אז מה הולך פה?
ראשיתו של הבלוג הזה, כמו הרבה דברים טובים בחיים, נעוצה בסדנת כתיבה מקסימה שהשתתפתי בה. שם באמת התחלתי לסגל הרגלי כתיבה שונים ומשונים ואפילו לסיים כמה סיפורים (משונים אף הם - אל תשאלו).
לאחרונה, לאחר כתיבת סיפור אשר נדחה וקיבל תגובות טובות פחות מהמצופה, נזכרתי בעצה חשובה מאוד שמנחת הסדנה נתנה לנו בסיומה. אני מדבר כמובן על העצה לחקות את הסופר האהוב עלינו מילה במילה, לכתוב ספר שיפנה למכנה המשותף הנמוך ביותר, לשים על הכריכה תמונה של בחורה מצודדת עם בגד המכסה טפח ומגלה טפחיים, לשים באמזון ולגרוף בוכטות.
זו, כמובן, לא העצה שקיבלנו, אבל אני משוכנע שעכשיו קיבלתי את מלוא תשומת הלב שלכם.
אני מדבר על כתיבת בלוג. כתיבת הבלוג, לפי עצת המנחה, אשר תחזקה בעצמה בלוג במשך 12 (!) שנה, מפתחת את כישורי הכתיבה יותר מכל דבר. היא מאלצת אותנו לשבת ולכתוב, על כל דבר, מתרגלת אותנו ללא הרף ומעל לכל - מאלצת אותנו לחפש רעיונות לכתיבה ללא הרף ועל בסיס יומיומי ואחר כך להזריקם בצורת טקסט.
הבלוג נותן לנו מסגרת, אותה מסגרת של מחויבות הכל כך חסרה למי שכותב. באין מחויבות - אנו פשוט מזניחים את הכתיבה.
וואללה יופי, אני מרגיש את השאלות שלכם מגיעות:
"אבל מאיפה תגרד 500-600 מילים כל כמה ימים?"
אנא עארף? יהיה. נמצא. נחפש ברחוב פראייר עם 500 מילים מיותרות ונשדוד אותו באיומי אקדח. אל תדאגו לי, בקטע הזה אני (מקווה ש)אסתדר.
"ועל מה תכתוב?"
טוב רבותיי, אתם מתחילים לנג'ס. נמצא על מה. הפראייר מהפיסקה הקודמת ייתן פיתרון תחת לחץ.
בינתיים, אני מנסה לסגל לעצמי שיגרת כתיבה חדשה. ליקוט מתמיד של רעיונות, רסיסים וסקיצות שכתבתי המחכים לקבל כאן את המסגרת הראויה להם. בין היתר, אני מתכוון ללטש כמה סיפורים הנכתבו בסדנה ולפרסמם כאן. מעין כרטיס ביקור ביני - לבינכם.
אני מקווה שיהיה מעניין.
