קפה בוץ (פאנפיק)

לאור המצב המתגלגל בו כולנו שרויים, נאלצתי להזעיק את רוחות הערים לקרוסאובר עם ישראמן על מנת להתמודד עם המשבר.

מתפרסם עם ברכתה של רותם ברוכין כפרה עליה.

קפה בוץ

האינטרקום בישרא-קייב צילצל. ואז צילצל בשנית. ואז צילצל עוד פעם, ועוד פ…

"נו כוסאומו, קמתי!" נהם ישראמן וקם מהמיטה. האינטרקום לא הפסיק גם כשישראמן נעל את הישרא-כפכף, פתח את הישרא-דלת והחליק על פחית הישרא-בירה שהתגלגלה על הישרא-ריצ…

"בסדר, נראה לי שהבינו!" פלט ישראמן, "אני גר בבית אחו שרמוטה ישראלי, טוב?"

ישראמן הצליח סופסוף להגיע אל האינטרקום. מהמסך ניבטה דמות עם שיער סגול ומשקפי היפסטרים.

"ער?" שאלה הדמות.

"לא, אני כמה לפיורדים," נבח ישראמן, "מה נראה לך?"

"יופי, עכשיו רד למטה."

"זיבי יורד למטה," אמר ישראמן, "עשיתי תורנות אתמול עם רעננה."

"ולפני זה עם כפר סבא," אמרה תל אביב, "ולפני זה עם באר שבע, ולפני זה עם ירושלים. מה הקשר?"

"שנמאס לי, טוב?"

"כי המצב רוח שלי זה חדי קרן עם נצנצים בטארדיס, נכון?" זעפה תל אביב, "עכשיו בוא לפה."

"תקשיבי לי, ותקשיבי לי טוב..." עבר ישראמן לקול הבס מקורס מ"כים.

"זה או תורנות בוקר איתי," קטעה אותו תל אביב, "או תורנות ערב עם פתח תקווה."

ישראמן חרק שיניים למשך עשר שניות, לפני שענה "תני לי רק לשים טייטס."

~~

צבע השמיים מעל הטיילת היה כצבעו של בקבוק אלכוג'ל שהיה מופנה למסך נטפליקס שנגמרו לו כל התכנים לצפייה. ישראמן הטיח את רגליו על המדרכה. תל אביב צעדה לידו בדממה.

"זה ביזיון מה שהולך פה," רטן ישראמן, "אני גיבור על, לא פקח של משרד הבריאות."

"הם כורעים תחת העומס ואתה יודע את זה," אמרה תל אביב בקול שקט.

"אבל למה אתן לא מסנג'רות את השומר הזה שלכן?" ישראמן ירק לצד המדרכה.

תל אביב עצרה ופנתה לישראמן בתנועה חדה. "איזה חלק במילה 'בידוד' אתה עדיין לא הבנת?"

"בסדר, בסדר, מה נפתחת עליי עכשיו?" מלמל ישראמן, והחל לשמור מרחק ביטחון של שני מטרים מתל אביב שחזרה לצעוד.

“אני כולה אומר," המשיך ישראמן לאחר שהדממה שוב הוציאה אותו מדעתו, "שאפשר היה לבקש עזרה גם מ..."

"יש לקנדה צרות משלה."

"ומה עם ההיא ב…"

"אשלינג קצת עסוקה, אם עוד לא הבנת."

"הצחקת אותי," רטן ישראמן, "מה יש לה להיות עסוקה?"

"תגיד לי, אתה דפוק?" סיננה תל אביב, "כל הממלכה המאוחדת על קוצים עכשיו. וחוץ מזה," היא נשמה נשימה עמוקה, "גם אם הם יכלו להגיע לכאן, הם עדיין היו חייבים להיות בבידוד."

"אבל לתפוס מפירי בידוד?" אמר ישראמן, "בשביל זה קמתי הבוקר?"

תל אביב הורידה את משקפי ההיפסטרים וחשפה זוג עיניים מותשות. "וגם בבוקר הקודם," היא עצמה את עיניה וגירדה את גשר אפה, "וגם בזה שלפניו וגם מחר."

"אבל…" ישראמן צימצם לפתע את עיניו. "וואללה יופי," מלמל, "הנה קליינט. מרוצה עכשיו?"

תל אביב הפנתה מבטה לעבר הצעיר שהחזיק בידו שלט רחוק. מעליו ריחף רחפן בגובה של עשרה מטרים.

"יא אללה, איך אני שונא אותם," סינן ישראמן.

"תן לי לטפל בזה," אמרה תל אביב והחלה להתקדם לעבר הבחור.

"רק לראות ת'פרצוף קקה שלהם עם השלט מעלה אותי על טורים," החל ישראמן לצעוד לעברו.

"אני יודעת," מלמלה תל אביב, "וזו בדיוק הסיבה שעדיף שאני אטפל בזה."

"באור שאני רואה," אמר ישראמן, "אני נכנס בו ובאימאימא שלו."

"יודע מה? לך הביתה," אמרה תל אביב במהירות, "עזוב, אתה עצבני והוא לא נראה רגוע גם ככה. עדיף שתחזור הבי..."

"הלו!" צעק ישראמן לעבר הצעיר, "הלו, תוריד ת'רחפן."

הצעיר המשיך להפנות אליהם את גבו.

"סליחה?" אמרה תל אביב, "אנחנו צריכים לדבר איתך."

"תוריד ת'רחפן," אמר ישראמן, "זריז."

הצעיר הפנה אליהם את מבטו, גיחך לרגע וסובב אליהם בחזרה את גבו.

"אמרתי לך פרצוף קקה, או לא אמרתי פרצוף קקה?" סינן ישראמן. הוא צמצם את עיניו והישיר מבט לעבר הרחפן.

"שיט, חכה שנייה!" קראה תל אביב, אך זה היה מאוחר מדי. הרחפן השרוף התרסק על הקרקע, והבחור הצעיר נבהל. הוא קרב למה שנשאר מהרחפן ולפתע סובב את מבטו לעבר ישראמן ותל אביב. הבעת הבהלה התחלפה בזעם והוא צעד לכיוונם.

"למה כל פעם אותו דבר," מלמלה תל אביב.

"אל תדאגי, אני מטפל בזה," אמר ישראמן, "התחייבות אישית שלי."

"זה הדבר האחרון שרציתי לשמוע," אמרה תל אביב.

"אתה עשית את זה?" אמר הצעיר שעמד קרוב מדי לישראמן.

"למה אתה בחוץ?" נבח ישראמן.

"זה רחפן של שלוש אלף שקל!"

"הקנס על הפרת בידוד הוא חמש," אמר ישראמן, "שזה החמש אצבעות שאני שובר לך בכל יד על זה שהוצאת החוצה ת'פרצוף הנגוע 'שך."

"חכה שנייה," אמרה תל אביב לישראמן ופנתה לצעיר, "הוא בסך הכל מתכוון ש..."

"למה מי אתה שתגיד לי לאיפה ללכת?" קולו של הצעיר עלה לטונים גבוהים.

"חבל על הזמן," אמר ישראמן לתל אביב, "הוא מצפצף עלינו ועל הבידוד. "

"אבל זה לא אומר שצריך לדרדר את הסיטואציה!" אמרה תל אביב והוסיפה בשקט "כמו שקורה בכל משמרת."

"אני מצפצף עליכם ועל הבידוד המסריח," נבח הצעיר, "מה יש לכם לומר על זה?"

"'בקשה, אמרתי או לא אמרתי לך?" אמר ישראמן לתל אביב.

"זה הפנים של כישלון ההסברה," אמרה תל אביב בייאוש.

"הסתבכת עם הפקחים הלא נכונים," אמר ישראמן.

"למה מה תעשה לי?" נהם הבחור הצעיר.

"מה שעשינו ב-2013," אמר ישראמן.

"חחח," גיחך הצעיר, "מה עשיתם ב-2013?"

"מה שעשינו ב-2009."

"ומה עשיתם ב-2009?"

"אין לי מושג, אח'שלי," תפס ישראמן בגרונו של הצעיר והרים אותו מהקרקע, "האתר של מדעת לא היה קיים אז," ועף איתו למעלה.

~~

"כמה סוכר?" שאל ישראמן בזמן שבחש את הפינג'ן המהביל.

"אחד," אמרה תל אביב.

"לא יספיק לך," אמר ישראמן, "הקפה בוץ שלי חזק כמו הגיהנום."

"תשתה את התה של ספרטה ואחרי זה נדבר," ענתה תל אביב והוסיפה, "אני מקווה שאחרי זה אתה מתכוון להחזיר אותו."

"את מי? אה, את ההוא," מלמל ישראמן, "כן… נראה לי. מתישהו."

"מתישהו?"

"ברגע שאני אזכור איפה שמתי אותו אני מחזיר אותו למקום," אמר ישראמן, "התחייבות אישית שלי." הוא מזג את הפינג'ן לספל שלה.

"רגע, אתה לא זוכר איפה שמת אותו?"

"נראה לי בקו אורך מס' ארבע-מאות-חפש-אותי," גירד ישראמן את ראשו, "נו מה את רוצה שאני אגיד לך? נשבר לי מהם, נשמה. תהרגי אותי, לא מבין מאיפה הסבלנות שלך."

"חכה שנייה," מלמלה תל אביב, "כבר חוזרת."

היא נעלמה כהרף עין, וחזרה אחרי מס' שניות.

"החזרת אותו הביתה, נכון? תגידי, למה את משקיעה זמן בלהחזיר דברים למקום?" אמר ישראמן, "ותשתי, זה מתקרר."

"אני רוח עיר… נשמה," חיוך קטן ועייף הפציע על פניה של תל אביב, "כל מה שאני עושה זה לסדר ולתקן ולהשגיח." היא לגמה מהספל ועצמה עיניים.

"יענו משמרות הזה"ב על סטרואידים," גיחך ישראמן, "אבל אל תעבדי עליי. אפילו אני רואה שאת מותשת מהחרא הזה."

"אני מותשת ממך, נודניק," פיהקה תל אביב, "הפיוזים שלך זה משהו נורא. זו המשמרת הכי גרועה שהייתה לי עד עכשיו." ולאחר כמה שניות הוסיפה "חוץ מהקפה. תודה."

"על לא דבר," חייך ישראמן, "וזה לא מדויק מה שאמרת מקודם. היו לי יותר גרועות."

"יותר גרועות מזה?" הרימה תל אביב גבה.

"ברור," לגם ישראמן מהקפה, "למה נראה לך שאני מתחמק מהמשמרות עם פתח תקווה?"