היום הראשון

גבירותיי ורבותיי, אני גאה לקחת על עצמי את התפקיד. נשבע לכם. למה אתם מסתכלים עליי ככה?

כן, אני מודע לאתגרים הרבים. אני מודע למחדלים, לשאננות, לבלאגן. וזו בדיוק הסיבה מדוע אני מעוניין לחתום על חוזה חדש, חוזה שיושתת על אמון, שקיפות ושיתוף פעולה.

מה זאת אומרת "עם מי לחתום"? איתכם. הלוא ישנם שני צדדים לכל צורה שלטונית מתוקנת המבוססת על מערכת חוקים הוגנים המיושמים על אוכלוסייה אזרחית, ואתם האזרחים. רגע, למה אתם צוחקים? בסך הכל אמרתי שאני מוכן ליצור יחסי אמון ולא להנחית עליכם הוראות לא הגיוניות.

אם כולם יפסיקו לצחוק אשמח לענות על שאלות. כן? לא, לא שתיתי משקה אלכוהולי מקודם. קצת... מוזר ששאלתם.

אחרי שבוע

אוקיי, אז אני מודה שזה היה קצת יותר קשה ממה שחשבתי.

תראו, זה לא שחשבתי שאין לכם משאלת מוות. אנחנו בכל העם הנבחר. אבל היה נחמד אם, ובכן, הייתם חושבים קצת על הדורות הבאים ומה אתם הולכים להשאיר להם אחרי ה... למה אתם שוב צוחקים?

אנשים, תתעוררו. המגיפה הזו לא הולכת להיעלם אם לא ניקח את עצמנו בידיים. צריך להישמע להנחיות ולשמור על החו... נו אולי די כבר עם הצחוקים האלה?

ואם כבר אנחנו מדברים על ההנחיות, אני מבקש מכל העוסקים בדבר להתחיל לשתף פעולה ולתת גב למאמץ. זה מתחיל קצת להעיק כשאנחנו דורשים משמעת מכל הגופים הנוגעים לדבר, ורגע אחרי זה כולם מעגלים פינות. יש לכם מושג כמה מגוחך אני נראה?

רגע, מה זתומרת כן?!

אחרי חודש

עם נבחר בתחת שלי. נמאס לי.

ממחר חולייה של פיקוד העורף עוברת בכל בית אב ומרתכת לכם מסיכה על הפרצוף. ואני לא מדבר על מסיכת בד דקיקה כזו, אלא מסיכות של צ'רנוביל. אם זה היה תלוי בי, הייתי מביא לכם צ'רנוביל אורגינל שתאכל אתכם מהקרינה, רק שאף אחד אחד לא יבוא אליי עם קורונה. מה לא ברור בריחוק?

רגע, עוד לא סיימנו. נשבע לכם שבקושי התחלנו.

החל מרגע זה כל התחקורים האפידמיולוגים יערכו עם טיימר. מי שלא עונה מספיק מהר יכול לבחור בין שוק חשמלי או כריתת זרת. ככה נוודא שאף אחד לא יוכל להמציא סיפור כיסוי רק בגלל שלא בא לו שידעו מתי הוא קנה ב"זארה".

הבא ששואל אם ההנחיות החדשות מיועדות גם לו מקבל תחקור. את התחקור יעביר בוריס. מי זה בוריס? זה הבחור הגדול בכניסה שלקח לכולכם את הפלאפונים כדי לוודא שהתקנתם את האפליקציה. לא התקנתם? אחלה, זה אומר שזו תהיה הפעם הראשונה בתפקיד הזה שאני אשכרה אהנה ממשהו.

חכו שנייה שאשים עליי את האקדח, ואז נתפנה לשאלות.

אחרי שנה

אזרחי ישראל, אני מברך את מי שהצליח לשרוד. זה היה קשה, אך אני גאה לבשר שיש לנו שארית פליטה ראויה לשמה.

זה לא היה פשוט, אך בתהליך ארוך וסיזיפי הצלחנו למגר את האיום שעמד לכלותנו. לא הקורונה, טיפשים. אני מדבר, כמובן, על מרבית האזרחים: המזלזלים, הבורים, מפיצי השקרים, המתנגדים, העסקנים ובאופן כללי כל מי שלא בא לי טוב בעין.

אנו היום אור לגויים, ולא רק במובן זה שהחלטנו לוותר על שירותיהם של הפוליטיקאים וכל משרדי הממשלה. מהרגע שהבנתי מה המכשול העיקרי להצלחת הפרויקט, פעלתי בנחישות לסילוקו. מי צריך משרדים, ועדות ופקידים, כשבהישג ידינו יש משרד אחד, מצומצם ויעיל של פרויקטור? גם ככה לא נשארה כמות גדולה במיוחד של תושבים. תאמינו לי, חבל על הכסף.

אז זהו, בעצם. אני באמת לא רואה טעם להמשיך במסיבות העיתונאים האלה.

אני רואה שיש לכמה מכם שאלות. בוריס, טפל בהם.