למדתי בבגרות לאנגלית על "זיכרון גורלי". תודו שזה לא משפט ששומעים כל יום.
היה לי בתיכון מורה נפלא לאנגלית, בחור יליד ניו יורק (אם אינני טועה) שכאשר עלה לארץ הקודש הבין כי הדבר היחיד שהוא יודע כמו שצריך ושאינו כרוך בקשיי שפה הוא, ובכן, אנגלית. כך התקבל הבחור לעבוד כמורה לאנגלית, כנראה בזכות העובדה (ואני אומר …
עוד
היא: אוף. כל השעונים בבית מאחרים.
הוא: מה, כולם?
היא: צריך לכוון אותם.
הוא: זה לא יעזור. יש לנו דליפת זמן.
(פאוזה)
הוא: דליפה.
(פאוזה)
הוא: הזמן שלנו דולף. אוזל. בגלל זה אנחנו מאחרים לכל מקום ומפספסים הרבה דברים.
היא: בגלל הזמן.
הוא: שדולף.
היא: אה.
הוא: צריך לבדוק את זה.
היא: את הזמן שדולף?
הוא: דולף? הצחקת אותי. זה …
עודדי, אני לא יכול יותר. אני חנוק, נמאס לי.
לאן הגענו? מה הולך פה? וזה לא רק השנים האחרונות. זה משהו שכבר מתפוצץ באיטיות עוד מהניינטיז.
אתם מבינים, בניינטיז היה ריח של שינוי באוויר. נכנסו פה לאטרף, הייתה אופוריה. היה מדהים. כולם היו בעננים... עד שברגע אחד זה נגמר. באמצע הניינטיז, ואתם יודעים בדיוק על מה אני מדבר, זה נגמר. …
עוד