הוא והיא #51
הוא: מאמי...
היא: מה עכשיו?
הוא: יש לי בעיה אקוטית עם הסידור של הספרייה.
היא: אקוטית.
הוא: אני מתלבט.
היא: אני באמת רוצה לדעת על מה?
הוא: אני עומד פה כבר שעה שלמה...
היא: רגע, שעה?
הוא: ואין לי מושג באיזה אות לשים את "היה יהיה".
היא: שעה.
הוא: זה לא אות.
היא: שעה שאתה עומד מול המדף כשהבית הפוך?!
הוא: חשבתי אולי באות א' כי זאת אסופה.
היא: אוי אלוהים, היית רציני בקשר להתלבטות.
הוא: אבל אז הבנתי שזה צריך להיות בעצם ה' כי זה "היה יהיה"!
היא: זה סידור. של. מדף. בספרייה.
הוא: אבל פתאום הבנתי שזה צריך להיות ב-מ' כי אהוד מימון הוא העורך!
היא: מספיק. עם. האותיות.
הוא: מה דעתך על ש' כי זה שנתון?
היא: מוזר, אני חשבתי על אות אחרת לגמרי בקשר לספרייה המזורגגת שלך.
הוא: זה ממש מעצבן. תראי, חוץ מזה כל הספרייה מסודרת.
היא: אני... רגע אחד.
הוא: נכון?
היא: היא באמת מסודרת.
הוא: למופת.
היא: זה לא מצחיק. היא ממש, אבל ממש מסודרת.
הוא: השקעתי.
היא: הם... מסודרים כמו חיילים!
הוא: ברור, אלא מה?
היא: זה מטריד.
הוא: זו ספרייה.
היא: רגע, ככה זה גם אצל כל החברים שלך?
הוא: בוודאי.
היא: אתם פסיכוטיים.
הוא: תודה, מאמי.
היא: זו לא הייתה מחמאה, לעזאזל!
הוא: באמת?
היא: לא! זו אף פעם לא מחמאה כשמישהו אומר שאופן קבלת ההחלטות שלך גובל בהפרעה נפשית!
הוא: אם כך, זה משליך באופן ממש מטריד על האופן בו אני מפרש גירויים רגשיים מהסביבה.
היא: נו שיט, שרלוק! אני צריכה לחפש DSM רק כדי להבין מה יש לך!
הוא: רגע, יש בבית DSM?
היא: כן.
הוא: אז באיזה אות צריך לשים אותו? D כמו ב-DSM? פ' כמו ב"פסיכיאטריה"? ה' כמו ב"הפרעות"?
היא: נסה X כמו ב"פה קברתי את בעלי".
