רסיסים מאייקון 2015
עוד מושב של כנס הגיקים הלאומי, הידוע כ"אייקון", הסתיים השבוע. כמו שחפרתי בעבר, השנה הכנס היה בעל משמעות מיוחדת עבורי. אולי זו הסיבה שהשנה החלטתי לנסות למצותו עד תום, ולכן את שלושת ימי הפסטיבל ביליתי בנסיון נואש למקסם כמה שיותר אירועים, באופן שהשאיר אותי מותש מהרגיל. החום והלחות באשכול לא היטיבו עימי (וכפי הנראה, גם לא עם שאר המבקרים הנלהבים בכנס). בעתיד, אגב, הזכירו לי בבקשה לא להירשם לסדנת כתיבה המתקיימת בשעה 20:00 (ביום הראשון של הכנס). לא הייתי במיטבי ונענשתי קשות על ידי המנחה הקשוחה עד מאוד. אל תסתבכו עם רוני גלבפיש.
כעת, לאחר שוך הקרבות, הפאנלים, ההרצאות והסדנאות, אנסה להעלות על הכתב כמה רסיסים ראויים לציון משלושת ימי הכנס.
טארדיס
הם הביאו השנה טארדיס! לאשכול! צבועה בכחול! זה גדול! ועוד כל מיני חרוזים שמסתיימים ב"ול"! האטרקציה המגניבה (והמושקעת, יש לציין) משכה את עיניהם של לא מעט גיקים וסקרנים. גם אותי.
יש לציין שכמות המבקרים אשר נכנסו פנימה ולא חזרו הייתה קטנה מהצפוי, ולכן המיצג הוכרז כהצלחה.
כמובן ששקלתי לקחת את הטארדיס הביתה בסוף הכנס. נאלצתי לוותר לאחר שמלכת היופי הזכירה לי מה קרה בפעם הקודמת. אתם לא רוצים להסתבך איתה.
עדכון: נאמר לי כי האיש אשר אחראי על הטארדיס ("שר הטארדיס") הוא אילן מעיין אשכולי. אתה תותח.
טד צ'יאנג
אורח הכבוד השנה היה לא פחות מטד צ'יאנג, אחד הסופרים המוערכים ביותר בז'אנר בשני העשורים האחרונים. כתיבתו משתרעת על פני שניים וחצי עשורים ונכון לרגע הוא כתב... 15 סיפורים קצרים ונובלות. הוא הדוגמא הקלאסית ל"איכות על פני כמות".
יצא לי להיות אחד מכעשרה יחידי סגולה אשר הספיקו לרכוש כרטיס לסדנת הכתיבה המדוברת שלו, לפני שהכרטיסים עשו מעשה "מופע איחוד של כוורת" ופשוט אזלו די במהירות. מכיוון שצ'יאנג לא יודע עברית, ולא כל חברי הסדנה הרגישו בנוח לכתוב באנגלית (זה היה אני, אוקי?) הסדנה התנהלה באופן קצת שונה ויותר הזכירה Q&A מאשר סדנה. צ'יאנג דיבר בעיקר על נסיונו ככותב, נתן טיפים שונים לכתיבה, תיאר את תהליך הכתיבה שלו וסיפר קצת על סדנת "קלריון" היוקרתית בה למד כתיבה. כך שזו לא הייתה ממש סדנה, אבל נאמרו לא מעט טיפים שרשמתי לעצמי. אז איפה הייתה הבעיה?
הבעיה המצערת היא זו: הבחור מדבר בערך בקצב בו הוא כותב. צ'יאנג (אני פשוט לא מרגיש בנוח מספיק לקרוא לו טד. בפעם הבאה אני אקפיד לקנות לו בירה) חושב לא מעט לפני כל משפט, מתחיל עשרה משפטים לפני שמסיים אחד ובעיקר מתנסח בא-ר-י-כ-ו-ת ו-א-ט-י-ו-ת. זו המקבילה המדוברת לתהליך בו כותבים מספר מילים בשנה לאחר אינספור הגהות. אה כן, והיו הרבה מאוד "Y'all". או משהו כזה.
השורה התחתונה היא שזה מעייף לעקוב אחרי דבריו של צ'יאנג. אני די נבוך להודות בכך, אבל במספר מקרים לא מבוטל פשוט לא הבנתי את תשובתו המפותלת או ש... איך לומר... שכחתי מה הייתה השאלה. אכן מביך. בעיקר עבורי.
טד צ'יאנג VS קרן לנדסמן VS רותם ברוכין
מי שעדיין לא התמודד עם סגנונו של צ'יאנג בסדנה, נאלץ להתמודד עימו בפאנל בהנחיית דידי חנוך, אשר משתתפיו היו צ'יאנג, קרן לנדסמן ורותם ברוכין. הפאנל עסק באמנות הסיפור הקצר.
סגנונו האיטי של צ'יאנג בלט במיוחד מול הפינג פונג המילולי השנון בין שתי שותפותיו לפאנל, ואף נראה שהוא היה מעט נבוך אל מול הסגנון "האיקוניסטי" המוכר. מתישהו הוא מעט התחבר לסיטואציה כשאמר לרותם "היא [קרן] לא הסכימה איתך. תראי לה מה זה". היה כיף.
רותם, יעל ופרד וויזלי האומלל
"איך לא כותבים סיפור" - אימפרוביזציית כתיבה בשיתוף הקהל בהנחיית יעל פורמן ורותם ברוכין.
זו למעשה הפעם השלישית שמתקיים האירוע הזה בכנסים ופעם ראשונה שיוצא לי להיות בו. יעל ורותם מנסות להרכיב סיפור על ידי קבלת רעיונות מהקהל, אותם הן מנסות לשזור לעלילה מאולתרת. בהזדמנות זו יש להודות ליעל שטרחה להופיע לאירוע עם גרון שעדיין לא סיים להחלים.
השתיים בנו עלילה קוהרנטית להפליא אשר גוללה את סיפורם של קיפוד שהפך למאוורר וחד קרן (שהוא למעשה בלש פרטי) המאוהב בבחור מסכן המכונה ג'וס (לא ווידון, וזה המקור לכל צרותיו). גיבורינו נפגשים בקבוצת תמיכה למכחישי מותו של פרד וויזלי, ועליהם להציל ענקית הסובלת מפחד גבהים מציפורניה של דודה פולניה מרושעת וקוביית ק-20 רצחנית. מה לא ברור כאן?
אה כן, היה גם גפילטעפיש מורעל. אגב, מבחינתי כל גפילטע הוא רעל מעצם הגדרתו. קיבינימט עם המטבח הפולני.
לסיכום: פאנל אימפרוביזצית כתיבה עם רותם ברוכין ויעל פורמן: מי שלא שם - לא קיים, או נאלץ להקים קבוצת תמיכה מוזרה משלו. אה כן, ושלא תעיזו להשתתף בלי להצביע, רותם הינה חומה בצורה היטב בפני קריאות ביניים לא מורשות.
פאנל כותבות
פאנל זה התקיים ביום השלישי לכנס, הונחה על ידי אהוד מיימון, והשתתפו בו ורד טוכטרמן, רותם ברוכין, יעל פורמן וקרן לנדסמן. בלטה בהיעדרה רוני גלבפיש שנאלצה להיעדר באותו יום מפאת מחלה. אני מקווה שהיא מרגישה טוב יותר בעודי כותב שורות אלו.
פאנל באמת נהדר ומלא עניין. אגב, אני רוצה להודות באופן אישי לחברי הפאנל אשר הוכיחו את תיאוריית הנון סופית.
תודתי הנצחית הן לכותבות המוכשרות והן לאביאל טוכטרמן שנכח בקהל, אשר הואילו בטובם לחתום לי על סיפוריהם בעותק "היה יהיה" שלי לאחר הפאנל. זהו רישמית הספר היקר והמקושקש ביותר בבית.
מהדורה ראשונה
התגלתה "טעות" בעמוד העטיפה האחורי של "היה יהיה".
כלומר, כך העמדה הרישמית טוענת. אהוד מיימון, עורך האסופה, ניסה להציג את זה כ"פייספאלם". אני, לעומת זאת, מגדיר זאת כ"אהוד, כמה משלם לך ועד עובדי מכונת הזמן של האגודה על נסיון הטיוח הכושל?"
עוד אירועים
אירועים נוספים שהלכתי אליהם: פאנל מתרגמות מעניין בהנחיית ענבל שגיב נקדימון (שוב נון-סופית), סקירה של דמיאן הופמן על טד צ'יאנג (מצוין!), הרצאת "מה הסיפור שלך ג'ורג' מרטין?" (מצויין!) והרצאת "הכביסה המלוכלכת של ג'וס" שעסקה בתכנים בעייתיים בבאפי. ההרצאה הייתה באמת מעניינת אך קשה לי לומר שהסכמתי עם כל הנקודות שהועלו. בכל מקרה מי שבא להרצאה זו קיבל מספיק חומר למחשבה.
גפן
לא היכרתי את מרבית היצירות שהיו מועמדות. מבין אלה שכן היכרתי, נרשמו זכיות מוצדקות לקרן לנדסמן ("שמיים שבורים" המחכה בסבלנות לקריאתו על המדף אצלי) והילה בניוביץ' הופמן ("חמש ארבע שלוש שתיים אחת").
מלכת היופי
יש להפנות את מלוא הרחמים ,הסימפטיה וההערצה למלכת היופי, אשר במשך חצי השנה האחרונה נאלצה לסבול אותי צועק בבית: "אייקון! הרפתקאות! טד צ'יאנג! היה יהיה!" ובמשך חצי השנה הקרובה תשמע אותי צועק "עולמות! מפגשים! בבקשה אל תזרקי אותי מהבית!".
מציאות
המעבר מהאסקפיזם המקסים באייקון בחזרה לחיי היום-יום אינו קל (ע"ע "דיכאון פוסט כנס"). השנה מעבר זה היה קשה מהרגיל, כאשר צילה האפלולי של האקטואליה הישראלית שורטט כקו ישר המחבר בין אלנבי 40 לבית פוריק.
בבוקר שלאחר סיום הכנס הגיחה המציאות לכיווני, היישר מחדשות הבוקר של ערוץ 10. פתאום דפיקה בדלת. העוזרת החביבה אך פזורת הדעת שלנו, הקדימה בשעתיים למרות שמלכת היופי ווידאה איתה מראש שתגיע בשעה הנכונה. היא נכנסה פנימה במבוכה בטענה ש"נשבעת שלא זכרתי!".
בעוד אני מקשיב להגיגי העוזרת, עמדתי כמו דביל מול המרקע והחדשות. במאמץ אסקפיסטי אחרון עלה בי ההרהור הבא: האם אצליח לשכור אי פעם את העוזרת הכל כך יעילה מ"בית נקי"? ליעל פורמן הפתרונים.
