עיר ושמה בידוד
צירפו אלינו היום עוד קבוצה שחזרה מדובאי. עוד כמה נגלות ונוכל להכריז על עצמינו כהתיישבות.
בסך הכל נחמד פה. בבוקר מנסים להסתנן החוצה. בלילה מזמינים נערות ליווי.
יש פה מכל הסוגים והמינים. אנחנו אוכלוסייה מאוד מגוונת: יש כאן את יוסי והמשפחה שלו, שנשבר להם הזין אז הם טסו לדובאי. יש פה גם את גלית והבן זוג שלה, שנשבר להם הזין אז הם טסו לדובאי. ויש פה את ראובן והחבר'ה, שנשבר להם הזין אז הם טסו ליוון, וחזרו דרך קונקשן בדובאי.
בתכל'ס אף אחד כאן לא מרגיש שהוא מפסיד משהו, כי גם ככה כולם בחוץ נכנסו לסגר. נסיונות ההימלטות הם רק מתוך הרגל. ראובן ניסה להסוות את עצמו בתור מטוש, אבל ישר עלו עליו כי הוא היה מדוייק מדי. גלית ניסתה לברוח בתוך מבחנה, אבל איך שהחולת ניקיון נכנסה לתוכה היא התחילה לקרצף לה את האימא, אז פלא שהצוות הרפואי שם לב? ושאני לא אתחיל לדבר על סיגל, אישתו של יוסי, שניסתה לברוח מבידוד קורונה על ידי הצהרה שיש לה אבולה. אני לא חושב שהיא מבינה את החוקים של הפורמט.
יש לנו כבר חוקה, פרלמנט ורשות שופטת. בסך הכל קל להתנהל: את בית המשפט אנחנו סוגרים כי יש סגר. הפרלמנט פתוח, אבל אנחנו מקפידים לא לעשות בו שום דבר פרודוקטיבי, ועל החוקה כולנו מקפידים לזרוק זין. "כולנו" זה בעצם כולנו חוץ מסיגל שמנסה להרים קמפיין מימון המונים להפרדה בין דת ומדינה. באלוהים, היא עדיין לא הבינה את החוקים של הפורמט.
בן דוד של ראובן איבד את זה אתמול, והתחיל לצרוח שזה כמו בשואה, רק בלי רעב, נאצים תאי גזים ושואה. אבל חוץ מזה זה לגמרי כמו שואה. לחיילים של פיקוד העורף נמאס אז הם נתנו לו שוקולד, רק שיסתום. הוא התעצבן עוד יותר, ואמר שבשואה היו נותנים שוקולד תוצרת חוץ. הם ענו לו שהוא מפריע לחיילים במילוי תפקידם ושיגיד תודה. איזה נאצים.
הנטפליקס נדפק אתמול, אז אנחנו תלויים בכאן 11. אין לנו מושג מה הולך בערוץ הזה, כי אף אחד כאן לא יודע איך להסתכל על תכנית שעמית סגל או אופירה אסייג לא מופיע בה. סיגל ניסתה לדבר למסך אתמול בערב וכולם הצטרפו אליה, אבל אף אחד לא ענה בחזרה. אני חושב שגם רומי נוימרק לא מבינה את החוקים של הפורמט.
מחר אני משתחרר. אני לא יודע מה יהיה. אני עוזב מאחוריי מדינת צעצוע עם פסיכים שצועקים על טלוויזיה ולא מבינים איך מנהלים מנגנון שילטוני - איך מצפים ממני להתמודד עם מה שיש בחוץ?
