הוא והיא #2
הוא: בואי נראה "דולהאוס".
היא: אני לא רואה איתך "דולהאוס" עוד פעם.
הוא: כולה שתי עונות קצרות.
היא: אני. לא. רואה. איתך. "דולהאוס". עוד. פעם.
הוא: אז אולי באפי?
היא: אני לא רואה איתך באפי, עוף מפה!
הוא: טוב, הלכתי לקרוא.
היא: מה אתה קורא?
הוא: תסריטים של "דולהאוס".
היא: מה קורה באמת עם הכרטיס שאתה פותח לי באשלי מדיסון?
הוא: אני קורא "היה יהיה". יוצאת מהדורה חדשה עוד מעט, ואני קורא בינתיים מהדורות ישנות.
היא: מי כותב שם?
הוא: התחלנו? את גם ככה לא זוכרת אף פעם, ויש לך אסוציאציות מופרעות.
היא: אז מבין שנינו אני המופרעת?
הוא: אין לך משהו לעשות?
היא: בטח שיש לי. לשאול אותך מה אתה עושה.
הוא: טוב, מה את רוצה לדעת?
היא: מי כותב שם?
הוא: רותם ברוכין.
היא: זו ההיא שכותבת על הבחורות שהולכות מכות?
הוא: (נשימה עמוקה) זה נקרא רוחות ערים. למה לכל דבר שאני קורא את קוראת "בחורות שהולכות מכות"?
היא: שמת לב שברוב היצירות שאתה אוהב יש בחורות יפות שהולכות מכות?
הוא: וואללה... אז את לא רוצה לראות "באפי"?
היא: אני לא רואה איתך "באפי"!
הוא: אז תפסיקי לדבר על בחורות יפות שמרביצות.
היא: מי עוד כותב שם?
הוא: יעל פורמן.
היא: אה רגע... היא לא כתבה על ההוא שגזזו לו?
הוא: (נשימה יותר עמוקה) "גונזזו". הסיפור נקרא "גונזזו". יש לך עולם אסוציאציות דפוק.
היא: כן כן, יופי, מי עוד?
הוא: בחורה כותבת, משקיעה את הנשמה, וכל מה שאת זוכרת זה שגזזו למישהו וזה אפילו לא נכון!
היא: אתה חופר. מי עוד כותב שם?
הוא: אני לא מבין למה אני מבזבז את הזמן שלי. ורד טוכטרמן, שאלוהים יעזור לי. כתבה את "דם כחול".
היא: לא מכירה. מי עוד?
הוא: לפחות לא הוצאת לי את הנשמה עליה. קרן לנדסמן.
היא: זו ההיא שאוהבת מגיפות בסודן, לא?
הוא: (נשימה מאוד מאוד עמוקה) היא מומחית לבריאות הציבור. זו העבודה שלה. אגב, השמועה אומרת שהיא גם כותבת מדי פעם, אבל איכשהו את זוכרת רק את הקטע בסודן.
היא: רגע! לא שמת לב למשהו מוזר?
הוא: מה?
היא: תחזור על השמות משפחה שלהן.
הוא: ברוכין. פורמן. טוכטרמן. לנדסמן.
היא: אתה לא שם לב? כולם מסתיימים ב-'ן' סופית!
הוא: סליחה?
היא: תודה שזה מוזר. זה בטוח לא מקרי.
הוא: זה מקרי.
היא: זה לא מקרי.
הוא: תוכיחי.
היא: מי ערך את הספר?
הוא: אה... אהוד...
היא: אהוד מה?
הוא: לא מה. אהוד מיימון. ואני צריך אספירין.
היא: רואה?
הוא: זה לא אומר כלום!
היא: מה קורה עם רוני?
הוא: רוני?
היא: כן, רוני. שעשית אצלה סדנא. שרודפת אחרי פיות ברמת הגולן.
הוא: (הנשימה העמוקה ביותר מאז קום המדינה) בפעם המאה, זה לא פיות. זה בני סהר. והיא לא רודפת אחרי אף אחד, היא כתבה אחלה ספר, ומה את מסבכת אותי איתה עכשיו? וחוץ מזה, איפה את רואה 'ן' סופית ב"גלבפיש"?
היא: מה השם שלה לפני הנישואין, חוכמולוג?
הוא: בשן. ותשכחי מהאספירין, יש בבית וליום?
היא: רואה?! איך קוראים לחנות ספרים ההיא ברעננה???
הוא: ינשוף ספרים.
היא: ומי הבעלים?!
הוא: אלי... הרשטיין. עזבי וליום, מה יקרה אם אני שותה אלכוהול נקי?
היא: האלה שייסדו את כתב העת ההוא משנות ה-80, שניפחת לי את המוח עליו אפילו שזה לא עניין אותי בכלל...
הוא: מה זה לא עניין אותך?? הבעת התענינות ועוד איך!
היא: מאמי, אף אחד לא אומר את האמת בדייטים.
הוא: גם אלכוהול לא יעזור לי. איך משיגים את וולטר ווייט?
היא: רואה איזה חנון אתה? חצי מדינה על גראס וסוחר הסמים היחיד שאתה מכיר זה וולטר ווייט. נו, איך קוראים להוא מהכתב עת... אהרון משהו...
הוא: האופט... מן. ואת מפחידה אותי.
היא: ההיא שעושה המון הרצאות בכנסים הדפוקים האלה שלך... גלי מה??
הוא: גולן. אני צריך סולם וחבל.
היא: זרוק עכשיו שם של מישהו מפורסם שביקר בכנס, מהר!
הוא: ניל גיימן. פאק.
היא: מקרי בתחת שלי, הקונספירציה הזו מקיפה אותנו מכל עבר! מה אתה קורא עכשיו?
הוא: "חמש ארבע שלוש שתיים אחת".
היא: ומי כתב את זה?
הוא: אהה... הילה...
היא: הילה מה?
הוא: ב-נ-י-ו-ב-י-ץ'.
(פאוזה)
היא: אתה מסתיר ממני עוד שם משפחה, נכון?
הוא: אלוהים... הופמן, טוב? משוגעת.
היא: משוגעת אחותך.
הוא: זה למעשה ואן דר גראף אח... לא משנה. אז מה את אומרת לי בעצם? שקהילת המדע הבדיוני והפנטזיה בישראל נשלטת על ידי כת סודית שהסימן המזהה שלהם הוא 'ן' סופית בשם המשפחה שלהם, שהם מתכוננים למשהו גדול, ושזה נמשך כבר שני עשורים?
היא: כן! איך לא שמתם לב לזה עד עכשיו?!
(פאוזה)
הוא: מאמי, כמה זמן אנחנו ביחד?
היא: תשע שנים מטרידות.
הוא: בכל הזמן הזה, תאורית הקשר הזו היא דבר הכי סקסי שאמרת לי. את יפה כשאת פרנואידית.
היא: אני אומרת לך, יש להם תכנית!
הוא: ואפילו הכנסת רפרנס לגלקטיקה, איזו חמודה!
היא: הבנתי אותך. אתה יכול לשכוח מפעילות הלילה. ולא רואים "דולהאוס".
הוא: אוף, למה אי אפשר לראות "דולהאוס"?!
היא: איכשהו אני לא מופתעת שזה מה שמטריד אותך.
הוא: אז מה את מציעה לעשות עם הכת ההיא? למי לדווח?
היא: לאף אחד. סתם צחקתי.
הוא: סליחה?
היא: I was just messing with you.
הוא: לא סיכמנו כבר שיש לי בעיה עם סרקזם?
היא: היו לי חמש דקות פנויות. ניצלתי אותן. תתקדם.
הוא: בתור פיצוי את צריכה לראות...
היא: לא רואה איתך "דולהאוס". וציפצף לך הסמרטפון, יש לך הודעה חדשה במייל.
הוא: אה, הגיע עדכון על הפרויקט שתרמתי לו.
היא: איזה פרויקט?
הוא: תרמתי לפרויקט ממש מגניב. אם זה יצא לפועל אני מקבל ספר**.
היא: מה ביקשת?
הוא: "דם כחול". הוא יגיע חתום ואף פעם לא קראתי.
היא: של מי זה?
הוא: ורד טוכטרמן. החלטת להוציא לי את הנשמה?
היא: זו ההיא מהכת הסודית, לא?
הוא: החלטת להוציא לי את הנשמה.
היא: על מה הספר?
הוא: ערפדים.
היא: אני לא רואה איתך באפי!
הוא: רואה שהיה עדיף לראות איתי "דולהאוס"?
** לקח קצת זמן, אך בכנס עולמות 2016 קיבלתי אותו 🙂
