הוא והיא #63
הוא: אני הולך לכספומט.
היא: מעולה, תודה רב... זה מה שאתה לובש?
הוא: מה הבעיה?
היא: אתה לא יוצא ככה לרחוב.
הוא: בטח שכן.
היא: זו פיג'מה.
הוא: זה מכנסיים של באטמן.
היא: זו פאקינג פיג'מה.
הוא: של באטמן.
היא: וככה אתה הולך לצאת לרחוב?
הוא: סליחה, אבל נראה לך שכשבאטמן היה יוצא להציל את גות'אם...
היא: שיט, התחלנו.
הוא: מישהו היה מעז לומר לו "מה זה המכנסיים האלה, באטמן?"
היא: פיג'מה.
הוא: יותר סביר שהיו אומרים לו "איזה מדהים אתה, באטמן", "אחלה מכונית, באטמן", "אהבתי מה שעשית לג'וקר, באטמן"...
היא: זה מכנסיים קצרים עם הדפס של באטמן, מה לא ברור?!
הוא: הצעקה שלך נשמעה כמו טריק זול שהרידלר היה עושה כדי להסיח את דעתו של האביר האפל.
היא: גם הוא לובש פיג'מה.
הוא: תיכף תגידי שהמטרייה של הפינגווין הייתה רק מטרייה.
היא: לפחות זה לא תחתוני מזל הפעם.
הוא: באטמן לא צריך אישור של אף אחד כדי לצאת החוצה עם פיג'מה.
היא: אז אתה מודה שזו פיג'מה!
הוא: אני טוען שבמרחב קונספטואלי מבוסס מוסכמות זה, רשאי אני להניח הנחת יסוד לגבי באטמן באמצעותה אני משליך על קיומי שלי כגזירה של באטמן במרחב זה, וכהמשך טבעי להנחה זו גם על המכנסיים אותם אני לובש שבשום פנים ואופן אינם פיג'מה אלא מכנסיים של באטמן.
היא: אהא.
הוא: קומפלט עם חגורה וגאדג'טים.
היא: עוד משהו?
הוא: מדובר בחגורה וגאדג'טים צהובים. תקראי לי משוגע, אבל תמיד העדפתי את האינטרפרטציה של טים ברטון.
היא: זיבי אתה יוצא החוצה ככה עם כרטיס אשראי.
הוא: תחזירי לי את הגאדג'ט!
היא: "האם סופסוף סוכל הכותב המתוסכל?"
הוא: רגע מה?
היא: "האם האשראי שלו נגמר?"
הוא: אני לא בטוח שאנחנו מכוונים לאותה אדפטציה.
היא: "האם הכספומט יענה לאדם תמהוני בפיג'מה?"
הוא: היי, חליפה של באטמן!
היא: "כל זאת ועוד מחר!"
הוא: מתי?
היא: "אותה שעת עטלף...!"
הוא: איפה?
היא: "אותו ערוץ עטלף!"
הוא: אין בנטפליקס?
היא: "נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה-נה..."
הוא: טוב נו, אני אחליף מכנסיים.
היא: פיג'מה-מן!
