הוא והיא #48
היא: ואו, כולם מדברים על החללית הישראלית הראשונה לירח.
הוא: נכון, זה מגניב לגמרי!
היא: היא מאויישת?
הוא: אה, בכלל לא.
היא: חבל, תכננתי לבקש מהם הסעה לירח.
הוא: זה... קצת מאוחר בשביל זה.
היא: אבל...
הוא: היית צריכה לתאם את זה עם יואב לנדסמן לפני 5 שנים לפחות.
היא: זה היה יכול להיות מאוד נחמד לקבל טיול רומנטי לירח בוולנטיינס.
הוא: אני מקווה שלפחות תכננת לעשות את זה איתי.
(פאוזה)
היא: כן, ברור.
הוא: מה זה היה עכשיו?
היא: מה?
הוא: הפאוזה הזו. היא הייתה ארוכה, וכשאני חושב על זה היא לא הייתה אמורה להיות בכלל!
(פאוזה)
היא: לא הייתה פאוזה.
הוא: הייתה ועוד איך, ועכשיו עשית עוד אחת!
(פאוזה)
היא: באמת?
הוא: אולי די עם זה? באמת תכננת טיול רומנטי לירח בלעדי?
היא: תראה...
הוא: אוי ואבוי.
היא: כל מה שאני אומרת זה...
הוא: ככה התחילו הדברים הכי נוראים בעולם.
היא: איך?
הוא: באנשים שאמרו "כל מה שאני אומר זה..." ואח"כ דורות של ילדים שסבלו בגלל זה בבחינות בגרות בהיסטוריה.
היא: אני לא רואה איך זה מקדם אותי לירח.
הוא: את מתכוונת "אותנו".
(פאוזה)
היא: נכון.
הוא: את עושה את זה בכוונה עכשיו, נכון?
(פאוזה)
היא: כן, בטח.
הוא: זה ממש לא מה שהם תכננו שם ב-SpaceIL.
היא: הם לא תכנו טיולים לירח?
הוא: הם לא תכננו פאוזות.
היא: אתה ממש מעצבן, אתה יודע?
הוא: אני מעצבן?!
היא: זה אתה שעושה כאן שימוש רטורי מופגן בפאוזות ככלי להעצמת רגעים קומיים במסגרת דיאלוג קליל, ועכשיו אתה מתבכיין שאני תופסת על זה טרמפ?
(פאוזה)
הוא: הא?
היא: רגע, זה היה בגלל שימוש רטורי?
הוא: זה היה בגלל שלא הבנתי אף מילה.
היא: נו באמת, ואתה מצפה שאני אעביר איתך ככה דייט על הירח.
הוא: זה המינימום שבן אדם מצפה לו.
היא: יש לך מושג כמה שקט שם?
הוא: איפה?
היא: על הירח. כל מה שיש שם זה פאוזה אחת גדולה.
הוא: וגבינה.
היא: 2 דקות שם עם כל הפאוזה הזו ואתה תוציא אותי מדעתי.
הוא: אני מצליח לעשות את זה גם כאן, מה ההבדל?
היא: יופי, אני שמחה שיצאת מזה.
הוא: אז אני בא איתך לירח או לא?
(פאוזה)
היא: בטח.
הוא: לעזאזל איתכם, SpaceIL!!!
