הוא והיא #30
היא: אז איך היה הפיילוט?
הוא: היה אחלה!
היא: באמת?
הוא: כן, היה ממש קשה ובעייתי. ההרצאה לא הייתה טובה.
היא: רגע, אבל הרגע אמרת ש...
הוא: היה מצוין, ממש זרם וכולם נהנו.
היא: אני לא מבינה.
הוא: מה יש להבין? היתה הרצאה טובה וממש בעייתית, והפיילוטאים התלהבו מאוד וממש הפריע להם הכל.
היא: אתה מפתח אלרגיה להיגיון?
הוא: תראי, הכותרות לשקפים היו ממש מצחיקות...
היא: אוקיי, אז הכותרות היו טובות.
הוא: ...וכמובן שלא צריך אותן והן רק מפריעות לזרימה של ההרצאה, וחוץ מזה הן מעולות.
היא: אתה מקשיב לעצמך היום מהצד הלא נכון?
הוא: מה מסובך להבין?! זו הרצאה מעולה וצריך לשנות בה המון ולהעביר אותה איך שהיא!
היא: שמו לך משהו באוכל, נכון?
הוא: אוי, והעיצוב… העיצוב של השקפים היה פשוט...
היא: כן…?
הוא: ממש בעייתי ונראה נהדר וצריך לשנות את כל הפונטים ולא לשנות כלום.
היא: זה הפוסט שאתה רוצה שאנשים יקראו בשישי על הבוקר?
הוא: והתמונות… חייבים להגדיל את כולן.
היא: אוקיי, אז ההרצאה תהיה יותר גרפית ומעניי...
הוא: ולהקטין אותן. מיד. הפונט קטן מדי.
היא: טוב שלא אמרת שהפונט...
הוא: הרבה יותר מדי גדול וחייבים להגדיל אותו ולהקטין אותו כדי שהתמונות יהיו קטנות כי הן ממש גדולות מדי וחייבים להגדיל אותן עוד יותר כדי שהפונט יוכל לקטון ולגדול.
היא: בו זמנית.
הוא: די להתבדח.
היא: עוד משהו?
הוא: ותפסיקי להיות רצינית כל הזמן!
היא: אבל...
הוא: וזה עוד משהו שאמרו לי – שהבדיחות ממש סבבה...
היא: אחלה!
הוא: ...והן ממש מיותרות וחייבים להפסיק איתן ולספר עוד מהן.
היא: אבל...
הוא: תפסיקי לקטוע אותי, ולמה את לא מדברת?
היא: אז מה שאתה אומר, זה שישבת שם שעה וחצי ושמעת פידבקים מנוגדים משישה משבעה אנשים?
הוא: וחתולה.
היא: איזו חתולה?
הוא: הייתה שם חתולה שהסתובבה בדירה והביעה התעניינות.
היא: מי הביא אותה?
הוא: שרודינגר.
