ישרא-שנור

(צלצול טלפון)

- הלו?

- שלום, מאיר?

- כן, מי מדבר?

- ‏שלום, ‏שמי ישראמן. אני משרת כ...

- סליחה?

- נו, אל תפריע לי, גם ככה אני אני שונא להקריא.

- רגע, אבל...

- אתה עדיין מפריע.

- אני פשוט חושב שיש פה טע...

- מפריע. עדיין. עברית אתה מבין?

- טוב, בוא נשמע.

- שלום, ‏שמי ישראמן. אני משרת כ… אה, רגע, הקראתי את זה כבר. רואה מה קורה כשאתה מפריע?

- אני מנתק.

- טוב, שנייה! שמי ישראמן. אני משרת כגיבור על ביחידת פראי"ר (פיקוד ורישום אנשים ישראלים רבי עוצמה), היחידה המובחרת המוזנחת והממורמרת ביותר במשרד הביטחון.

- זו בדיחה?

- היחידה משמשת לניהול מגוון גיבורי העל בישראל. אנו קיימים כבר XXX זמן…

- סליחה, מה זה היה ה-XXX?

- מסווג.

- נניח. תמשיך.

- היחידה הוקמה על ידי XXX כתוצאה מ-XXX וגם קצת להשמיש את XXX…

- זה לא אינפורמטיבי. הסיווג הזה מגוחך.

- פעם רביעית שאתה מפריע.

- נו, יאללה, בוא נגמור עניין. מה אתה צריך? מה מהות השיחה הזו?

- גרביים.

- אתה אמרת גרביים עכשיו?

- כרגע זה מה שאני צריך. גרביים.

- למה שגיבור על יצטרך גרביים?

- למה לא? מה, אתה יותר טוב ממני?

- חס וחלילה, אבל חשבתי שתבקש משהו אקזוטי יותר. גלימה, אקדח לייזר...

- אתה עושה ממני צחוק? כלום לא טוב לכם, אינעלרבאק.

- למה אתה מתכוון?

- כשהתחלנו עם מסע השנור הזה חשבתי בגדול: כור גרעיני משלנו, חללית, מפקדה אווירית כמו של שיל"ד הסנובים האלה, חליפה של איירון-מן… אבל ירדתי מזה.

- למה?

- למה אתם הרמתם גבה והתחלתם לשאול "מה זה… זה יקר… ולמה המדינה לא נותנת… וכבר שילמתי מס הכנסה…" חפירה שבחיים לא קיבלתי. אז ירדתי מדרגה.

- לאיזה דרישה ירדת?

- דברים לא ברומו של עולם, אבל עדיין מצ'פרים: אסלה מזהב, מכונת אספרסו מדברת, סמרטפון שרוטט ועושה לך נעים בגב בזמן שהוא מפלרטט איתך במבטא גרמני… אבל הפסקתי גם עם זה.

- למה, מה אמרו?

- שאני מפונק ומאיפה קיבלתי את המספר הזה.

- ומה עשית אחרי זה?

- התחלתי לבקש דברים יותר בנאליים, כמו ביגוד.

- אוקיי, באמת פרקטי יותר.

- אבל אז אתם, בני זונות, התחלתם לשאול למה אני מבקש כל כך מעט. קיבינימט, היתה שיחה אחת שחשבו שאני איזה הונאת פירמידה מדברת. תגיד לי, איך אפשר להיות גיבור על משנורר ככה?

- תקשיב, כל הסיפור הזה באמת קצת מוזר. בכל זאת, גיבור על ישראלי מבקש תרומות...

- וואללה?

- וואללה.

- וכשכמה חברה עם כומתה ונעליים אדומות שעובדים בשביל אירגון שמקבל מלאנתאלאפים מליארד ש"ח בשנה, מתקשרים אליך פתאום לבקש לדרמן כאילו האימאימא שלך חייבת להם משהו – זה נשמע לך הגיוני?

- נו, זה לא אותו דבר...

- אותו דבר וחצי. תאמין לי, זה רק בגלל צבע הכומתה. מה אני צריך לעשות, לשים על עצמי טייץ אדום?

- אפשר לנסות את זה.

- זיבי אני שם טייץ אדום. הפלאש-fetish הזה לא מתקרב אליי.

- תגיד… יצא לך משהו מכל זה?

- האמת? לא. זה די מתסכל. מזל שיש יום הזעם פעם בשנה.

- אתה… חוגג את יום הזעם?

- לא יום הזעם הזה, אהבל. יש לנו בפראי"ר יום זעם משלנו. זה מופנה נגד שיל"ד הסנובים החארות האלה.

- ו… מה אתה עושה ביום הזה?

- במהלך יום זה אני עושה גיחה למפקדה שלהם ומכסה אותה בנייר טואלט רדיואקטיבי מכל הכיוונים.

- אלוהים. אדירים.

- יודע משהו, אולי תתרום לזה? משרד הביטחון לא רוצה לרשום לי את הקילומטראז'ים בתלוש, ואני ממש חייב למצוא פיתרון השנה. כבר אי אפשר לגנוב חמקן, כמו פעם.

- ביי.

- חכה רגע, אל תנתק! אתה משאיר אותי ככה?

- אני בכלל לא מבין למה אתה עובד ככה. תעבוד עם שכל.

- די להתנשות.

- אומרים "להתנשא".

- נו די להתנשות כבר!

- למה אתה פשוט לא מוציא חשבוניות פיקטיביות? כולם עושים את זה.

- חשבונית? למי אני אוציא חשבונית עכשיו?

- אנא עארף… לראש הממשלה. הנה, וואללה, לראש הממשלה. גם ככה אתה עובד אצלו.

- מה לכתוב שם?

- תהיה יצירתי. תכתוב שקראו לך כי הכלבה ברחה והיית צריך למצוא אותה. בדרך היא נשכה לך את האשכים והיית צריך גם טיפול רפואי.

- הצחקת אותי. זה נראה לך אמין הסיפור הזה?

- יודע משהו? אז תכתוב שכל זה קרה ביום כיפור. זה יעבור. תאמין לי, יעבור.

ומאז, קוראים יקרים, מתהדר לו ישראמן בגרביים מחממים וצבעוניים עד מאוד. אבל בלי אדום – יש גבול.

על סדר היום: דברים תמוהים שצה"ל עושה.