מעשה בדיקפיק

— שלום, אדוני.

— וברכה. במה העניין?

— ובכן, בהתאם לסיכום מוקדם בינינו...

— איזה סיכום?

— הבאתי עמי תמונת תקריב של הזרג שלי.

— סליחה, אני חושב שנפלה כאן טעות.

— בהחלט לא. הנני נוקט במשנה זהירות בכל הנוגע לפינענים שלי.

— פינע-מה?

— נמעני פין.

— סבורני כי איני כלול בהם.

— סבורני שכן. זו הייתה מסקנה ברורה כשמש בהמשך להתכתבותנו האחרונה בפורום גידול חמוסים אסייתים.

— אכן זכורה לי התכתבות בנושא. כמדומני שטענת כי יש להאכילם בחציל אביבי, בזמן שכל בר דעת יודע כי יש להאביסם בחסה שגודלה במי מלח בלבד.

— ייתכן, אך לא בכך ביקורי עסקינן.

— ידוע לי במה ביקורך עוסק ואני שב ומצהיר כי מדובר בשגגה טיפוסית. אשמח לראות סימוכין בנושא.

— בשמחה, הבט במסמך זה.

— כמדומני זהו פלט שיחתנו האחרונה?

— בהחלט.

— והיכן כתוב שהסכמתי לקבל ממך תמונות איברייניות?

— סליחה, אבל היכן כתוב שלא הסכמת?

— אני מבולבל.

— בילבול אינו סותר היעדר אי הסכמה לביצוע פעולות אלמנטריות בין איבר לחברו.

— סותר גם סותר.

— אל תהיה מגוחך. הסכמה לקבלת חומר רם זרג מאנונימיים בפייסבוק היא ברירת המחדל בכל מערכת יחסים וירטואלית.

— טוב שלא אמרת שזה רשום בתרי"ג מצוות.

— ייתכן, אך בכך איני עוסק. איש באמונתו יחיה.

— מכובדי, שליחת הגרפו-זובי שלך מעולם לא נדונה כהוא זה בכל מערכת ההתדיינות ההדדית שלנו, כל שכן אוזכרה בחטף.

— אתה צודק בהחלט. שום שליחה ו/או אי שליחה נדונה בינינו, ולכן יש בי הזכות, האפשרות והחובה המלאה לשלוח את השטרונגול שלי לכל דיכפין.

— לכל דיכפין?!

— כל דיכפין שלא הביע את אי הסכמתו לדיכפון.

— אבל...

— אדוני, אתה רק מעמיק את הבור אותו כרית.

— סליחה, אך אני מסרב לקבל ממך כל תמונה, טקסט או אסקי הקשורים קשר קלוש, חלקי, חד או רב ערכי לנחש חד העין שלך...

— סליחה?!

— ושומר לעצמי את הזכות להפנות אליך את רשויות החוק.

— טוב, עכשיו זו פשוט חוצפה.

— הינך מתלוצץ?

— אתה מנהל איתי מערכת יחסים עמוקה ומפורשת...

— החלפנו מהלומות בפייסבוק ל-10 דקות.

— במהלכה אתה מביע חוסר אי הסכמה מהדהדת לקבלת תמונות עסיסיות של המפשעה שלי, וכעת כאשר אני מוכן ומזומן לספק את תחנוניך אתה מאיים עליי עם עורך דין? אתה לא חושב שמדובר בהולכת שולל מצידך?

— אני לא מעוניין באיבר המין שלך.

— מאיפה אתה כל כך בטוח? ראית אותו אי פעם?

— וודאי שלא.

— ואתה לא חושב שאתה צריך לראות כדי לקבל החלטה מושכלת?

— בהחלט לא, מה גם שהסחורה אותה אתה מציע אינה תואמת להעדפותיי.

— ייתכן, אך בכך איני עוסק. דיון זה נוגע אך ורק לנקודת הזמן בה ניהלנו התדיינות מורכבת במרחב הדיגיטלי שם התבשרתי לראשונה על התענינותך במגדלור שלי.

— תמהני מהיכן אתה שואב את התימוכין למערכת העקרונות עליה אתה מבסס את מסע היחצ"נות הזה.

— אשמח להציג בפניך סימוכין חברתיים ומשפטיים למכביר...

— נפלא.

— ...אותם אצרף לתמונת הזין שלי.

— אני חש במעגליות מסוימת בחילופי הטענות שלנו.

— רואה? למה שפשוט לא נגיע לעמק השווה ותיתן לי להשוויץ בפניך?

— אבל מדוע זה כל כך חשוב לך?

— מי יודע? סביר להניח שמדובר בתמהיל אובססיביות, קנאת פין, אישיות גבולית, או שמא ייתכן שהנני בסך הכל חרא קטן ותו לא. לך תדע.

— אני מבין.

— אז מה דעתך? בכל זאת אנחנו כאן, שני אנשים בוגרים עם ה...

— בבקשה אל תגיד את זה.

— ...זין ביד.

— ובכל זאת אמרת.

— לא חבל על המאמץ שהשקעתי? בדקתי עליך, חקרתי, ביצעתי סטוקינג כהלכתו, הזמנתי מונית. בסך הכל דיק פיק.

— בוא נעשה כדלקמן.

— כולי אוזן.

— אני אסגור עכשיו את הדלת...

— אוקיי.

— ועד שאפתח אותה שוב, אתה לא תהיה כאן יותר.

— נו באמת. זכותך לסגור את הדלת, אבל אין בכוונתי להסתלק. אני לא מוכן לקבל מצב בו הולכתי שולל על ידי אי הבעת סירוב מוקדם על ידך, כאשר ידוע ומוסכם כי נקטתי בכל הצעדים התקניים הנהוגים במערכת יחסים נורמטיבית. זכותי להמשיך ולשרוץ מול דלתך.

— אם תהיה כאן כשאפתח שוב את הדלת, אתלוש את אשכיך עם פלייר.

(פאוזה)

— במקרה זה אאלץ ללכת, אך דע לך כי הרגת את הרומנטיקה.