגן, המשתמשת בדיוק באותה גישה סבלנית ואיטית לצילום ואף מפתחת אותה ומוסיפה לה עוד ועוד רבדים.

קונספירציה

נכון, תיקי X זכתה לפופולאריות בעקבות עלילת הקונספירציה ארוכת הטווח, המלווה את מאלדר וסקאלי במאבקם נגד האנשים המסתוריים המסתירים מהציבור את האמת על קיומם של חייזרים.

הבעיה עם קו העלילה הזה? באותה מידה שהיה עשוי היטב ומצולם לעילא בסצינות מתח סוחפות (וכלל נבל מצוין), הוא היה גם מייגע ולא מובן לגמרי מבחינה תסריטאית. הוא פשוט לא היה מתוכנן מראש. מה לעשות שלא כולם יודעים לכתוב בבילון 5.

פרקים כמו דוויין בארי, צמד פרקי המושבה, וכמובן פרקי פייפר מארו הן יצירות מופת טלוויזיוניות, אך בפרספקטיבה עכשווית, לאחר סיום הסדרה, הן טובעות בקו עלילה מבולגן שסתר את את עצמו כשהתסריטאים נרדמו בשמירה.

המפלצת השבועית

משום כך, אולי נכון יותר לבחון את תיקי X דרך פרקי המפלצת השבועית - אותה תעלומה שבועית שאינה קשורה לעלילת החייזרים. שם הדמיון לא הפסיק לחגוג בדרכים מקוריות ומופרעות.

כמה מופרעות? ובכן.

למשל, הפרק על העיירה המותקפת ג'וקים מהונדסים רצחניים. פרק הערפדים המפורסם והקורע מצחוק. הפרק המקאברי להפליא על סדרת רציחות מסתוריות בעיירת עובדי הקרקס. הפרק המפורסם והכל כך יפה ונוגע ללב המתכתב עם פרנקנשטיין. הפרק הקלאסי על תחנת המחקר בקוטב הצפוני המותקפת ע"י טפיל מסתורי והדרך הלא צפויה להילחם בו. הפרק המצמרר שרשת Fox סירבה (ולדעתי מסרבת עד היום) להקרינו בשידורים חוזרים בגלל שהוא כל כך מטריד.

הפרק עם התולעת הענקית. פרקי יוג'ין טומס. הפרק עם החרק הענקי המהפנט את קורבנותיו. וכמובן, לולאת הזמן.

הקהל קורא לזה "סדרת קאלט". אני קורא לזה: "בית ספר לכתיבת סיפורי אימה קצרים ומופתיים".

אז איפה הבעיה?

היום נהוג, מדי פעם, ללעוג לתיקי X. אני די מבין למה.

עלילת החייזרים והסינדיקט הייתה, כאמור, מבולגנת. לפרקים נראה היה שכריס קרטר מאבד עליה שליטה. אך זו, לטעמי, סיבה פחות חשובה מכיוון שבסוף כן קיבלנו תשובות על הכל. נשבע לכם. מי שהתמיד וצפה בעונות המאוחרות (אני לא מדבר על ההמשכים מהשנים האחרונות בהם לא צפיתי), זכה לראות הרבה תשובות לחידות השונות שהועלו.

למעשה, הפרק האחרון של הסדרה (עונה 9) מביא ופורס את כל הפרטים הרלוונטיים להבנת עלילת החייזרים בצורה מסודרת למדי. אי אפשר להשוות את זה ל"אבודים", שהסיום שלה מעורר זעם בקרב מעריציה עד היום.

אז מה כן יכול להפריע היום? התשובה היא לא הסדרה עצמה, אלא העולם בו אנו חיים.

פוסט אמת

אנו חיים בעידן הפוסט אמת. עובדות אינן מעניינות כמו הציוץ האחרון שראיתם בטוויטר (שבאופן אירוני מתקראת היום "X"), או קהילת מתנגדי החיסונים המתעקשת להצמיד את המילה "מחקר" לחיפוש אקראי בגוגל.

כשהאקדוחנים הבודדים מדקלמים תיאוריות קונפירציה מופרכות, זהו כלי קומי הנועד לקדם את העלילה ולתת למאלדר וסקאלי כיווני חקירה כדי שלנו, הצופים, לא יהיה משעמם. כשקונספירטורים מתנהגים כך בחיים האמיתיים, מסייעים להפצת שקרים ומטים את דעת הקהל (שלא לדבר על מקבלי ההחלטות), זה לא מותחן מדע בדיוני אלא דוקו שהפך לסרט אימה.

הטרופים (Tropes) שתיקי X השתמשה בהם כדי ליצור את אחד מסיפורי המתח הטובים ביותר שאי פעם נכתבו, הם היום כלי בסיסי בידי מעצבי דעת קהל, פוליטיקאים, אינפלואנסרים וסתם נוכלים. זה כבר לא תימהוני מפיץ תכנים היושב במרתף וסופג לעג מהמיינסטרים - זה המיינסטרים היום.

וזו הטרגדיה האמיתית.

אז מה לעשות?

אני אגיד לכם מה אני עושה: אני לא אתן לאף קונספירטור בשקל לקלקל לי את אחת יצירת המופת הבולטות ביותר שאי פעם נוצרו לטלוויזיה.

"תיקים באפילה" עבורי, לאחר צפייה מרוכזת בלא מעט פרקים (מה אתם חושבים שעשיתי במלחמה הזו?) היא עדיין הבית, ולגמרי שרדה את פגעי הזמן. מבטיח לכם.

אז תגידו... כמה סיגריות ביום צורך האיש המעשן? כי אני נשבע לכם, העובדה שהאיש הזה לא מפסיק לעשן למשך 9 עונות ועדיין חי, היא הפרט שהכי לא מסתדר בסדרה הזו.