הוא והיא #62
(זהירות: ספויילרים איומים ונוראים לוונדה ויז'ן! כמו כן: תראו וונדה ויז'ן, זה מגניב)
הוא: כל מה שאני אומר זה שמשהו מוזר הולך כאן.
היא: אתה מדמיין, מאמי.
הוא: היום בבוקר היית בשחור לבן, ועכשיו את בצבע.
היא: זה עונתי.
הוא: גם הצחוק של הקהל הבלתי נראה זה עונתי?
(צחוק של קהל בלתי נראה)
היא: אל תהיה מגוחך.
הוא: יופי, כי חשבתי שאני מתחיל להשתג...
היא: הקהל הגיע עם הבית.
(צחוק פרוע של קהל בלתי נראה)
הוא: אני לא יודע מה יותר מטריד אותי - זה שיש בבית אנשים שצוחקים עלינו ואנחנו לא רואים אותם, זה שזה נראה לך טבעי, או זה שהם צוחקים מבדיחות לא מצחיקות.
(מחיאות כפיים)
היא: אל תדאג, מחר תשכח הכל.
הוא: זה בדיוק מה שמטריד אותי!
היא: אתה היסטרי.
הוא: והילדים? איך את מסבירה את זה?
היא: הם גדלים כל כך מהר.
הוא: בטח מהר. תוך שבוע נהיו בני חמש, תוך עוד יום נהיו בני עשר.
היא: הכל עניין של תזונה נכונה.
הוא: תזונה.
היא: תזונה, בריאת עולם מזוייף על ידי כוח על חושי, מה ההבדל?
הוא: רגע מה?!
היא: מה?
הוא: אני מרגיש שאת מסתירה ממני משהו איום ונורא.
היא: רק בגלל שמצאת את עצמך בעיירה מוזרה בלי שום זיכרון איך הגעת לכאן ומדי פעם נפלט לשכנים "תציל אותנו ממנה!" אקראי, אתה כבר חושב שגנבתי את הגופה שלך, לכדתי בכלא מיסטי אותך ואת כל התושבים האומללים כאן באיזה חור ליד ניו ג'רזי ואני מנהלת מלחמה עם סוכנות ממשלתית שתעשה הכל כדי להפוך אותך לנשק להשמדה המונית?
הוא: זה היה מאוד ספציפי.
היא: זו הייתה רק דוגמא.
הוא: תפסיקי לחרטט, זה היה ההסבר הההגיוני היחיד למה שהולך כאן!
היא: מאמי, אתה היסטרי. אני מציעה שנלך לנוח ונתעורר אחרי הפירסומות.
הוא: את כל פעם עושה את זה!
היא: אתה עצבני בגלל הטוסטר של איירון מן?
הוא: אני עצבני כי רגע אחד ניהלנו ויכוח במטבח על זה שהשכנים הקריפים ראו אותך מנקה את המטבח עם טלקינזיס, ורגע אחרי זה פתאום מצאתי עצמי בתשדיר שירות של תעשיות סטארק שמנסים למכור לי טוסטר ולמה שאיירון מן ייצר פתאום טוסטרים?! מה הקונטקסט בכלל לייצור טוסטרים? האם מדובר בטוסטר דור 5? האם הוא מתחבר לוויי פיי? האם הוא ידידותי לסביבה והאם הוא תומך USB?
היא: אני מניחה שעל כך נדע בפרק הבא.
הוא: אוי אלוהים. מה קורה בפרק הבא?
היא: בפרק הבא לא יהיה קהל...
הוא: תודה לאל.
היא: במקום זה השיחות ביננו ייקטעו ונמצא את עצמנו בראיון עם דמות בלתי נראית שמראיינת אותנו, ומייד בסיום הראיון נחזור לסיטואציה בה היינו בלי שהזמן עבר בכלל.
הוא: מה יש לך מז'אנרים?
היא: אני חולה על ז'אנרים, שחבל על הזמן.
הוא: הז'אנרים שלך עושים אותי חולה.
היא: אין מצב שאתה חולה.
הוא: תודה לאל.
היא: אתה כבר ככה מת.
הוא: מה?!
היא: מה?
הוא: את שוב פעם עשית את זה!
היא: מאמי, אני רק יכולה להבטיח לך שהכל יהיה בסדר.
הוא: אה... אוקיי, תודה נשמה, אני ממש מעריך את זה.
היא: וכשאני אומרת "יהיה בסדר" אני מתכוונת שהכל יהיה בסדר בשבילי.
הוא: לכי להזדיין, בסדר?!
היא: זה סיטקומים, מאמי, לא HBO.
