גם השנה התקיימה המסורת המקסימה של אתגר סיפורונובמבר, אותה הסחת דעת הכרחית מפרוץ החורף והחשיכה המוקדמת.

השנה, בפעם הראשונה, הצלחתי להצטרף בזמן ואפילו להקפיד על פירסום סיפורון מדי יום לאורך כל ימי החודש. שנה שעברה... ובכן, לא כל כך. שנה לפני זה דווקא יצא אחלה.

אפשר לראות את הסיפורונים שלי ושל שאר הכותבים מפוזרים להם ברחבי הפייסוש, טוויטוש ושאר הרשתות שקשה להצמיד לשם שלהן "ווש". אפשר גם להציץ באתר שבנה גדי אלכסנדרוביץ' שאיפשר לכולנו להעלות את הקצרצרים שלנו אליו.

ואפשר גם להציץ בהמשך הפוסט ולראות את מה שכתבתי השנה. תהנו!

זרם

הוא הוריד את המתג ופנה לאיש בחלוק התכלת הכבול לכיסא. גופו עדיין רעד.
"ועכשיו?" שאל בקולו הרך.
האיש בכיסא פקח את עיניו. "לא," מלמל לבסוף, "אני... אני עדיין..."
"עדיין זוכר." אמר הרופא בעצב.
הוא נאנח ולחץ שוב על המתג.

האיש בכיסא צרח.

לבד

מצביע מרצ האחרון בעולם ישב בתאו.

קקאו

שוקו חם ומהביל היה תמיד מקום המפלט המנחם שלה. היה לו תמיד ריח של בית וזכרונות מתוקים מאימא שלה.
הזכרונות הציפו אותה כשפתחה את קופסת הקקאו האחרונה שאי פעם יוצרה.

פעילות

‏- "הילדה משועממת. צריך למצוא לה פעילות."

• "מה עם המשחק החדש? אומרים שזה מפתח את הדמיון ומתאים לכל הגילאים."
  אבא פרש את הלוח על השטיח. על הקופסא התנוססה הכותרת: "בריאה: משחק ליחיד/ה. האם תצליחו לברוא עולם מוצלח ב-7 ימים?"
  יהווה הקטנה הייתה מרוצה.

היא

היא: אתה באמת רוצה לומר לי שהרבה יותר קל לך לכתוב סיפורון יומי מלהמשיך את הרומאן שלך?
הוא: ברור.
היא: אבל...
הוא: והופ! הנה כתבתי עוד אחד.
היא:
הוא: תאמיני לי, צריך לקרוא להם "סיפוקונים".

תנור

שיווק התנור הקוואנטי החדש נבלם בחטף, עד שלבסוף נגנז הפרויקט למגינת ליבם של המפתחים.
ללקוחות לא היה אכפת מהסופר נובות האקראיות שנוצרו במטבח, אבל הם לא היו מוכנים לסבול את העובדה שפאי התפוחים יצא שרוף ועם תפוחים חיים בו זמנית.

מעט

מעטים מאוד הצליחו להירשם לרשת החברתית שיועדה לאותם יחידי סגולה אשר מנת משכלם נמדדה באלפיון העליון.
אף אחד מהם לא שם לב שהסכם השימוש התיר לתאגיד לקצור את מוחותיהם לטובת התשתית העצבית לרשת החברתית שתבוא אחריה.

לילית

"תגידי, גם כשהייתם ביחד הוא היה גוזם ציפורניים בסלון? ...את רצינית?! ומה עם החטיפים במיטה? ...פאק, איזה חזיר. איך גורמים לו להפסיק? ...אה, בגלל זה עזבת... הבנתי."

הוא הקשיב לשיחה מהצד, והתחרט על הרגע שנתן לחווה להיכנס לדירה ביום בו האקסית פינתה.

מסיכה

הנשף הסתיים והיא חזרה הביתה.
היא הסירה את הגלימה, המעיל, הערדליים, המגפיים, הקסדה, הכפפות, הצעיף, המדים, העגילים, הפיאה, המסיכה ולבסוף את הפנים.
"אוף," מלמלה כשעטתה את פני הבית שלה, "לחבר'ה מאלפא סנטורי יש דרישות מוגזמות, אבל בטירוף."

כאב

"כואב?"
"כן."
"וכאן?"
"גם."
"ופה?"
צרחת כאב נשמעה ברחבי המעבדה.
"הבנתי," נאנח, "נאלץ בכל זאת לפרק."
הוא פתח את הערכה והוציא מברגה וטסטר.
"תגיד, אתה נהנה ממה שאתה עושה?" שאל LMX101.
"מאורתופדיה אנדרואידית? ממש לא," ענה, "תמיד רציתי להיות חוטב עצים."

עונה

היא בדקה את התיק ביציאה: ארנק, תעודת זהות, טישו, תפילת הדרך, שום, חמסה, טייזר, חותם שלמה וקמיע כנעני עתיק. היא קיוותה שכל זה יספיק.
ה-AM-PM היה קרוב, אבל בתקופה הזו היו יותר מדי מ*הם* בחוץ.
"אוף," מלמלה, "כל עונת מעבר *הם* חוזרים מחדש."

חתימה

"קדימה," אמר השטן, "יש עוד הרבה."
הוא חתם על עוד נייר. החתימה כבר איבדה את צורתה והפכה לקשקוש לא מובן.
"כן, יש עוד הרבה," נאנח השטן.
"כמה זמן זה עוד ייקח?"
"כמה שצריך, עד שתסתיים החלפת החתימות," אמר השטן, "ואז אוכל סופסוף לצאת לחופשת השיחרור שלי."

התחלה

"...הגאים?"
"מוכן."
"הנעה?"
"מוכן."
"ניווט?"
"מוכן."
הקברניט נשם עמוקות. שום משימת חקר לא הגיעה לכאן מעולם.
הוא נתן את ההוראה והחללית החלה להאיץ את תנועתה לעבר אופק האירועים.
הם קרבו לחור השחור יותר ויותר.
ואז הם החלו להתקרב שוב. ושוב.
ושוב.

דבש

"הביאו את המעשר," הדהד קול האדון.
זוג ידיים פרוותיות רועדות הניחו את הקערה על המזבח.
"המעשר..." המשיך הקול לאחר שהייה מתוחה, "טהור. חיזרו לכאן בעוד שנה, ואעניק לכם שנת חסד נוספת."
טיגר, איה וחזרזיר הרכינו ראש ועזבו את המקדש בדממה.

ניצוץ

"מדובר, כמובן, במקרה סדרתי של הגנה עצמית," אמר והצית את מקטרתו, "החשוד חש בסכנה ולכן נאלץ לבתר את תוקפיו ולאכלם עם יין קיאנטי איכותי."
ווטסון הבין באותו רגע שאסור היה לו לתת לשרלוק להיכנס לאתרי קונספירציות.

חוק

"הבנת?" נצצו עיניו של מנהל המלון, "בדרך זו הצלחתי גם לאכסן את כל יושבי האוטובוסים, וגם להשאר עם מלון פנוי לגמרי!"

שמחתו של הילברט גוועה כשגילה כי האורח האחרון באוטובוס N+1 היה פקיד מס ההכנסה הראשון שידע לחשב שומה מדוייקת לפי עוצמת המספרים הטבעיים.

משאבה

"אני לא באמת מעוניין בצינור דם לאילת," חייך המרצה, "זה היה רק מבחן באתיקה שנועד לבחון את היכולת להעלות שאלות מוסרי... רגע," הוא התרכז בדף שהסטודנט הציג בפניו, "זה תכנון שלך?"

חברת "קו דם אילת המזה"ת" כבשה את השוק בזכות פטנט משאבת הדם הרובוטית.

אות

"מ... מה?"
"משהו כאן לא שייך," חזר אושיק.
"אבל אני בדקתי..."
"לא מספיק טוב," אושיק תלש את הקלף מהקיר והדביק אחר.
"לקח לי שעות לעצב," סינן עיתונאיש.
"חבל שלא עבדת גם על הדילסקציה שלך," חייך אושיק.

המשטרה עדיין מחפשת אחר עיתונאיש. אושיק עדיין נעדר.

צר

"אתה טעית."
זיעה קרה כיסתה את מצחו. "אני מצטער, אדוני."
"ניתנו לך כל הנתונים הדרושים," נשמע הקול הקר, "ובכל זאת לא עמדת במשימה. ידוע לך מה העונש על כישלון?"
החייט החוויר.
מאז אותו יום, איש לא טעה במידת היקף המכנסיים של סטלין.

הרגעה

הם ישבו בתנוחת עובר, כל אחד במיטתו, וייבבו. חלקם היו בהיסטריה.
"זה בסדר," עברו ביניהם אנשי הצוות והרגיעו אותם, "עוד מעט זה מאחורינו."
הזעקות פסקו לבסוף, אך הצוות ידע שזה שקט מזויף.
לא היה להם אומץ לבשר למאושפזים כי יום ראשון חוזר מדי שבוע.

גור

אבטיפוס הגי'רוקופטר הוקטורי הזוויתי לתקיפה (ר"ת גוז"ל) נכשל לאחר שלא הצליח לצפות התנגשויות בנשרים.

בזלת

"אז יש לך קרן גידור להשקעה בבזלת," אמר המשקיע, "ופיתחת פטנט לייצור מהיר שלה."
"מצאתי אחלה מקום לבדיקת האבטיפוס," ענה היזם, "אבל הרגולטור מערים קשיים."
"הבנתי. ואיפה בדיוק ה..." עלעל המשקיע בהצעה, "פומפיי הזאת?"

חיבוק

היוונים מספרים על לימוס, "רעב", שדמטר שלחה לאריסיכתון כעונש על רצח נימפתה.
חיבוק לימוס את אריסיכתון עד שחש רעב תמידי, מכר את רכושו תמורת אוכל עד שנותר לבדו, רזה וכחוש, ולבסוף אכל עצמו למוות.
הביט בו לימוס ואמר: "כוסאמק נמאס לי, אני הולך לעבוד בסקסנדה."

אצטרובל

יש תיאוריה הגורסת כי אם נגלה אי פעם מדוע כמות קשקשי האיצטרובל גדלה בכל שורה לפי טור פיבונאצ'י, ייעלם מייד היקום ויוחלף במשהו מוזר ובלתי מובן עוד יותר שכן מדובר בהפרה יסודית של הסכם סודיות עם ועד האקליפטוסים.

עין

מוטציית העין השלישית שהיכתה בכעשירית מהאוכלוסייה והקנתה להם יכולות ראיית נסתר ותקשורת טלפתית רבות עוצמה, התגלתה כאסון לאחר שמומחים גילו כי אינה תומכת ב-SSL.

אשפה

"קופסת פלסטיק."
"מחזור."
"בקבוק כימיקל מסוכן."
"השמדה."
"שאריות פלוטוניום."
"הטמנה."
"קרטון."
"מחזור."
"התקן איחסון עם מכלול ההיסטוריה והידע האנושי משחר הדורות."
"הממ... שים בערימה של 'להחליט אח"כ', אולי מישהו ירצה."
"טוב. בקבוק בירה?"
"מחזור."

נקודה

לפעמים, כשבטעות הביטה בריכוז בילדיה, היא הבחינה בפיקסלים שהסגירו את האשליה.
לפעמים הדמעות חיפו על התרמית.
ולפעמים היא נאלצה לכבות את הסימולטור, עד הפעם הבאה.

גשר

"פורטל לונדון מט ליפול, מט ליפול, מט ליפול
פורטל לונדון מט ליפול
כן, ילדונת..."

קריסת אופק האירוע של חור התולעת הראשי של אירופה הייתה האסון האזרחי הגדול בהיסטוריה, אבל מצד שני כתבו על זה אחלה פולק.

כתום

"אני מצטער."
"אבל..." דמעה זלגה על לחיו, "אני כאן כל כך הרבה זמן."
"אני יודע, אבל אין ברירה. יש קיצוצים."
"רגע," מלמל, "מה עם מחלקת הכיפוף?"
"אה..." גימגם המנהל, "ובכן..."

שעה קלה לאחר שפוטר, רצח צובע התפוזים את מכופף הבננות.

מחר

החלפת התאריך בחצות הופסקה בכל השעונים בעקבות העיצומים החריפים של הסתדרות השענים הארצית.
לצערה של ההסתדרות, לא ניתן היה לקבוע בשל כך ישיבה עם משרד האוצר למחרתיים.