הוא והיא #20
אזהרת ספויילרים כבדים, אכזריים וקשים מנשוא (!!!) לסיפור "גרטרוד בישלה דייסה" מאת יעל פורמן.
הוא: מאמי, תשמעי רגע משהו:
גרטרוד בישלה דיסה. נתנה לאבא. נתנה לאמא. נתנה לקובי. נתנה לשפרה. נתנה אפילו לצלילה הכלבה...
היא: איבדת אותי בקובי. הכל בסדר?
...ורק ליוכבד הקטנה לא נשאר. כעסה יוכבד הקטנה. שמה יוכבד בסיר מנה של סולת. ערפה יוכבד את ראשה של גרטרוד ושפכה מדמה לתוך הסיר. הכינה לעצמה יוכבד דיסה חמה ומתוקה וישרור שלום בביתה.
(פאוזה)
היא: למה לא חמין?
הוא: סליחה?
היא: איזה מין עוזרת זו שמכינה רק דייסה? היא לא יודעת להכין חמין?
הוא: כמה גרטדרודים את מכירה שמכינות חמין?
היא: אני בטוחה שבהתייחס לכל הגרטרודים במהלך ההיסטוריה שערפו להן את הראש, יש וודאות סטטיסטית שכמה מהן ידעו להכין חמין.
הוא: מי אמר את זה?
היא: מדע.
הוא: אוקיי, לא מתווכח. הקיצר...
היא: מה, יש עוד?!
תפרה יוכבד את ראשה של גרטרוד. הפיחה בה יוכבד רוח חיים...
היא: או, למה לא יכלו לבקש מיוכבד להכין את החמין?
הוא: יוכבד יודעת רק לתפור גוויות, היא לא יודעת לבשל.
היא: מי אמר?
הוא: מדע.
היא: זה אותו מדע שאומר שאפשר להקים גוויות ערופות ראש לחיים?
הוא: המדע מסייג את זה לגרטרודים בלבד.
היא: אני מקווה שהם היו מרוצים במשפחה המופרעת הזו שלך שלא אוכלת חמין.
הוא: אנחנו נעשה שיחה ארוכה אחרי הפוסט הזה.
עלצו קובי ושפרה. עלצו אבא ואמא. עלצה אפילו צלילה הכלבה. קמה גרטרוד ובישלה דיסה. נתנה ליוכבד מנה ראשונה. אכלה יוכבד מהדיסה בתיאבון והיללה את גרטרוד ברוב רצון.
(פאוזה)
היא: תגיד, היא עושה חלונות, הגרטרוד?
הוא: אוקיי, אני אגיד את זה רק פעם אחת - אין לי את הטלפון שלה.
היא: ומה עם...
הוא: גם של יוכבד אין לי.
היא: אבל...
הוא: זה דמויות מסיפור.
היא: אבל...
הוא: סיפור!
היא: יש עוד?
אפתה גרטרוד עוגיות עבור יוכבד. נסכה בהן גרטרוד רעל למען תיפטר יוכבד מן העולם. ראתה צלילה הכלבה, וסיפרה ליוכבד על הרעל. אכלה יוכבד מן העוגיות וצחקה, כי אין רעל היכול לפגוע בה. לקחה יוכבד את גרטרוד וערפה שוב את ראשה. יצקה יוכבד מדמה לקערה ונתנה לצלילה הכלבה.
היא: יש לך מתכון לעוגיות?
בכתה שפרה על גרטרוד. בכה גם קובי על גרטרוד. בכו גם אבא ואמא. הצטערה יוכבד על בני המשפחה. תפרה שוב את ראשה של גרטרוד והפיחה בה רוח חיים. הורתה יוכבד לצלילה לשמור את צעדיה של גרטרוד. קיללה יוכבד את צאצאיה של גרטרוד עד קץ כל הדורות. נאלמה גרטרוד דום ולא הוציאה עוד הגה מפיה.
היא: ואו. זה מדהים!
הוא: נכון? גם אני חושב שזה סיפור נפ...
היא: יש עוזרת בבית והיא עובדת בשקט! אתה יודע כמה זמן חלמתי על זה? אולי בכל זאת...
הוא: אין לי את הטלפון שלה!
שיחקו קובי ושפרה עם יוכבד. בישלה גרטרוד לכולם דיסה, וצלילה הכלבה השגיחה על מעשיה. חזר אבא מן העבודה, והביא לכל ילד מתנה. הביא לקובי צבעים לציור. הביא לשפרה חוטים לרקמה. הביא ליוכבד מספריים לגזור. גזרה יוכבד בד ותפרה בובה בחוט ומחט. רקמה עליה שפרה עיניים ופה. צייר עליה קובי מלבושים. ליקקה צלילה הכלבה את הבובה. התעוררה הבובה לחיים ואכלה מהדיסה שהכינה גרטרוד. עלזו הילדים.
היא: היא עושה פאנלים?
הוא: אין לי מושג אם גרטרוד עושה פאנלים.
היא: לא גרטרוד. הבובה.
הוא: אולי די כבר?
היא: יודע משהו? אני רוצה לראות אותך פעם אחת נשאר עם העוזרת בבית.
הוא: אנחנו נעשה שיחה מאוד ארוכה אחרי הפוסט הזה.
לקחה יוכבד את המחט ודקרה את אצבעה. הקיזה יוכבד מדמה, ונתנה לגרטרוד לשתות. סרבה גרטרוד. חשפה צלילה הכלבה את שיניה. נהמה הבובה. קראה יוכבד לאביה, שד האפלה. נבהלה גרטרוד, מיהרה ושתתה את הדם. מיד נסוג שד האפלה, והבובה שכבה והכלבה נרגעה. אמרה יוכבד לגרטרוד, מעתה ועד עולם את וצאצאיך שייכים לי. דם מדמך לי הוא, רכושי, נכון לפקודתי.
היא: טוב, זה מאוד הגיוני.
הוא: אני לא חושב שהמילה הזו אומרת מה שאת חושבת שהיא אומרת.
היא: תראה, זה לגמרי ברור שאם דוקרים את האצבע, ואבא שלך הוא שד אפלה, ויש לך עוזרת חוצפנית בבית...
הוא: אלוהים אדירים.
היא: הדבר הכי פרקטי לעשות זה לתת לה לשתות מהדם.
הוא: אבל... למה?!
היא: כי זה כבר שם וחבל לתת לזה להתבזבז! אני באמת מתפלאת עליך. וחוץ מזה, כל העניין של הבעלות אחרי שהיא שתתה את הדם, זה הרי הכי מתבקש.
הוא: אלוהים, יש לי יוכבד בבית.
עמדה גרטרוד ובישלה דיסה. אכלה יוכבד. אכלה צלילה. אכלה הבובה. אכלו קובי ושפרה. רק לאבא ולאמא לא נשאר. הלכו אבא ואמא לישון ולא קמו עוד. בכו קובי ושפרה וביקשו מיוכבד להפיח בהם חיים. נתנה יוכבד לאבא את חייה של צלילה. נתנה לאמא את חייה של הבובה. קמו אבא ואמא ממשכבם. בישלה גרטרוד דיסה ונתנה לאבא ואמא. לקחה יוכבד את הבובה ושמרה אותה על לוח לִבה, למען תקבל הבובה את נשמתה בבוא הימים.
היא: בסך הכל אני מזדהה עם יוכבד.
הוא: סליחה?!
היא: כל מה שהיא עושה לגרטרוד זה לגמרי בתחום הסביר.
הוא: היא כרתה לה את הראש ושיעבדה אותה עם כישוף שטני.
היא: מכה קלה בכנף. לגמרי הפיך.
הוא: מאיפה שמעת שעריפת ראש זה הפיך?!
היא: מדע.
הוא: אנחנו נעשה שיחה מאוד ארוכה עם מדעת אחרי הפוסט הזה.
החל אבא לנבוח כמו צלילה. החלה אמא לנהום כמו הבובה. שמרה יוכבד את אבא ואמא בתוך הבית, וקובי ושפרה יצאו לעבודה. גרטרוד בישלה את הדיסה. את צלילה קברו בגינה. ברבות הימים נפטר אבא צלילה ונפטרה אמא בובה. קובי ושפרה יצאו אל העולם. יוכבד הקטנה נשארה לבדה. בא אליה נסיך השדים. גרטרוד באה בימים הגישה לו דיסה. אכל נסיך השדים מהדיסה וגרטרוד נפטרה מהעולם. אמרה יוכבד, אשה זו דם מדמי היתה וכל צאצאיה לי. אמר נסיך השדים, כעת שנותרת לבדך, תהיי זוגתי.
היא: אז המשפחה הזו בעצם משחקת כיסאות מוזיקליים עם נשמות, כשברקע יש איזה אשמדאי משועמם שלא יודע להשתמש בטינדר?
הוא: חכי, עכשיו יש את הקטע שבו מסתבר שאת ואני איכשהו קשורים לעניין הזה.
היא: איך קשורים?
הוא: משהו על זה שמי שקורא את הסיפור הם צאצאים של גרטרוד ויוכבד, והשיעבוד המיסטי הזה חל על הצאצא של גרטרוד.
היא: איפה זה כתוב?
פקחה יוכבד את עיניה וראתה את בנה יושב מולה. אחז בנה בשתי ידיה וצחק צחוק גדול. קמה יוכבד ופסעה אל המראה. והנה נשקפה מולה גרטרוד צעירה. חשקה נפשה של יוכבד בדיסה. אמרה לבנה, הבה נמצא את נכדתה השניה של גרטרוד למען תהיה לי לשפחה.
היא: אה.
הוא: רגע, אז מי מאיתנו גרטרוד ומי יוכבד?
היא: תכין קפה.
הוא: קיבלתי את גרטרוד. חרא.
היא: לא חרא. מדע.
נכתב לכבוד יום ההולדת של יעל פורמן, האדם המקסים ביותר הכותב את הסיפורים המצמררים ביותר. לא מאמינים לי? לכו לבקר במוזיאון.
