הוא והיא #41
היא: אז איך היה בלונדון? שמעתי שביקרת גם במוזיאון של שרלו...
הוא: אני רוצה להבין למה שרלוק לא אספרגר אלא סוציופת בתפקוד גבוה?!
(פאוזה)
היא: אהא, זו הולכת להיות שיחה כזאת. בפעם האלף: אתה לא סוציופת בתפקוד גבוה.
הוא: אבל קניתי מאג לקפה שזה מה שכתוב עליו!
היא: זה מפתה מאוד, אך עדיין לא הביוגרפיה שלך.
הוא: אז מה אני?
היא: מפלרטט עם הרצף.
הוא: ההגדרות האלה מבלבלות אותי.
היא: תקרא DSM ותעזוב אותי בשקט.
הוא: אבל זה משעמם.
היא: זה כולה עמוד אחד לכל אבחנה.
הוא: זה עמוד מאוד משעמם.
היא: לא משעמם כמו לשמוע אותך טוחן על סטאר וורס, אבל אתה לא שומע אותי מתלוננת.
הוא: מה פתאום? בזמן האחרון אני מברבר בעיקר על הארי פוטר.
היא: הלוואי והיית חופר עליו כמו שאתה חופר על סטאר וורס.
הוא: אגב הארי, יש בלונדון מוזיאון עם מוצגים מהסרטים, כולל עיתונים שהופיעו שם.
היא: ומה כתוב בהם?
הוא: שהוא-שאין-לומר-את-שמו חזר...
היא: בסדר.
הוא: שסיריוס ברח מהכלא...
היא: סבבה.
הוא: ושאני סוציופת בתפק...
היא: זה לא כתוב שם.
הוא: אם כך, זו הולכת להיות הרצאה מאוד משעממת ב"עולמות".
היא: ההרצאה שלך על בעלי צרכים מיוחדים בז'אנר? רק בגלל שאתה לא יכול להצהיר על עצמך שאתה סוציופת בתפקוד גבוה?
הוא: לא, בגלל שאני ארדם על ה-DSM עד הכנס.
היא: זה כולה עמוד!!!
הוא: אוטיזם קלאסי, אספרגר, PDD, PDD-NOS... ועוד לא הגענו לשאר הלקויות שאני רוצה לדבר עליהן שם. ההגדרות האלה זה סלט.
היא: יצא לך ממש כנס של אבחנות. אוי ואבוי, רק אל תענה לי ש...
הוא: זה לא כנס, זה פסטיבל.
היא: (נאנחת) לפחות לא אמרת בסוף...
הוא: סטגדיש!
היא: למה אני פותחת את הפה, אלוהים.
הוא: היה עוד משהו כשלא הייתי?
היא: היינו מרותקים להופעות החיות ב"כוכב הבא".
הוא: וואללה? מה שלום סטטיק ובן אל? עדיין מבלבלים אחד לשני את המוח בגלל הלופר של נטע?
היא: מסתבר, דרך אגב, שיש לשניהם חברה, ובניגוד לדעה הרווחת היא לא...
הוא: משותפת?
היא: לעזאזל, זו לא אותה אחת!
(פאוזה)
הוא: אני מכניס את זה ל"הוא והיא".
היא: עד כאן. סטטיק ובן אל זה קדוש.
הוא: פחחחחח.
