הוא והיא #16
היא: מה אתה עושה עכשיו?
הוא: עכשיו? כותב את רשימת הקניות באתר של הסופר.
היא: יופי, אז בוא כבר למיטה ונסיים את היום.
הוא: איזה למיטה? אני צריך לכתוב.
היא: כבר כתבת. את הקניות.
הוא: אין לך משהו לעשות עכשיו?
היא: אם כבר אמרת...
הוא: אוי ואבוי.
היא: הלכתי לראות אאוטלנדר.
הוא: פחחחחחחחח. תעשי לי טובה, את והאופרת סבון שלך.
היא: זה גילטי פלז'ר איכותי!
הוא: זה היה פעם טוב, אבל זה כבר לא מה שהיה פעם.
היא: אבל ג'יימי!
הוא: מאמי, לג'יימי היחיד שמהווה איזשהו מוקד עניין עבורי יש קשיים בכתיבה עם יד ימין וקונפליקט בין האקסית שלו לאחותו.
היא: איזה קונפליקט?
הוא: האקסית שלו. היא אחותו.
היא: לא רואה איתך "משחקי הכס".
הוא: אבל...
היא: לא רואה איתך את הדרמה התקופתית הזו...
הוא: כמו אאוטלנדר.
היא: שמתרחשת בתקופה מאוד אכזרית לנשים...
הוא: כמו אאוטלנדר.
היא: ויש בה כמויות של אלימות...
הוא: כמו אאוטלנדר.
היא: והרבה יותר מדי סקס.
הוא: ג'יימי. אבל מאאוטלנדר.
היא: אין לך משהו לעשות עכשיו?
הוא: אני רוצה, אבל את לא נותנת לי לכתוב.
היא: תעזור לי, אני בקונפליקט.
הוא: כמו ההיא מאאוטלנדר. נשמע לי שאת זקוקה לייעוץ.
היא: ייעוץ? אבל מי...
הוא: מהר, תשיגו לי את ענבל שגיב נקדימון!
(פאוזה)
היא: מה זה היה עכשיו?
הוא: הזעקתי את ענבל שגיב נקדימון. היא המומחית האיזורית לענייני אאוטלנדר וג'ינג'ים.
היא: אוקיי, אבל למה לצעוק ככה?
הוא: זה כמו בסרטים. מזעיקים מישהו והוא ישר בא.
היא: אז זה מה שאתה עושה?
הוא: אני אוהב להזעיק. בדיוק כמו בסרטים.
היא: מישהו אי פעם הגיע בעקבות האזעקות שלך?
הוא: בוודאי, פעם הגיעו…
היא: חוץ מהשוטרים שבאו לטפל בתלונה על האזעקות שלך.
הוא: אה. אז לא.
היא: ומה זה אומר…?
הוא: אוי ואבוי… את מתכוונת ש…
היא: כן, חמוד. אתה יכול, קדימה.
הוא: אלוהים אדירים. אני… לא חי בסרט?
היא: יש עולם שלם של אירוניה במה שאמרת עכשיו.
הוא: עולם שלם?
היא: אפשר לכתוב אפוסים שלמים בעולם האירוניה הזה, שרוחב היריעה שלהם יגרום ל"שיר של אש וקרח" להיראות כמו חמשיר.
הוא: זה לא יכול להיות…
היא: יכול מאוד להיות.
הוא: ותראי, היא עדיין לא באה. מעניין למה.
היא: (נשימה עמוקה של מדיטציה) אלוהים, קח אותי לאינוורנס, אני מבקשת כל כך מעט.
הוא: יודעת משהו? נראה לי שהיא מאוד עסוקה.
היא: אה ברור, וזו הסיבה למה היא לא התייצבה. אפשר לשאול מה היא עושה כל היום?
הוא: את רצינית? מתרגמת, משפחה, ילדים, תיקים…
היא: מה זה היה עכשיו? תיקים?
הוא: היא תופרת תיקים בשעות הפנאי.
היא: סליחה?
הוא: לכל אחד יש תחביב. אני כותב הומור נישתי לקהל סופר-מצומצם-עד-לא-קיים, היא תופרת תיקים מגניבים.
(פאוזה)
היא: תשיגו לי את ענבל שגיב נקדימון!
