יד ראשונה מפולין
הלו...? כן... כן.
זה בקשר למכתב? כן, בוודאי. יד ראשונה מפולין, אדוני. אני לא משחק משחקים. אצלי מילה זו מילה.
בת כמה? 11, אדוני. כותבת מהשורה הראשונה. כל אות יושבת בול, ואין לי שום בעיה להעמיד את המסמך לבדיקת גרפולוג. יד ראשונה זה לא צחוק, אדוני.
בוודאי שזה כולל טסט. אצלי מילה זו מילה. נו באמת, נראה לך שזה האוביקט הראשון שלי?
אתה יכול לסמוך עלי, אדוני, שהכל נעשה ברגישות ובאחריות. בכל זאת, כולנו יהודים. ואני רוצה שתדע, אדוני, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שעם הנצח מודה לך על ההנצחה. כן, גם הילדה. אין לי ספק שלו היתה כאן, היא היתה מודה. מה זאת אומרת איך? נו באמת, תקרא בעצמך. אני משוכנע שאפשר למצוא שם משהו בנידון, בין השורות כמובן.
תראה, זה לא שהאובייקט חף מפגמים. ביננו, מי כותב היום מכתב בעט? ועוד שולח בדואר? תעשה לי טובה, זה אפילו לא נשלח ברשום. חמודה הילדה, אבל אין לה מושג מהחיים שלה. אם אתה שואל אותי, לא נראה לי שאפילו ביטוח היה לה. אה סליחה, כמובן שהביטוח כלול במחיר. יד ראשונה מפולין, אדוני, אצלי מילה זו מילה.
גם במכתב כל מילה זו מילה. תראה איזה כתב, מי כותב ככה היום? כלומר, בהתחשב בכך שהוא אינו מודפס כמובן, אנחנו הרי לא ילדים קטנים. כן, היא היתה ילדה קטנה. בוודאי אדוני, אחרת איך אני אמכור? מה זה שווה? נראה לך שאני אתרוצץ ככה בגלל איזה פנסיונר שיצא מאיזה מחנה ואחרי כתב את הזכרונות שלו על הרמס? החזקתי פעם ספר שכתב אחד מהזקנים האלה, תאמין לי יותר טיפקס מספר. עזוב אותך, היום זה שוק של מכתבים מילדים. גם ילדות.
ושלא תחשוב שאני מזלזל. אפילו לא לרגע, אדוני. זילזול זה של גויים.
אתה רוצה קריאת מבחן? בוודאי, שום בעיה. אבל ביננו, יש עוד כמה מתעניינים. זה סחורה עם ביקוש, המכתבים האלה. מניסיון. אין על מכתבים ישנים. השווי רק עולה עם הגיל. כמה שיותר צהוב, ככה יותר מוכר. כמו בעיתונות.
אין לך מה לדאוג, אדוני. אתה עושה את העסקה של החיים. אני מכיר את המשפחה אישית. פגשתי אותם היום בבית משפט.
רגע, אז אם הכל בסדר, מה מעיק על אדוני? המצפון? הבנתי. תראה, יכול להיות שאתה לא בנוי להחזיק סחורה כזו. זה בסדר, זה אנושי. תקשיב מה נעשה: רוצה לקנות מילה כן מילה לא? ככה תקבל אובייקט עם שווי אבל בלי קונטקסט.
סמוך עליי, הרבה יותר קל כשאין קונטקסט. אתה הרי לא רוצה לדעת במה אני עובד כשאני לא מוכר מכתבים, נכון?
