עוד רסיסים מאיטליה
(בהמשך לפוסט הקודם אודות חופשתינו בארץ המגף)
הוא, גמדה ומדוזה
גמדה: אבא, אני לא נכנסת למים! אני מפחדת שיגיעו מדוזות!
הוא: אל תדאגי, מתוקה, זה לא יקרה. הן יודעות כמה יקר פה.
הוא, היא ושופט
הוא: מאמי, אני צריך שנייה ללכת.
היא: אתה לא הולך לאף מקום. אין מצב שאני משתלטת על הגמדים לבדי.
הוא: אז מה אני אעשה?
היא: במים.
הוא: ומה אני אגיד לשופט?
היא: צודק, אולי זה באמת לא רעיון כל כך טוב.
הוא: עזבי, מאוחר מדי. העיקר שקיבלתי ממך אישור.
היא: אבל האישור שלי לא יספיק לשופט!
הוא: מה פתאום? בטוח שזה יספיק.
היא: נראה לך?
הוא: ברור! תאמיני לי, אם שופטים היו צריכים להתוודות על כל הפעמים שהם קיבלו אישור מהאישה, הם היו צריכים להחליף מקומות עם הנאשם.
הוא, היא ומטוס
היא: מאמי, תראה את המטוס באופק, מעל הים!
הוא: כן, הוא מפזר איזה עשן מוזר.
היא: נכון. מה נראה לך?
הוא: הוא בטח מחפש את קארי גרנט.
הוא, היא וציפורים
(מלכת היופי והגמדים מתלהבים מציפורים ליד מתקני השעשועים לילדים על החוף)
היא: תראו את הציפורים, חמודים!
הוא: עזבי, נשמה, הן בטח מתכוננות למתקפה.
(כן, היו לי יותר מדי פלאשבקים להיצ'קוק בטיול הזה)
הוא וביטוח
(ארוחת צהריים בונציה. פתאום שיחת טלפון ממס' 072-228-2022)
הוא: שלום?
טלפון: זה המתוסכל?
הוא: מי זה?
טלפון: מדברת XXX מ"עוגנים ישיר". אנחנו...
הוא: אני באיטליה, ואתם חוצפנים. עוד פעם אחת את מתקשרת אלי, אני שוחט אותך, חונק את בעלך ושורף לך את הילדים.
(מנתק)
מצטער, ברסיס הזה אין שום קומדיה. רק אפיסת כוחות מול הדבר הזה שנקרא "הספאם הטלפוני הנבזי והבלתי פוסק של חברות ביטוח".
הוא, היא וז'אקט
היא: בוא נקנה כאן ז'אקט!
הוא: נראה לך? אין להם לא ז'אקט מטריקס ולא ז'אקט ספייק.
(בסוף קנינו. לשנינו.)
היא: אני לא מאמינה שקנינו אותם! נהיה הכי יפים בעיר!
הוא: וגם הכי עניים.
הבלדה על פורטוגרוארו
בבוקר חם, בבוקר לח
יצאו הארבעה בסח
לראות, לנשום וגם לטעום
את העיירה החלומית במזרח
עליה חלמו, עליה שרו
ושם העיירה: פורטוגרוארו
הם יצאו נלהבים, מצוידים ללא דופי
המתוסכל, גמד, גמדה ומלכת יופי.
הם הגיעו לעיירה בטקסי הנאמן
("אני אאסוף אתכם מאותו המקום - ובזמן!")
יצאו מהרכב, שאפו אויר הרים צלול
וביחד, בהתלהבות - פצחו במסלול.
מהעיירה הציורית הם נפעמו,
ממי הנהר טעמו,
טיילו, הסתובבו והצטלמו.
העיירה הייתה שקטה, וזה נראה להם קצת מוזר
אך דבר את רוחם הנלהבת לא שבר
לבסוף, כשהבטן מקרקרת
מיהרו הארבעה לארוחה איטלקית מפוארת.
אך אבוי,
מה קרה? שוד ושבר!
בשתיים בצהריים
העיירה הארורה
סגורה מכל עבר!
מקום מוזר ושטני
המתוסכל לא הכיר, לא ידע
כי החנויות והמסעדות ייפתחו אולי בפאקינג ארבע!
"אבוי!", זעק המתוסכל
"חמס!", בכתה מלכת היופי
אלוהים, מדוע זה בראת מקום מלא סבל ללא מזור?
הארבעה לא ראו מקום כה נורא
מאז נורמנדי, המתלה ובופור.
גורלם נחרץ,
עתידם אבוד,
חלום הארוחה הלך לאיבוד
לטקסי נכנסו,
בנסיעה בכו
עד שגרונותיהם ניחרו
וזו הייתה בלדת הדמים על פורטוגרוארו.
קיבינימט.
מוסר השכל
בעיירות הקטנות והציוריות באיטליה, הכל סגור. החנויות נפתחות רק בערב. מסעדות מגישות צהריים, אך נסגרות בשתיים ונפתחות בערב מחדש. רצוי לבדוק לפני.
קיבינימט.
