בגידת האינטלקטואלים
אפשר להתחיל לדבר על הלקח הכואב ביותר של שנת הקורונה, והוא מה שאני קורא לו בלית ברירה "בגידת האינטלקטואלים".
מול הקונצנזוס האפידמיולוגי שהתעקש, כל עוד לא היה חיסון בטוח ויעיל, על מדיניות קשוחה של סגרים, מסכות, היגיינה ושמירת מרחק שהוכיחו עצמם בעקביות, ניצבו מכחישים עם תארים. מדענים.
חלקם רופאים, חלקם אף רופאים עם התמחות באפידמיולוגיה, חלקם חוקרים בתחומים משיקים וחלקם חוקרים ידועי שם בתחומים אחרים לחלוטין. כולם כאחד יצאו כנגד מדיניות הסגר. כולם כאחד טעו.
עצם הטעות אינה העניין: הקורונה איתגרה את כולם. לא מעט חוקרים טעו בהערכתם הראשונית לגבי ההתמודדות עם המגיפה ונאלצו לשנות את תפיסתם ברגע שהצטברו ראיות שכנגד.
מה שמאפיין את האנשים שאני מתייחס אליהם היא חוסר הרצון להודות בטעות. אני אפילו כבר לא מדבר על שרלטן ושקרן כמו יורם לס.
אני מדבר על זוכה פרס הנובל, מיכאל לויט, שלא צדק באף תחזית שלו. על אודי קימרון המתעקש בשיטתיות על מודל שידוע ומוסכם כי שגוי מהיסוד. על אנדרס טגנל, האפידמיולוג הראשי של שבדיה, שהנחיל לעולם את צירוף המילים הארור "המודל השבדי" שמעולם לא עבד.
על כמות גדולה מדי של חוקרים שאינם מבינים דבר וחצי דבר בהתמודדות עם מגיפות, אך הקפידו להתהדר בתארם כדי להפיץ פייק ניוז ועדיין ממשיכים.
אני מדבר על המצדדים במודל הגיון בריא, למרות שהוא מוטעה ומזיק. שוב, זו אינה דעה אלא עובדה.
כולם כאחד ממשיכים להיאחז באובססיה הגובלת בטירוף כשהם מפיצים חצאי אמיתות, תעלולים סטטיסטים מפוקפקים ועובדות כזב.
וכעת, כאשר סופסוף יש חיסון אשר, בישראל לפחות, מופץ לאוכלוסייה באופן יעיל, האינטלקטואלים המקולקלים חצו את הקווים והחלו להטיף נגדו.
למשל, מכון AIER המתהדר בכלכלנים מפונפנים (אך לא ברופא אחד לרפואה) מפרסם מאמר הקובע כי אין לחסן אנשים בני מתחת ל-70. למרבה הצער, דווקא מאמר זה נכתב עבור המכון ע"י אפידמיולוג.
או ד"ר אבשלום כרמל מבי"ח לניאדו המסית בריש גלי נגד החיסון עצמו.
או שרשרת הפניות ההזויות של "ועדת החקירה האזרחית", אותן מהדהד מפעם לפעם דף הפייסבוק של "הגיון בריא" המכילות אוסף שקרים ומניפולציות, ו"מגובים" גם הם במדענים ומומחים מתחומים שונים. חלקם רופאים וחלקם לא. רובם, שוב, מ"הגיון בריא".
או שורת "שאלות" מניפולטיביות, בלשון המעטה, של פרופ' אייל שחר המצוטטות תדיר בעמודים של מתנגדי חיסונים.
הכחשת קורונה, בדומה להתנגדות לחיסונים או מודל הארץ השטוחה, אינה עמדה מחקרית כי אם מצב נפשי. במקרה הזה מדובר בגאווה ושחצנות חסרות גבולות המונעות מאותם אנשים, שהיו חוקרים מכובדים בעלי מוניטין יוצא דופן עד לפני כשנה, לרדת מהעץ. הנזק ההיקפי שהם גרמו לאמון הציבור במומחים אמיתיים ילווה אותנו עוד שנים.
יום אחד תהיה מגיפה של ממש. אגרסיבית יותר מהקורונה, מדבקת יותר וקטלנית יותר ואז כולנו נשלם את המחיר של בגידת האינטלקטואלים.
אם יש אלוהים, אני מקווה שיעזור לנו (אם הוא לא עשה עלינו מיוט אחרי שהציץ בטוויטר של לויט).
