זה לא קרה בכלל אף פעם (סיפור)

כמו כל שנה, כמו שעון חסר מעצורים, מגיע הנורא מכל: שלב א' בהצבעות לפרס גפן. הרגע הזה בו חברי האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה מצביעים מי יהיו הפיינליסטים לחלוקת פרסי הגפן בכנס אייקון הקרוב.

זה, כמובן, גם הרגע בו כל מי שכתב סיפור השנה מתכווץ בפינה ומקווה שיהיו מספיק אנשים שקראו את מה שכתב, אהבו ואף טרחו להצביע בטופס כמו ילדים טובים.

הסיפור שכתבתי למהדורת 2024 של שנתון האגודה עסק באופן ישיר בטבח השביעי האוקטובר. הוא מכיל את כל הטריגרים שבעולם: מלחמה, טבח, אובדן, הדחקה ומאבק בלתי מתפשר בין הרצון לזכור את מי שאיבדנו, והרצון לשכוח את הטראומה שלא עוזבת אותנו כבר קרוב ל-600 ימים.

כתבתי אותו בפחות משבוע, שלושה חודשים אחרי הטבח, בידיעה שהוא יתפרסם בדיוק שנה לאחריו, ובתקווה כשציבור הקוראים יוכל כבר (אולי) להתמודד עם יצירה העוסקת בפצע המדמם הזה.

כששיתפתי את חבריי שזה מה שאני הולך לשלוח לשנתון, התגובות היו, ובכן... מעניינות. רמי שלהבת, למשל, אמר לי "חשבתי שאם מישהו נמצא במקום הזה [לכתוב על השביעי לאוקטובר] זה אתה."

קרן לנדסמן, לעומת זאת, ציינה בכנס עולמות האחרון ש"נמרוד איזנברג כתב סיפור על השביעי לאוקטובר, תוך כדי השביעי לאוקטובר!"

האמת שזה לא כזה מפתיע, בהתחשב בעובדה שכבר כתבתי סיפור על מלחמה ישראלית יחסית לא מזמן, הרומאן שאני עובד עליו כבר FOREVER נוגע, בין היתר, בהיסטוריה צבאית של ישראל, ותיאוריות קשר הקשורות לזה, ובאופן ממש "מפתיע", גם הסיפור שאני כותב עכשיו לשנתון של 2025 מתרחש על רקע מתקפות החות'ים.

איך אמרתי כשכתבתי את "בודפשט"? אה כן: "כשמצאתי עצמי נובר בפרוטוקולים של ועדת אגרנט, הבנתי שמשהו אצלי לא הכי בסדר."

"זה לא קרה בכלל אף פעם" מופיע בשנתון "היה יהיה" מהדורת 2024 המחולק חינם לכל חברי האגודה. אז אם בכל זאת הצצתם בשנתון, קראתם את הטקסט, הגעתם למסקנה שהוא ראוי לציון, ובמקרה גם לא שכחתם להציץ בטופס ההצבעה (שנשלח במייל לכל חברי האגודה) אודה לכם מאוד אם תחשבו עליי ותסמנו אותו.

תודה.