אחריות
ובאותה מדינה מתוקנת בה התרחש המאורע, התגלתה אחריות אולם לא נמצא אף אחד שיקח אותה.
אמנם לרשויות דווח על מספר מקרים בהם אנשים התמוטטו ופונו לחדר המיון עת הוצע להם החפץ החשוד, אולם לא היו רופאים בנמצא על מנת לקבוע את סיבת האירוע.
פקיד ממונה החליט לשים את התפלצת בבידוד, תחת השגחה צמודה. הצליחה לברוח. הוקמה וועדה, בוצעו תחקירים, הוגשו מסקנות, אבל אף אחד לא רצה לחתום עליהן.
"רגע, ומה עם האחריות?" שאלו העיתונאים, "מצאתם אותה?"
"אחריות?" מלמל המפכ"ל, "וואלה, שכחנו ממנה לגמרי." הוא קודם לשר חצי שנה אחר כך.
שוטטה האחריות ברחבי הארץ. שכרה דירה בבניין חדש. נפלה המרפסת. זה פחות הזיז לה, כי גם ככה המעלית לא עבדה. כשפנתה לבעל הדירה הוא החוויר וברח החוצה. אחרי שני רחובות הוא נדרס ע"י ניידת. השוטרים שאלו אותו אם הוא ראה אחריות באיזור.
המשיכה האחריות בנדודיה. היא תרה את הארץ לאורכה ולרוחבה.
עברה באתר הבנייה ממנו נפלו פועלים מהפיגום, אבל זה היה בסדר כי אף אחד לא זכר איך קוראים להם.
עמדה בפקק שהיה ארוך מהרגיל, כי במקרה באותו יום גם הרכבת לא עבדה.
הציצה פנימה לכיתות גדולות מדי עם מורות ומורים עייפים מדי.
היא הצביעה בבחירות. ובעוד אחת. ועוד כמה.
טיילה ביער החרוך. בהר שפסגתו נבנתה ללא היתר.
עברה ליד הגדר המחוררת. ראתה את הקיבוץ השרוף וזה שלידו. וזה שאחריו.
היא טיילה בשדה ליד הרכבים השרופים.
היא הריחה את הגוויות.
היא התחננה שמישהו ידבר אותה, שיישא אותה על גבו ויפטור אותה מבדידותה. המילואימניק העייף אמר לה שהם יעשו את זה אחר כך, אבל לא עכשיו.
התיישבה האחריות העייפה בצד הדרך, ומתה משברון לב.
מיהרו כולם לנשום לרווחה, כי התחיל להימאס להם מוועדות חקירה.
